תשובות הרא"ם חלק א לו

באמת כל המחמצים אוסרים בכל שהוא כמבואר בתוס' בשם ר"ת בע"ז דף ל"ד ד"ה דורדייא ואין לומר דלא הוי רק בפחות מס' דז"א כאשר אבאר בראיות ברור ת אחת על אחת. הנה הב"י סי' קט"ו והביאו הט"ז ס"ס הנ"ל והפר"ח דהמעמיד בחלב חמץ וכו' דחלב שלישי מותר והנה חלב עכו"ם בטל ברוב לדעת מקצת הפוסקים ואפ"ה אסור עד חלב שלישי וראי' יותר ברורה ממ"ש הב"י ר"ס קי"ב שם בהדיא דאלו הי' שאור עכו"ם אסור מטעם פת עכו"ם היה אסור כל העיסה אבל אין לומר כיון דשאור מתערב עם העיסה וכו'

ועוד ראי' ברורה מגמרא ערוכה בחולין הביאו הב"י שם דהנותן לשכנתו וכו' קאמר דשאור ותבלין לטעמא עבידי ולא בטיל אע"ג דלא גזרו על התערובת דמאי וכבר הביא ראיה זו גם הפר"ח סי' צ"ח והוכיח דאפילו באיסורי דרבנן לא בטיל ופירש"י שם לפי שהשאור והתבלין מתקן הכל והוא עיקר ואפילו לקח קדירה מבושלת וכו' יעיי"ש והדבר ברור שאף ר"ת יודה בזה אף דס"ל מעמיד בטל בס' וכמש"ל מטעם שכתבו תו' דהוא עיקר וכיון דנותן טעם לא בטל ומלשון רשב"ם משמע בפירוש דחימוץ הוא כ"ט גמור והן הן דברי הרשב"א והראב"ד שהבאתי למעלה ועוד לא מצאנו מפורש הדין אם גזרו בתערובת דמאי מין במינו ומרש"י מנחות דף ל"א אין ראיה משם דהתם בנתערב אצל החבר שאני אבל בהביאו מעורב לפני החבר אפשר דלא נזרו וכבר כתבתי דלא מיבעיא שאור אלא אפילו כל דבר המחמץ אפילו באלף לא בטיל כמ"ש ר"ת גבי שמרי יין והביא ראיה מהא דחולין דשאור ותבלין לא בטילי ולכאורה היה מקום לפרש דברי ר"ת בדרך רחוק דס"ל לר"ת דמחמץ לא עדיף מפחות מס' והא דקאמר בחולין שאני שאור ותבלין היינו דתי' הגמ' כיון דלטעמי' עבידי הוי מין במינו כמ"ש התוס' סוף ביצה ודמאי הוי דבר שיש לו מתירין אף לדעת ר"ת בע"ז דף ע"ב ודו"ק היטב. והא דמייתי ראי' מחולין לשמרי יי"נ היינו ג"כ דמקרי מין במינו ויי"נ מין במינו לא בטיל דבאינו מינו בנ"ט דז"א דהרי ר"ת ס"ל דסתם יינם אף במינו בנ"ט אלא על כרחך דעיקר ראיתו דאזיל לשיטתו דפירוש בחולין דס"ד דמקשה בששים אף במחמץ לא מקרי טעם ולכך מייתי ראיה מחולין דמפורש בהדיא דאף בדבר שבטל ברובא הכא לא בטיל דהוי טעם גמור והוא עיקר ועוד דמדבר שיש לו מתירין נשמע למחמץ ובלאו הכי הוא דרך דחוק בלשון הגמ' והתוס' ועוד ראיה מפורשת מדברי בעל העיטור הביאו הב"י סוף סי' קט"ו בחמץ שעבר עליו שאין השאור בטל והיות שדברי בעל העיטור יש בהם קצת מקושי ההבנה אמרתי לבארם ותחלה אומר שדברי הב"י בסי' קמ"ב שדחק א"ע בדברי בעל העיטור במ"ש דשלח נחתומין לאחר ג' אפיות היינו לענין דמאי ואני תמה מאוד דע סני לי' לפרש לענין חמץ בפסח עצמו דאי, מחליפין השאור שלהם דס"ל דאין הכותי' חוששין על חמץ שעבר עליו הפסח ואף בפסח חיישינן לחמצן שאין בקיאין בדקדוקי מצות וכן מבואר בהדיא בתוספתא למעיין שם דמיירי בלא עשו פסח ויהי עם ישראל או הקדימו י"ט אחד אמנם תחלת לשון בעל העיטור צריך ביאור שכתב וז"ל מפני שמחליפין פירוש שמחליפין השאור שלהם וע"י תערובות הוי ומיתר ולכאורה תקשה כיון שמחליפין השאור לאיזה צורך כתב דהוי ע"י תערובת כיון שכבר החליפו וצ"ל שאזיל לטעמי' דאף חמצו של עכו"ם אסור באכילה לאחר פסח משום סייג וגדר וצ"ל דאע"ג שאור של ישראל לא בטיל של עכו"ם דאינו אלא משום גדר בטל ואין להקל מטעם דשמרי שכר הם שאור משעורי' ועיסה היא חטים ומפשטי' דלישנא דהרמב"ם משמע דשאור שעורים בעיסה חיטים בטל דהוי מין באינו מינו אמנם כבר הכריח הפר"ח בראיות ברורות דאף באינו מינו אוסר בכל שהוא ודלא כהלח"מ ובאמת שהפר"ח נדחק מאוד בלשון הרמב"ם דמשמע בכמה מקומות דבאינו מינו אינו איסר ולפענ"ד דס"ל להרמב"ם דכל מירי דעביד לטעמי' הוי מין במינו כמ"ש הב"ש לדעת הרמב"ם סי' צ"ח אמנם דווקא בנתן במתכוין אבל בנפל מעצמו וודאי יש לחלק בעין במינו אורחי בהכי אבל עין באינו מינו דלא או חיה לא שייך לומר דיהיב לטעמא ולא בטיל ודו"ק היטב

