תשובות הרא"ם חלק א ל

תלמוד וכן מה שפירש"י שדיבר קשות נגד גדול ממנו היינו גדול שמופלג על כל אנשי דורו שדינו כרבו מובהק כמבואר בסי' רמ"ד ואף דהד"מ כתב בסי' תר"ט בשם הרשב"א דלאו דווקא רבו. אין זה מדברי הרשב"א רק מדברי השואל והראיות שהביא קלושות מאוד. דמהא דשמואל דאמר אטו לא ידע מידי דאנא רב וכן מהא דבבא בתרא דע"כ אנא רבך וכן הא דכתובות דער רבי ורב הונא רבה דרבך לאו לענין דינא אתמר דוק ותשכח שאין ראיה משם לדינא ובקל וקלות יש לדחותה. אמנם בתשובות הרשב"א סי' ת"ס כתב אפי' אינו רבו אבל גם זה אינו מוכרח ונראה דהתם ג"כ מיירי בחכם היושב בישיבה ומופלג בדורו ויפתח בדורו כשמואל בדורו כמבואר שם והוי כתלמיד נגד הרב דשם מיירי בתלמיד וכהדיוט חשיב בערכו נגד החכם. ועוד נראה לפענ"ד דאף לדעת השואל עכ"פ בעינן גדול הימנו שראוי ללמוד ממנו דהוי כרבו שאינו מובהק כמבואר בסי' רמ"ד ומאותן הראיות שהביא השואל בעצמו וברשב"א סי' תר"ט נראה כן דעכ"פ בעינן שראוי ללמוד ממנו כאותן הראיות אבל כל שאינו בגדר שהמבייש ראוי ללמוד מהמתבייש לא מצינו בשום מקום לא בש"ס ולא בפוסקים ראשונים ואחרונים שיתחייב נידוי כלל. והנה מכל הראיות שהביא התשב"ץ בח"א סי' ל"ג דהא דתלמיד יכול לנדות לכבודו דווקא בת"ח גמור שיודע כל התלמוד וראוי למנותו פרנס על הציבור ויודע אף במס' כלה וכשבדקנו בכל הנידוים המוזכרים בתלמוד מצאנו כולם לחכמים ולא לתלמידים. ומזה הכריח שתלמוד היינו ת"ח וגדול הדור רק שרבו קיים אבל תלמיד אין מנדין לכבודו וחכם היינו רב אף אנו נאמר שבכל אותן המקומות שבתלמוד שהביא התשב"ץ ולא מצאנו שנידו חכם לכבוד חכם אחר אף לגדול ממנו אלא בשביל כבוד רבו או עכ"פ שראוי ללמוד ממנו דהוי כרבו שאינו מובהק כמש"ל או עם הארץ שביזה לתלמוד חכם כעובדא דטבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנא וכיון שלא מצאנו זה בשום מקום אין לנו לבדות מלבנו לחלק בין לכתחילה לדיעבד. וכמ"ש התשב"ץ מאלו הראיות שתלמיד שנדה לכבודו אפילו דיעבד אין נידוי נידוי וכן יש להוכיח מלשון הריב"ש בסי' ס"א שכתב אף שחולק על התשב"ץ בזה וס"ל בש"ס אמרו סתם מנודה לתלמיד כל תלמיד במשמע מ"מ יש להוכיח ממש בסי' ס"א דאין מנדין רק דווקא לכבוד הרב דמחייבין הב"ד לנדות ולהעניש לפי גדר התלמיד וחכמתו ומייתי ראיה מעובדא דהאי טבחא דאתפקיר ברב טובי וכבר כתבתי למעלה ליישב קושיות המל"מ. אמנם לכאורה עדיפא הו"ל להקשות דהאיך כתב הריב"ש דחייבי' הב"ד לנדות דהרי הריב"ש מיירי שם בתלמידו ולא בחכם כמבואר שם בכל התשובה וא"כ תיקשו הרי הריב"ש ס"ל דאין ב"ד חייבין לנדות לכבוד תלמיד. והי' נראה לפרש כוונת הריב"ש על הכלל ולא על הפרט דעכ"פ חייבים להעניש ולפעמים רשאים אף לנדות כפי ערך חכמת התלמיד ובזה מיושב ג"כ קושיות המלמ"ל אמנם לדעתי זה אינו דוודאי רב טובי' בר מתנה ת"ח גמור היה והיו ב"ד חייבים לנדותו לכבודו כמבואר ברמב"ם פ' ט"ו מהל' סנהדרין ואף שהרמב"ם סיים שם שהרי ביזה את הזקן ובפרק ז' מהל' ת"ת כתב דזקן היינו מופלג בחכמה מ"מ בוודאי גם רב טובי בר מתנה הי' מופלג בחכמה. ומ"ש הריב"ש דאין הב"ד חייבין לנדות לכבוד תלמיד היינו תלמיד גמור ולא תלמיד חכם ופליג על התשב"ץ וס"ל דגם סתם תלמיד יכול לנדות לע"ה לכבודו ומחוורתא כדשנינן מעיקרא על קושיות המלמ"ל אמנם עכ"פ למדנו מדברי ריב"ש דפסק דהא דב"ד מחוייבין לנדות דווקא לכבוד הרב אבל לא לכבוד התלמיד וע"כ דנפקא לי' מלישנא דגמרא מנדין לכבוד הרב דרב שנינו אבל לא תלמיד או בע"ה לגבי דת"ח כעובדא דהאי טבחא דאיתפקר ברב טובי' אף אנן נימא דרב שנינו אבל לא חכם כמותו או אפילו גדול ממנו קצת כל שאינו בגדר רב אפילו אינו מובהק שאין המבייש ראוי ללמוד מהמתבייש שאינו חייב נידוי כלל ובזה מיושב מה שלא הביא הריב"ש סי' ס"א ראיה דחייבין לנדות לכבוד ת"ח מהא דמנדין לכבוד הרב משום דמשם אין ראי' דא"ל דווקא לכבוד הרב שהוא רב מובהק לכך מביא ראי' מההוא טבחא אעפ"י שאינו רבו מובהק כיון שהוא מופלג בתורה ובחכמה וראוי ללמוד הימנו חייב ב"ד לנדות וכן נראה מלשון הרמב"ם דלא מיירי מחכם שביזה את החכם שהרי כתב שמנדין אותו ברבים ובפ"ז כתב שאין מנדין לחכם ברבים וכבר כתבתי לעיל דליתא לחילוק של המלמ"ל וגם לפענ"ד לענין ליטרא דדהב אין חכם שביזה חכם אחר חייב ליתן וכיון שלא מצינו בשום עקום שמנדין חכם על כבוד חכם אחר ממילא הוי נידוי שלא כדין וכבר כתבתי שאין בידם לעשות שלא מן הדין למגדר מלתא כיון שאינו מבני עירם ואינם ב"ד שלו וגם דבמגדר מלתא בעינן המחום עליהם או אין בדורו כמותו ועיין בב"ח ודרישה בח"מ סי' ב' ובפרט דלא שייך מגדר מלתא נגד גאון כמותו כבעל השגות ואולי גדול מהם. ואין להביא ראיה מהירושלמי מעובדא דר' ירמיה ור' יעקב מלבד כי לפי פירוש הקרבן עדה שר' יעקב נידה לר' ירמיה אין ראיה אמנם לפי מה שפי' הב"י והמלמ"ל דר' ירמי' נידה תחילה לר' יעקב אכתי אין ראיה דנראה דר' ירמי' הי' בטברי' ראש וממונה לב"ד שהומחוהו רבים עליהם אנשי טברי' והוי מנודה לב"ד שבעירו