תשובות הרא"ם חלק א לד

דאורייתא תקנו לכך כתב דבאיסור דרבנן לא אמרינן נ"נ וממילא לא הוי מעמיד כמו בבשר שהעמידו בו גבינה לדעת ריב"ן מגא"ש אמנם על קושיות הש"ך סי' פ"ז יש ליישב אף לדעת הטור ורמ"א דמשמע מדבריהם גבי כחל דאף באיסור דרבנן אמרינן בב"ח חנ"נ ואפ"ה לק"מ דהנה ידוע למעלתו מה שנחלקו האחרונים בכוונת הטור והמחבר בסי' ק"ה סעיף ז' שכתב דבשר בחלב הוי איסור מצד עצמו שהט"ז פירש דמיירי בבשר שנגע בגבינה וכן כ' הש"ך בשם כמה אחרונים אמנם לבסוף כתב דאף בבשר בחלב שנבלע בו הוי איסור מחמת עצמו ודברי הש"ך שם מגומגם וצריך עיון גדול אמנם העיקר כדעת הט"ז וכל האחרונים דכוונת הטור בשר בגבינה וראיה ברורה ממ"ש התוס' ואביו הרא"ש פרק נ"ה דף צ"ו ע"ב וז"ל לענין חתיכה שמקצתה בתוך הציר ואפילו יש שומן בבשר שבתוך הציר לא אמרינן שנעשה נבילה ומפעפע למעלה אפילו לשיטת ר"ת דס"ל בכל האיסור חנ"נ דלא אמרינן חנ"נ ואוסרין כל החתיכות אלא כשהאיסור יכול להתפשט עם הנאסר וליתן טעם בכל חתיכות כגון טיפת חלב שנפלה על חתיכה שטעם הטיפה מתפשט בכל החתיכה ונהי דאין לטיפה כח לאסור כל החתיכות אותה חתיכה שנאסרה מסייע לטיפה לאוסרה אבל דם שאין לו כח למעלה לפעפע גם השומן הנאסר מכחו אין לו כח לפעפע למעלה הרי מבואר דלא אמרינן חנ"נ אא"כ משהו מהאיסור ההולך עמו הולך עמו הא אם אינו פולט כלל מגוף האיסור אף דההיתר פולט לא אמרינן נעשה נבילה ודברים אלו מבוארים דאף בב"ח הדין כן וכן מבואר בהדיא ברשב"א במ"ה בית ג' שער ג' בענין דגים ועופות שמלחן זה על זה וז"ל בקצרה דאף בב"ח כל שאין רוטב לערב ולהוליך אנו רואין הבשר כאלו אינו פולט אלא ציר ורוטב של היתר עכ"ל וז"ב. ולכאורה יש להקשות דלפ"ז מאי ראיה מייתי התוס' והרא"ש לדעת ר' אפרים דלא אמרינן בשאר איסורין חתיכה נ"נ מיי"נ שנפל לבור דהתם מיירי בצונן ואין טעם בלוע יוצא כלל אמנם ברור דהתם כיון שנאסר מחמת תערובת בעין לח בלח ונבלל הכל ממילא בכל. טיפה היתר יש בו חלק איסור ועדיף מבלוע היתר היוצא מעורב עם בלוע איסור ועוד אפילו אם היה היתר הראשון נאסר מבלוע איסור שנבלע בו כגון חלב שבלע מבשר ונתערב לח בלח בצונן אכתי אמרינן חנ"נ משום דנתערב בלח ונבלל בו הרי נתערב בתוכו חלב נבילה ואף שאין הבלוע יוצא ועדיף מאפשר לסוחטו אמנם יש חולקין בזה משא"כ בחתיכה שאין האיסור מצד תערובת בעין רק מצד כנתינת טעם כל שאין האיסור יוצא אין כאן רק נתינת טעם היתר ולפי"ז בקיבה