תשובות הרא"ם חלק א לג

העכו"ם קנה למפרע מכל אלו הטעמים נראה לענ"ד להקל בנ"ד בדיעבד: שאלה יא

שלקחו הרבה אנשים מישראל אחר הפסח שמרי' משכר שעבר עליו הפסח ממומר א' מחזיק השענק מהסקארב בבלי דעת להבין לחלק בין ישראל מומר לשאר אשר לא מבני עמינו הוא וחמצו בהם עיסות הרבה לצורך השבת והאופי' לגדל מעשה האופה והי' הפסד גדול מאוד עכ"ל השאלה

וז"ל השאלה אירע בק' ואבאר תחלה התירוצים שאמרו על הא דאמר שמואל כו' דאסרו גבינות הכותים מפני שמעמידין בקיבת נבילה והקשו התוס' אמאי לא קאמר בקיבת כשירה משום בב"ח ותירצו בע"ז דף ל"ה דמשום בב"ח ליכא דצונן בצונן הוא וליכא איסורא דאורייתא ואע"ג דאוקמי מוקים אינו אלא דרבנן ומעלתו נתקשה בדבריהם דאם כן גם מטעם קיבת נבילה לא היה לנו לאסור מספק כיון דגם מעמיד הוא דרבנן. ותמיהני שנוטה מדרך הפשוט ודבריהם מבוארים ופשוטים מאוד דחכמינו עשו לדבר המעמיד כאלו הוא בעין ולא בטיל כיון דאוקמי מוקים הוי כאלו היא בעין ואנו דנין על המעמיד ולכך אם הוא דרבנן שרי אבל מדאורייתא כיון דבוודאי העמידו בשום דבר רק אין אנו יודעין אם באיסור או בהיתר ממילא מדאורייתא אסור גוף המעמיד וביטול אין לו לכך אסור ואין לומר כיון שעכשיו הוא רק איסור דרבנן הוי ספיקא דרבנן דכל שהספק באיסור עצמו ומצד אחר כגון מכח תערובת הוא דרבנן ועיין בסי' ס"ו בט"ז וש"ך לענין דם ביצים ודו"ק. וזה שכתבו דאוקמי מוקים הוי דרבנן היינו שאין כאן איסור בב"ח דאורייתא. שוב ראיתי בש"ג בשם ריא"ז שהדברים מוכיחים כמ"ש והריב"ן מיג"ש והרמב"ם וסייעתייהו תירצו דבב"ח לא שייך אוקמי מוקים חשיב כאלו הוא בעין משום דבטעמא תלי רחמנא וכיון דליכא טעמא והבשר מצד עצמו היתרא הוא והחלב ג"כ היתר ולא נתן הבשר טעם בחלב אין כאן בב"ח כלל וכולו היתר ומה בכך דהוי מעמיד כאילו הוא בעין אכתי היתרא הוא משא"כ בהעמידו בנבילה דכיון דחשוב כאילו הוא בעין הרי יש כאן איסור נבילה ומה שהקשה מעלתו על זה מש"ס דחולין יתבאר לקמן דלא ק"מ גם מה שהביא דר"ח חולק על סברא זו יתבאר לקמן דאינו מוכרח ומה שהקשה מעלתו על הא דמקשה גמרא מי אמר שמואל הכי דלשיטת התוס' וריא"ז ז"ל דחששא דקיבה הוא דרבנן ואין לאוסרו מספק תמהני מאוד דהא דרב חסדא אפרך וע"כ מתניתן בנבילה ממש קאמר ועוד דלישנא דשמואל שמפרש מתני' דקיבת שחיטת עכו"ם נבילה ליכא לפרושי מפני שנראה כאוכל נבילות רק רב חסדא מפרש לשנוי' קמא דקתני של נבילה אסור ובזה הי' מקום ליישב קושיא קושיות התוס' בד"ה חדא ובד"ה ומי אמר שמואל ודוק אמנם בלא"ה כבר כתבתי דבלאו הכי אפרוק פרקא דרב חסדא

שוב עיינתי במפרשים ומצאתי לדודי הגאון תורת חיים שתירץ כן על קושיות התוס' ושמחתי שכוונתי לדעתו הקדושה ומה שדימה קיבה דרבנן לענין מעמיד לביצת עוף בחלב תמהתי דאמאי לא קשיא לי' מכל איסורי דרבנן דלבטלו מין במינו ברובא או לדעת הסוברים טעם כעיקר באינו מינו דרבנן דלבטלי ברובא אמנם באמת דאינו ענין לביצה שלא עשו אותו כבשר כלל ואין כאן בשר בחלב אבל דבר שכבר חל עליו בפ"ע איסור דרבנן ממילא צריך ביטול כל חד כדינו ומה שהקשה רומעכ"ת על הפר"ח דאפילו אם אמרינן נ"נ באיסור דרבנן מ"מ במעמיד גמרא ערוכה דלא אמרינן נ"נ בדרבנן ממ"ש התוס' לעיל לא ירדתי לסוף דעתו דהתם האיסור הראשון נעשה ע"י העמדת משא"כ כאן שאיסור ראשון נעשה ע"י כבישה ודו"ק. כאשר יתבאר לקמן

עוד הקשה רומעכ"ת על המרדכי דמאי מהני זה וזה גורם כיון דמעמיד אוסר במשהו כמ"ש המ"א דאיסור משהו לא מהכי זה וזה גורם לא ידעתי ענין לו דמאי ענינו לכאן דוודאי באיסור האוסר מצד עצמו במשהו מה בכך דזה וזה גורם אכתי איכא איסור משהו או משום חומר איסור אבל הכא עיקר הטעם דאוסר במשהו היינו מטעם דהוא מעמיד וכל שהאיסור לבד אינו יכול להעמיד ממילא אין כאן מעמיד ואינו אוסר ובזה אפילו המ"א מודה אמנם זה כמה שנים שנתקשתי בדברי מג"א שם דנראה דאזיל בשיטת רש"י דאיבעיא דרמב"ם הוא לענין זה וזה גורם אבל העיקר כמ"ש זקיני מוהרש"א ודברי הפ"י שם ברורים ואף דהט"ז סי' קמ"ב הסכים דזוז"ג אסור בע"ז היינו דווקא בע"ז משום חומרא דע"ז ואף על זה השיג הנקודות הכסף ודברי הש"ך ברורים

גם מ"ש מעלתו דבדרבנן אין מעמיד אוסר יותר מס' וייחס סברא זו להפר"ח וכתב זו סברא מוכרחת דבלא"ה אין תירוץ לקושיא הש"ך על הט"ז מאוד נפלאתי על דבריך איך נטה מדרך הפשוט בכוונת הפר"ח דהלא כוונתו מבוארת דהקשה על הש"ך דמשמע מיני' אף דכבישת בב"ח לענין חתיכה נ"נ כנפלה ט"ח לקדירה מ"מ לענין מעמיד לא הוי מעמיד ועל זה הקשה דכיון דאמרינן חנ"נ אף בדרבנן ממילא הוי מעמיד וכל דתיקון כעין