תשובות הרא"ם חלק א לא

שהיא כפיף להם תדע דר' יעקב שלח לו עדיין לא שב ר' ירמיה מרעתו פי' קרבן העדה שהי' דרכו לגבות מס מן החכמים וגם ממה ששלח לר' יעקב לגבות ממנו מנרתא דכספא משמע דר' ירמי' הי' ממונה על הציבור וא"כ אין ראיה כלל מירושלמי דהב"ד שבעיר יכולין לנדות לחכם שהוא כפיף להם (ובפרט לפענ"ד ברור אפילו כשהי' חייב ר' יעקב לענין המנודה) והא דר' יעקב נידה לר' ירמי' כבר כתבתי למעלה וכיון שלא מצינו בשום עקום שיכולין לנדות לחכם מפני כבוד חכם אחר מעילא הדבר ברור כדכתיבנא דאין לנדות לחכם כלל אם לא ביזה עכ"פ לגדול עמנו שראוי ללמוד ממנו ואם נידוהו הוי נידוי שלא כדין מכל הני טעמי דכתיבנא נראה ברור דאין בחרם ממש והוא כחרמו של ים: שאלה י

באחד שמכר חמצו בערב פסח לערל והעכו"ם לא קיבל השטר מכירה עד אחר חצות ונתינת מעות הדרויף הי' קודם חצות והגיד המוכר לעכו"ם בשעת נתינת הכסף בפה מלא הרי מעתה הכל שלך וכן העכו"ם הקונה חזק דבריו ואמר מעתה הכל שלי רק השטר לא קבל אחר חצות מהו דינו: תשובה

צריך אני לבאר בתחלה דין קנית קרקע עכו"ם מישראל. והנה בבבא בתרא דף נ"ד אמרו נכסי עכו"ם הרי הם כמדבר דכותי כי מטי זוזי לידי' אסתלק לי' וישראל לא קני אלא בשטרא. ופירוש הרשב"ם דהא דעכו"ם מסתלק בכסף שהרי כל קנינו בכסף ומשקיבל הכסף הוי לדידי' מכירה גמורה שאין יכולין לחזור זה מזה וישראל לא קני עד דמטי שטרא לידו דאפילו מישראל חבירו לא קנה עד שיכתוב לו שטר ק"ו מכותי דסתם כותי אנס הוא ואין בדעתו להקנות בלא שטר עכ"ל. ומבואר מלשון רשב"ם דאף בישראל הקונה מכותי לא בעינן דליקנא בשטרא זולת במקום שכותבין שטר. וגם משמע דאף במקום שכותבין שטר היינו ישראל מישראל וק"ו ישראל מעכו"ם אבל עכו"ם מישראל י"ל דלא בעי שטרא אף במקום שכותבין כן כראה מדקדוק לשונו שהרי עיקר הטעם דבעינן שטר דלא סמכא דעתי' דלוקח עד דמטי שטרא לידי' כמ"ש רש"י בקידושין. וא"כ י"ל דווקא ישראל הלוקח הוא דלא סמכא דעתי' ק"ו בקונה מעכו"ם אנס אבל עכו"ם הלוקח דודאי סמכא דעתי' דהרי סתם עכו"ם אפילו אנס הוי קל וחומר היכא דדינא קאמר דסמכא דעתיה וכפי' רשב"ם פי' הר"ן בקידושין וכ"כ הב"י בשם ר' ירוחם. אמכם הרב המגיד פרק א' מהל' זכי' בשם הראב"ד והרשב"א כ' דאף במקום שאין כותבין שטר אפילו הכי לא קני ישראל מעכו"ם עד דמטא שטרא לידי' משום דהעכו"ם אנס הוא אמנם אף לפי דבריהם לפענ"ד ברור דאף לדידהו דווקא ישראל מעכו"ם אבל עכו"ם מישראל וודאי קונה ולא מצאנו בשום א' מהפוסקי' שיכתוב דעכו"ם מישראל לא קנה אלא בשטרא. ואדרבה דעת ר"ת ור"י בקידושין וב"ב ובכורות דאין לעכו"ם קנין שטר כלל והמעיין בקידושין בלשון התוס' יראה דהוא דעת רשב"ם כאן. ועוד אני אומר אף אם נימא דבמקום שכותבין שטר אף העכו"ם אינו קונה אלא בשטר מ"מ כיון דלדעת התוס' אין לעכו"ם קנין שטר כלל א"כ אף אם נימא דאעפי"כ אינו קונה עד שיבא השטר לידו דלא גרע משטר ראי' מ"מ הרי הר"ן כתב דבשטר שהוא לראי' בתר דמטו לידי' קנו למפרע משעת נתינת הכסף וא"כ קני הכא ג"כ למפרע כללו של דבר לא מצינו בשום מקום בגמרא ולא בחיבורי הראשונים שאין העכו"ם קונה בכסף אלא בשטרא ואדרבה מצינו להיפך בהדיא בדברי התוס' שאין לעכו"ם קנין שטר כלל ואף אם נימא דאכתי לראי' בעי כבר כתבתי דא"כ חל הקנין למפרע אמנם מצאנו להרמב"ם שכתב פ"א מה' מכירה דאין העכו"ם קונה כ"א בשטר ובאמת לא מצאנו לו חבר

והה"מ כתב שהוציא זה ממימרא דר' נחמן דעכו"ם אין לו חזקה ופירשו הרמב"ם דגם לענין קנין מיירי ובאמת כל המפרשים ראשונים ואחרונים לא פרשוהו זולת לענין ערעור שאין לו חזקת שלש שנים. אמנם לענ"ד בנ"ד אף לשיטת הרמב"ם יש להקל. ואבאר תחלה דברי הרמב"ם הנה הפרישה כתב דהא דלא פרשו הרמב"ם על ענין ערעור משום דהרי קשיא לי' דא"כ למה תלי ר' נחמן דין זה דקנין ישראל מעכו"ם בדין קנין עכו"ם מישראל והל"ל בקיצור ישראל הבא מחמת גוי אין לו חזקה אלא בשטר. ועוד כי אינו דומה ממש דגוי מישראל צריך שטר מהמוכר לו וישראל מעכו"ם לא סגי בשטר מעכו"ם המוכר לו זולת בשטר מישראל ראשון לעכו"ם מש"ה ס"ל דלענין קנין אמרו ומפני שזה דבר שאין לו טעם תלוהו בקנין עכו"ם מישראל כמו שהגוי הקונה אינו קונה אלא בשטר מטעם שכתב הה"מ שמא יקח הקרקע בחזקה באלמות או ישליך הכסף לפניו כן הישראל הקונה ממנו אינו יכול לקנות אלא בשטר כי אין הגוי מקנה אלא במה שהוא קונה עכ"ל ודברים אלו לא נתחוורו לפענ"ד חדא מה שהקשה דלמה תלי וכו' והול"ל בקצרה וכו' לא ידענא מאי. קשיא ליה דהרי עיקר הטעם דישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה משום דעכו"ם עצמו