שנכבשת בעורה והעמידו בה גבינה אף אם אמנם עד ששים שאוסרות מחמת תערובתה שייך לומר נעשה נבילה אמנם ביתר מששים שנתבטל הטעם והתערובת ואינו אוסרי' רק מטעם גרם העמדה שאינו טעם כלל כמ"ש התוס' ממילא לא שייך לומר נ"נ שאין בגרם ההעמדה תערובת איסור דאין הבלוע פועל כלום בהעמדה דהרי אין הבלוע יוצא כלל וכן מצאתי לכריתי ופלתי שאין הבלוע פועל בהעמדה כלל ובהעמדה אין איסור מצד בליעה כלל וכן מבואר בהרא"ש והרשב"א ליישב דעת ר"א דאין החומץ מחמץ לפי חשבון ע"ש ודו"ק (או בנ"ט גמור ואולי ס"ל להטור דאכתי אינו קונה בעלמא). ועוד יש ליישב דעת הטור דס"ל כר"ת דאינו אוסר רק בששים אמנם מה שהביא דעת הראב"ן בא"ח סי' תמ"ב דהנה הטור ר"ס הנ"ל הביא שני דיעות לענין כותח הבבלי דעת הרמב"ם וסייעתו דאסור מדאורייתא ודעת הרי"ף דאינו רק מדרבנן משום דהוי רק קיוהא ואינו טעם גמור ולר"א אף דאינו רק קיוהא מרבינן לי' מכל מחמצת ועיין פר"ח שהאריך בזה וברשב"א הביאו הב"י ס"ס קל"ד ורמ"א סי' תע"ב וכן דעת הראב"ד הביאו הרא"ש פרק בתרא דע"ז דהא דכותח אסור ולא בטיל משום דעיקרו כך ועכ"פ הדבר ברור מבואר בטור דכותח אינו טעם גמור רק קיוהא בעלמא ואפ"ה אסור להשהותו מדאורייתא בפסח מרבוי דכל מחמצת ולפי זה י"ל דהנה התוס' כתבו בחולין דף צ"ט דמעמיד יותר מששים יש בו טעם קיוהא בעלמא ולפ"ז מאן דאוסר בכותח מדאורייתא ה"ה במעמיד דעיקרו כך ויש בי קיוהא ואף דהטור הסכים לדעת אביו הרא"ש דגם בכותח ליכא רק איסור דרבנן מ"ע חשש בזה כיון דבלאו הכי יש פוסקים דמעמיד הוי כאלו איתא לאיסורא בעלמא בעיני' ואף שהוא דרבנן ובדרבנן ס"ל להטור דמותר להשהותו היינו בתערובות אבל מעמיד עשו אותו כאלו הוא בעיניא וממילא אסור להשהותו מדרבנן כמו חטה שנמצאת בתרנגולת בפסח שאסרו להשהותו כיון שנעשה התערובת תוך הפסח ואסור מדרבנן כ"ש דבר שהוא בעין בפסח מדרבנן ואף שבשאר איסורין מעמיד בטל בס' מ"מ בלא"ה בחמץ יש פוסקים דכותח וכיוצא בו אסור מדאורייתא וכמ"ש לכך פסק לחומרא ומ"ש רומעכ"ת לענין השלכת הנאה לים המלח כבר כתב הר"ן בשם הראב"ד בע"ז דף: דבדבר שעיקרו כך לא מהני השלכת הנאה

ומ"ש מע"ל עוד דלשיטת ר"ת דאין מעמיד אוסר ביותר מס' מיירי בע"ז פחות מס' קשיא לי טובא דא"כ באמת למה לן טעמא דמעמיד ה"ל כיון דליכא ס' מדינא אסור וגם על מורייס הקשה אמאי לא אסרוהו כיון דליכא ס' ואם נימא דטעמא דמורייס כמבואר לקמן דף ל"ח ע"ב דלעבורי זוהמא עבודי קשה