ובזה נתיישבו כלל כל דברי הרמב"ם על נכון שוב מצאתי באו"ה כלל כ"ה סי' ק"ד שכתב וז"ל והוא דדבר שנעשה לטעם לא בטיל אפילו נפל מעצמו היינו דווקא שנפל לתבשיל שדרכו בכך אבל אם אין דרכו בכך וודאי בטל ושמחתי כמוצא שלל רב כי כוונתי לאמת לפענ"ד

ומה שהקשה רומע"ל על ר' יונה דהיכן מצינו בזה בשום מקום בשום איסור בעולם ועוד מאי הועילו חכמים בתקנתן תמהתי דוודאי לא התיר ר' יונה לערבו לכתחילה וכבר הארכתי בתשובה במקום אחר רק דאם ערבן קאמר ומה דקשי' לי' דהיכן מצינו ומה הועילו בזה תמהתי הלוא הוא גמרא ערוכה בביצה דף י"ז ועיין ברש"י ד"ה שאני הערמה גם גוף הדין להשליכה הנאה לים המלח לא נהירא לפענ"ד דהרי בכבשים שדרכן לתת לתוכו יין דעת הראב"ד דלא מהני השלכת הנאה לים המלח ומדברי הר"ן בפרק בתרא דע"ז כראה דהוא והרשב"א הסכימו לזה והביאו ראי' מהירושלמי וטעמייהו משום דמכשיר התבשיל לאכילה ואף דבש"ע ס"ס קי"ד מייתי פסק להקל היינו משום דלא עביד לטעמא ממש דליהוי כאלו הוא בעין תדע דאל"ה למה להו להרשב"א והר"ן בכבשים דלא