תשובות הרא"ם חלק א כז

שייך לדין ומשפט זולת בשביל כבודם ועוד תלתא דאית בהו חד דגמירי הם יכולין לנדות לכל מי שירצו שיהי' מנודה לכל העולם א"ו דווקא ב"ד שבעירו שנידוהו יהי' מנודה לכל העולם אבל לא ב"ד שבעיר אחרת רק שיש להם דין תלמיד שנידה לכבודו או לכבוד רבו. שוב בא לידי ספר לבוש ומצאתי שכתב בזה הלשון מנודה לעירו וכו' שכ"א כפוף לב"ד שבעירו וכל מה שיעשו עליו בדין חייבים כל ישראל להחזיקו אבל מנודה לעיר אחרת וכו' משמע אפילו נידוהו ב"ד שבעיר אחרת לא הוי נידוי ב"ד עוד כתב בד"א שמנודה לעיר אחרת וכו' שנידוהו עיר אחרת משום אפקירותא אבל מילי דשמיא מנודה לכל ישראל ועוד מצאתי ראיה ברורה לדבריו ממ"ש בתשובות מים עמוקים תשובה ס"ט למהראנ"ח וז"ל מה שפי' הראב"ד בהאי דמנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו שהכוונה שהוא כפוף לבני עירו דווקא והי' להם להודיע להם לנדותו הם ולא ינדוהו בני עיר אחרת עכ"ל והנה דהאי דמנודה לעיר אחרת מיירי בשביל כבוד בני עיר אחרת ואפ"ה משמע דאלו הודיעו לבני עירו ונידוהו הם הוי מנודה לעירו וזה שכא כדברי בעל הקונטרסים וכן כתב שכן כתב הריב"ש

והנה לא מבעיא לפי משמעות לשון השאלה שהכריזו עליו חרם דאינו כלום כמבואר בש"ע בהג"ה סי' י"א ובפירוש כתב הריב"ש דאם החרימו אף נידוי אין כאן דכל המוסיף גורע ואף דהש"ך כתב דפשוט דב"ד יכולים להחרים מלבד דכבר הוכחתי דב"ד של עיר אחרת לא מיקרי ב"ד דכיון דאין החרם חל גם הנידוי בטל. אמנם בלאו הכי לכאורה דברי הש"ך תמוהים דהרי הריב"ש הוציא זה מהא דמנדין על כבוד הרב דמשמע מנדין אבל לא מחרימין והתם קאי על הב"ד כמ"ש הריב"ש בעצמו להוכיח מזה דהב"ד חייבין לנדות. ועוד דהרי בנ"י בבבא מציעא סוף פרק הזהב הקשה בשם הרמב"ן וגם הריב"ש הביא על הא דברכוהו לר"א דס"ל דהיינו חרם והלא מנדין שנינו ולא מחרימין ושם גם כן ב"ד הוי ותירץ דשם החרימו משום דהחזיק במחלוקת וכו' והיינו הא דהביא בהג"ה וצ"ל דגם כוונת הש"ך היא אם עושים לצורך שעה למגדר מלתא שיכולים להחרים אף שלא מן הדין וא"כ הדבר ברור שאין ב"ד יכולין לעשות שלא מן הדין לצורך שעה זולת המחום רבים וקבלום עליהם שיכולים לתקן בעירם אבל לא על אנשי עיר אחרת ועיין בח"מ סי' כר"ח ודרישה ק"ו בנידון זה שח"ו לא שייך כאן הטעם למגדר מלתא נגד גאון וגדול הדור וגם כתבתי והוכחתי דבלאו הכי אין על ב"ד שבעיר אחרת שם ב"ד בנידון כזה וכיון שאין בידם להחמיר ולהחרים שלא מן הדין ממילא אף נידוי אין כאן אמנם אף אם לא הכריזו עליו חרם זולת נידוי לפענ"ד אין כאן נידוי ותחילה אומר דעכ"פ לא יפה עשו עכ"פ בנידוי בפרהסיא דהרי פסק הרמב"ם והש"ע חכם זקן בחכמה אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם וברמב"ם מבואר שאומרים לו הכבד ושב בביתך ונראה מדברי הכ"מ שכוונת הרמב"ם דאין מנדין בפרהסיא אבל בצינעה מנדין והיינו דאומרים לו הכבד ושב בביתך שזה מקרי בצינעה דאין מפרשין הנידוי אלא בהעלם ונראה דדחיק לפרש כן משום דהכי דייק שפיר לישנא דהרמב"ם והוי סיפא הפוכא דרישא דקאמר ברישא דאין מנדין אותו בפרהסיא רק דמלקין ומנדין בצינעה אמנם בש"ע השמיט הא דאומרים לו הכבד ושב בביתך וכתב דאין מנדין אותו בפרהסיא רק דמלקין אותו בצינעה וא"כ לכאורה אין הסיפא הפוכה דרישא וגם צריך עיון אמאי לא העתיק דאומרים לו הכבד ושב בביתך ומסיפא משמע אפילו בצינעה אין מנדין אותו רק דמלקין אותו לכן נראה לי דהרב ב"י חזר בו ממ"ש בכ"מ דהוי קשיא לי' לפימ"ש בכ"מ לדעת הרמב"ן משמע דעבדינן לי' תרווייהו דמלקין אותו בצינעה ומנדין אותו בצינעה והא מהי תיתי ומנ"ל הא דעבדינן לי' תרווייהו נידוי ומלקות ואי משום דבירושלמי בהוריות קאמר דנשיא מלקין אותו בב"ד של ג' ובירושלמי דאלו מגלחין קאמר דזקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך וכן הוא בגמרא דאומרים לו הכבד ושב בביתך דילמא דמנדין אותו במקום שאינו חייב מלקות של תורה ובירושלמי בהוריות מבואר דמיירי במקום שחייב מלקות של תורה ועוד דקשיא דהרי בירושלמי במ"ק קאמר ר' יעקב בר אביי בשם רב ששת נמנו באושא שלא לנדות זקן קאמר סתמא דמשמע דאפילו בצינעה אין מנדין ואיתמר עלה אתיא כי הא דאמר ר' שמואל בשם ר' אבוה זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך דמשמע דגם הכבד ושב בביתך אינו נידוי של צינעה ולכן חזר בו בש"ע וס"ל דאף בצינעה אין מנדין אותו ולשון דהכבד ושב בביתך לענין המינו והשירות שלו והא דאמר ר"ל אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם לאו למידק מיני' דבצינעה מנדין אותו רק אדרבה דכ"ש דבצינעה אין מנדין והכי דייק תלמודא דר"ל ס"ל דבפרהסיא אין מנדין אותו לעולם וא"כ ממילא אין מנדין אותו כלל דכיון דאין מנדין אותו בפרהסיא כ"ש דאין מנדין אותו בצינעה דהרי גם רב אויא מודה דאב"ד שסרח אין מנדין אותו רק דס"ל כשסרח פעם שנית מוכרחין לנדות אותו מפני חילול השם וזה דווקא אילו היה מנדין אותו בפרהסיא היה תיקון לחילול השם אבל כיון דבלאו הכי אין מנדין אותו בפרהסיא ממילא אין כאן תיקון לחילול השם