תשובות הרא"ם חלק א לב

אין לו חזקה מחמת אלמותא ה"ה הישראל הבא מעכו"ם הרי הוא כעכו"ם מטעם זה בעצמו משום דעכו"ם הראשון אין לו חזקה ומ"ש דלא דמי ממש עיין בט"ז ועוד דהרי אף לשיטתו מיירי בין בחזקה דקנין ובין בחזקה דשלש שני' והדבר מוכרח דהרי בה' טוען ונטען הביא הרמב"ם מימרא זו לענין חזקת ג' שנים וא"כ נימא לנפשי' דפשיטא קשיא דאין לשון אלא בשטר שוה דלענין קנין בעי שטר מעכו"ם ולענין חזקה בעי שטר מלוקח ראשון גם מ"ש שאין הגוי מקנה אלא במה שהוא קונה הוא עלתא בלא טעמא ובאמת טובא יש לחלק ביניהם שהרי באמת מצד הדין גם העכו"ם קונה בכסף זולת חכמים חששו דשמא יחזיק באלמות וא"כ לענין אם הישראל קינה מעכו"ם אמאי לא יקנה הישראל ומלבד כל הנ"ל קשיא לי דאכתי לא הזכיר בשום מקום דעכו"ם אינו קונה בכסף ואף אם נימא דדקדקו בלשון הרמב"ם דקאמר עם נתינת הכסף דמשמע בכסף לחוד לא קנה מ"מ גם על הרמב"ם תקשה מנ"ל דהרי בגמ' לא נזכר אלא חזקה ומ"ש בסמ"ע לפרש דברי הרמב"ם תמוהים ג"כ ובתחלה עשה ט"ס בדברי הה"מ וצ"ל ולא קנה וה"ה לא מקנה ולפענ"ד לדבריו תלי תניא בדלא תניא דהרי לא מקנה מפורש במקומו בדין שהרמב"ם עסיק דנכסי עכו"ם הרי הוא כמדבר ולא קנה אינו מפורש אפי' לענין חזקה זולת שלמדו מדף נ"ה כמש"ל וגם זה אינו מפורש שהרי כל המפורשים פירשוהו לענין ערעור ומ"ש דסיפא דישראל הבא מחמת עכו"ם לא מיירי רק לענין ערעור הוא תמוה גדולה לפרש כן בלשון הגמ' ועוד דהרי הרמב"ם כתבו פעמיים פעם א' בה' טוען ונטען לענין ערעור ופעם א' בה' מכירה לענין קנין והעתיקו בלשון הגמ' וישראל הבא מחמת העכו"ם וכו' גם מ"ש שהכ"מ נדחק בישובו לא ידעתי מה דוחק יש בו הלא דבריו ברורים שזכה מן ההפקר וכן כתבו הרשב"א והראב"ד כמו שהביאם הה"מ רק דהרמב"ם ס"ל דראשון קנה מן ההפקר וע"ש הוא שבחזקה קונה לא ידעתי אמאי הרי כל שאינו מקנה אינו קונה כמו כל שאינו קונה אינו מקנה וגם הטעם שנתן הוא דוחק מאוד ועיין בט"ז וגם ע"ש ובזה אין להקשות דאף דנאמר דלא קנה בחזקה וכו' איני מבין כלל דהרי עיקר הטעם שאינו קונה בחזקה מטעם שמא יעשה חזקה בע"כ ודבריו צריך עיון אמנם לפענ"ד בחנם נתחבטו כל המפרשים בלשון הרמב"ם דמה שפירש מימרא דעכו"ם אין לו חזקה לענין קנין המעיין יראה שהרמב"ם פירש כל המימרות האמורות למעלה ג"כ לענין קנין וזו היא בתקנתא ולכך ס"ל דגם זו מיירי ג"כ בין לענין קנין בין לענין חזקה ומ"ש הה"מ שהעכו"ם אינו קונה וה"ה שאינו מקנה אין הכונה דתלי זה בזה זולת כוונתו בפשוטו דבחזקת הבתים נתבאר במקומו שאינו מקנה וה"ה שאינו קונה נתבאר בפרק הנ"ל אבל אינו תולה זה בזה. אמנם צל"ע לפי מה שפירשו לדעת הרמב"ם דעכו"ם אינו קונה בכסף כלל מטעם שמא יתן כסף בע"כ א"כ כ"ש באם באמת תלוהו וזבין או נתן הכסף בע"כ ותקנה שדה חבירו שאינו קונה וא"כ קשיא דברי הרמב"ם פ"י מה' גזילה ואבידה דעכו"ם בעל זרוע שאנס נכסי ישראל בעד חובו ואח"כ מכרה לישראל אין הבעלים יכולין להוציא מיד הלוקח וקשיא במה קני לה העכו"ם הראשון ובאמת דברי הרמב"ם בלאו הכי תמוהים בפירוש הגמ' והה"מ פירוש סוגיות הגמרא לדעת הרמב"ם אבל לא נתן טעם במאי נקנה ללוקח ראשון ובאמת הריב"ש סי' ר"ל פי' כל הסוגיא שקנה אותה באחד מדרכי הקניה

נחזור לענינינו והנה לדעת הכ"מ הטעם דאין העכו"ם קונה כי אם בשטר משום דישראל אינו סומך דעתו כיון שהוא אלם שמא יחזור בו אן המקח כי היכי שכתבנו למעלה בשטר ראי' ומבואר בהדיא דכל שאח"כ לקח העכו"ם השטר קונה למפרע וא"כ ממילא אין כאן חשש כלל. אמנם אף לטעם שנתן הה"מ שמא יחזיק העכו"ם בעל כרחו לכך תקינו דבעינן שטר מ"מ נלענ"ד להקל בצד אף אם ירצה לצאת כל הדיעות ונתפוס כל החומרות אכתי יש להקל כאן אף לדעת הרמב"ם דהרי הרמב"ם ס"ל דעכו"ם קונה מטלטלין בכסף א"כ כבר קנה העכו"ם גוף החמץ בכסף שהרי אמר בהדיא הרי הכל שלי מעתה אחר שנתן הכסף והרמב"ם פסק קני את וחמור קנה מחצה ואע"ג שכתב בשטר שמקנה לו מטלטלין אג"ק היינו לצאת כל הדיעות דס"ל דלא קני בכסף ואנן אליבא דרמב"ם קיימינן וכיון שכן אע"ג דלא קני קרקע אכתי לא קבלו בתורת פקדון ואינו חייב באחריות ואף אם נתפוס עוד חומרא זו לדעת הרמב"ם דאף בעכו"ם אלם צריך לבער והכא אם יאבד לא ישלם לו מלבד כי אינו ברור דאפשר הי' צריך לשלם בדיניהם. ועוד הרי הא"ר כתב דהרמב"ם מודה ביחד לו בית אף שקיבל אחריות כדעת ר"ת ואף אם נתפוס חומרות המפורשים דהרמב"ם ס"ל כדעת רש"י אכתי לענ"ד יש להקל משום דנלענ"ד עיקר דלענין דינא לא פליג הה"מ עם הכ"מ ואף לטעם הה"מ בדעת הרמב"ם נ"ל שכל שקיבל אח"כ השטר קני למפרע משום דלא שייך הגזירה שמא יחזיק בעל כרחו כיון דאינו קונה אלא אם כן קיבל שטר אבל מ"מ כיון שקיבל אח"כ שטר קונה למפרע קל וחומר לענין חמץ דבקנין כל דהוא סגי כמ"ש האחרונים וודאי דמודה הרב המגיד לדעת הרמב"ם דעל כל פנים אחר שהגיע השטר ליד