תשובות הרא"ם חלק א לח

שם אבל מזרקות מקדשין את הלח שנאמר שניהן עלאין סולת וכו' ופירש"י דקרא מיירי במנחת נסכים ומקשה הגמרא ודלמא ליבש שבה ופירש"י צריד יבש שלא הגיע השמן הרי אף במנחת נסכים משכחת צריד יבש וחכם אחד הקשה לי שדברי רש"י בחומש סותרין לרש"י שם במנחות שבחומש כתב רש"י שהי' מנחת נדבה ולפענ"ד אין כאן סתירה דאף דהיה מנחת נסכים אכתי הוי נדבה דלא קרבו נסכים במדבר

נחזור לענינינו דאין ראיה כלל דמאן דס"ל נוקשה דרבנן דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור לענין מנחות ואני תמה על המחבר לפ"ד הו"ל לאתוי ראיה מתוס' שכתבו מפורש דף י"ד כשרצו ליישב פירש"י דמי פירות לחוד הוי נוקשה כתבו והא דדחוק ר"ל לשנוי' בגבלה במים משום דר"י דס"ל דנוקשה לא הוי חמץ לענין מנחות א"כ מוכח דלר"י הוי מי פירות עם מים חמץ גמור אמנם באמת דאין ראי' כלל כאן דאיכא למימר דמשכחת לי' בצריד של מנחות ולדבריו יהי' פלגתות חדשות רחוקות מן ההיפך אל ההיפך בין ר"מ לר' יהודה דלר' מאיר מי פירות לחוד לוקה בחמץ ולר' יהודה פטור ובמי פירות עם מים לר' יהודה לוקה ולר' מאיר חייב כרת ופלוגתא זו לא מצינו בשום מקום אלא ע"כ דכוונת התוס' כמו שכתבתי דוודאי לשיטת רש"י מי פירות לחוד או עם מים דין אחד להם שהרי לא מצינו בכל הש"ס שום חילוק ביניהם רק דלשיטת התוס' בכל מקום שהוזכו שהוא נוקשה הוכיחו דמיירי עם מים דבלאו הכי לא מחמיץ כלל אבל לשיטת רש"י דאף היכא דהוזכר נוקשה מיירי אך בלא מים אין ראיה דאם נתן לתוכו מים דהוי חמץ גמור והא דמשני מגבלה במים כבר כתבתי דקאי על צריד שלא הגיע השמן אליו ובאמת בלאו הכי דברי התוס' הללו צריך לעיין במ"ש התוס' למעלה דף י"ג ע"א בד"ה אי דר"י לר"י דאי פלוגתיי' דרחב"ג ורבנן אי חמץ נוקשה הוי חמץ לענין תודה א"כ קשיא דהרי בחולין משמע דלכולא עלמא הוי חמץ לענין תודה ולפימ"ש התוס' כאן דלר"י לא הוי חמץ נוקשה חמץ לענין מנחות א"כ איכא למימר דרבנן כר' יהודא ס"ל דלא הוי חמץ לענין תודה ולפימ"ש למעלה מיושב דלכאורה קשיא מ"ש התוס' ואולי עם איזה יתיר בתודה ומנחות דחשיב נוקשה חמץ דא"ל דע"כ צ"ל כן דאי לאו הכי לא משכחת חמץ נוקשה לענין מנחות דהרי נילושת בשמן ואף אם מגבלה במים אכתי לא הוי אלא נוקשה וכן הקשה הברכת הזבח אלא ע"כ דהא דקאמר מגבלה במים דמשכחת לה בצרידים ומה שהשיב הנודע ביהודה דע"כ הא דהוכרח התוס' דווקא דמי פירות עם מים הוי נוקשה ממנחת נסכים ולא הוכיח משאר מנחות אע"כ דבמנחת נסכים ליכא צריד יבש במחילה מכ"ת מחמת שרצה לעשות סוגיין לדבריו לא עיין יפה בפשט התוס' דאין כוונת ר"ת להוכיח דמי פירות עם מים מחמיץ ועכ"פ הוי נוקשה דזה לא צריך הוכחה דהרי בהדיא אמרי בגמ' נוקשה מיהא הוי גבי תפוחים ועכ"פ עם מים הוי נוקשה רק דהוכיח דיש חילוק בין מי פירות לחוד ובין מי פירות עם מים וזה ברור למעיין היטיב בדברי התוס' אמנם אני תמה דלענ"ד אין שום חולק דמי פירות עם מים אע"ג דהוי נוקשה מלשון זה כ"ע מודה דהוי דאורייתא ומנא אמינא לה דהרי בהדיא מבואר בגמ' דלר"א תערובת אית לי' ונוקשה לית לי' וסבירא לי' דנוקשה דרבנן והנה בכלל התערובת חשיב לי' חומץ האדומי שהוא דרמי שערי ביין וכ' הרא"ש ע"ז דמיירי שיש גם מים בתוכו דאי לאו הכי אינו מחמיץ ולפ"ז אכתי תקשה דהרי הוא נוקשה ע"י תערובת והרי נוקשה גופי' לית לי' לר"א אע"כ במי פירות עם מים מודה ר' אליעזר אעפ"י שהוא נוקשה הוא דאורי'

עוד הביא הרב ראיה מדקאמר רבא סתמא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו ואי ס"ד אע"ג דנוקשה דאורייתא בטל בששים א"כ האיך קאמר רבא סתם חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב הרי לרב אפילו נוקשה לא בטיל ככל איסורין שבתורה משא"כ לדידי' דלא ס"ל כרב רק משום חומרא דחמץ א"כ בנוקשה בטל בס' אלא וודאי דאף נוקשה לא בטיל ואני תמה דלדבריו אדרבה יש להביא ראיה להיפך דהרי כבר הכריחו התוס' בזבחים ומנחות דר' יהודה ס"ל יבש ביבש דבטל חד בתרי וא"כ תקשה להיפך דמדברי רבא יבא קולא דאי טעמי' כדרב א"כ יבש ביבש בטל ואי משום חומרא דחמץ אפילו יבש ביבש במשהו כמבואר בפוסקים אע"כ דאין זה דחק כלל דהרי בהדיא אמר רבא דחמץ במשהו כרב וכמ"ש התוס' דדווקא בחמץ משום חומרא דחמץ פוסק כרב אבל בשאר איסורים אינו פוסק כרב ומוכח ממילא דטעמי' משום חומרא דחמץ וכמ"ש התוס' בשם רב יהודא גאון וכיון דעיקר משום חומרא דחמץ ממילא נוקשה בטל ועוד דאף אם נימא כחזרת ר"ת בזבחים דף ע"ב ומנחות דף כ"ב דלר' יהודה אין חילוק בין לח ליבש ע"כ צ"ל דהא דתרומה עולה באחד ומאה משום דס"ל דאזלינן בתר בטל ע"ש וע"כ צ"ל דס"ל כר' חייא אף דלענין מב"מ אזלינן בתר מבטל וא"כ קשיא טובא דלא משכחת מין במינו גבי חמץ בין אי אמרינן דאזיל בתר בטל או בתר מבטל דאף אם נימא בעודו עיסה יכול מבטל דהיינו עיסה שלא הוחמצה להיות כבטל להעשות חמץ הנה שם הכריחו התוס' מדאמר רב חתיכה עצמה נעשה נבילה דשחוטה אי אפשר להיות נבילה אע"כ צ"ל דאזלינן בתר בטל ונבילה אפשר להיות שחוטה כשנפסלה מאכילת אדם ואין לומר דגם בחמץ משכחת