תשובות הרא"ם חלק א כה

דלפ"ד היה נראה לו שהוא שמע מפי רבו המרובים כמ"ש הראב"ד ולא נתכוין לבושת כלל ואין חייבין על הבושת אלא על כרחך אלא א"כ נתכוין לבייש ולפי שהי' נראה לו שהוא שמע מהרוב ע"כ היה מוכרח לומר ששמעיה ואבטליון עשו שלא כדין מאיזה טעם ועל מה שאמר דוגמא השקוהו ונתן טעם של גנאי ג"כ וודאי לא נידוי או משום דאין מנדין על דיבור של גנאי הבא דרך פלפול אי משום דמדיבור של גנאי היה יכול לחזור כ"ש אם נימא כיון דהחולקים היו בחיים ופסק הרמב"ם דאין מתירין לו עד שירצה וכיון דפגע בכבוד הסנהדרין וכל ישראל לא היה יכול לרצות כולן או דהסנהדרין לא היו יכולין להתפייס עמו מאיזה טעם עד שיחזור מכל הד' דברים שחלק עליהם כמבואר במשנה א"כ כ"ש דצריך לומר דאין מנדין על דבר בזיון דרך פלפול ולכך לא נידוהו על שנתן טעם של גנאי רק הם נידוהו מפני שהם היו יודע באמת שהם שמע מפי הרוב כמ"ש הראב"ד וכדין עשו שמעיה ואבטליון והוא הוציא שם רע עליהם ולכך נידוהו ומוכח ר' אליעזר והירושלמי והרמב"ם שפיר דהמספר אחר מיטתן של ת"ח חייב נידוי ומשום כבוד שמעי' ואבטליון נידוהו ולא משום כבודם ודו"ק ומה דדייק מר מדוע לא הביא הרי"ף והרא"ש הא דעקביא למידק מנ"ל דמנדין על כבוד הרב ולענ"ד לק"מ דהרי ריב"ל ס"ל דבכ"ד מקומות מנדין לכבוד הרב ור' אליעזר אשכח תלתא וכייל בהדדי וכולהו טעם אחד דמנדין על כבוד הרב וכבר הביא בהלכות ההיא דחוני וההיא דתודס שנמנו במשנתינו מלבד מה שהביא בהלכות בההיא טבחא דאתפקר ברב טובי בר מתנה וההיא דשבת דאורי בחרתא דארגיז כר"ש ושמתי' רב המנונא וכתב הב"י בסי' של"ד דההיא כמי משום מנדין לכבוד הרב הוא ולשון הש"ע סי' של"ד ס"ס מ"ד שכתב וכן המורה הוראה במקום רבו והבאר הגולה הראה מקום למס' שבת לההיא דאורי בחרתא דארגיז וזה תימא דבגמרא מבואר בהדיא דלאו משום דהורה במקום רבו שמתי' רק משום דאורי באתרא דרב דלא כרב וא"ל דאכתי הוי לי' להרי"ף והרא"ש להביא ההיא דעקביא למידק מיני' דחייבים ב"ד לנדותו כמ"ש הריב"ש דמהא דעקביא שמעינן דחייבים ב"ד לנדותו חדא דמהא דתודס שמעינן דחייבים לנדות מדשלח לי' שמעון בן שטח צריך אתה להתנדות. וא"ל דכבוד המקום שאני דהרי ריב"ל מדמי מלתא למלתא ואף דר' אליעזר לא מדמי מ"מ כייל לי' בהדי כבוד הרב ועוד הא הביא הרי"ף סוף סנהדרין במהרהר אחר רבו כמהרהר אחר שכינה ומורא רבך כמורא שמים. ואדרבה מהא דעקביא אינו מוכח כל כך דחייבים לנדות דהרי אף אם נימא דחייבים לנדות מ"מ על כרחך מוכח דיש רשות ביד הב"ד לוותר דהרי ריב"ל אמר בכ"ד מקומות מצינו משמע דבכל הכ"ד מקומות חייבים לנדות. ולא אשכח ר' אליעזר רק תלתא וגם באילו וויתרו לשנים וא"כ תקשה אמאי לא וויתרו גם לעקביא דוודאי אף התנא קמא מודה שהי' גדול הדור כמ"ש הריב"ש בעצמו וצריך לומר דמאיזה טעם לא רצו לוותר א"כ י"ל דבאמת אין חייבים לנדות רק רשאים לנדות ומזה הטעם עצמו נידוהו. ועוד נראה לענ"ד דמקומו הוא מוכרע מעובדא דהאי טבחא דחייב מן ב"ד לנדות. דנראה ברור דהא דאמר אביי לשמתא תלתין יום וגם מה דדחיק לחלק בין ממונא לאפקירותא היינו משום דקשיא ליה האי ברייתא דאין נידוי פחות משלשים יום ובאמת לדעת הרי"ף הוצרך הראב"ד לפרש בדוחק הברייתא דאין נידוי פחות מל' יום ויש שפסקו כאביי מחמת האי ברייתא כמבואר בריטב"א, וא"כ אי ס"ד דרשאין אבל לא חייבין א"כ מנ"ל לאביי לחלק בין ממונא לאפיקורתא כיון דגם באפקרותא אין חיוב לנדות ואי משום הברייתא אין נידוי פחות מל' יום י"ל דהברייתא איירי היכא דמדינא חייב לנדותו משום דבר עבירה אלא על כרחך מוכח דגם באפקרותא הב"ד חייבים מדינא לנדותו. ולפענ"ד גם הריב"ש מודה דאליבא דאמת גם ההיא עובדא דטבחא מוכח דחייבין לנדותו מכח ההוכחה הנ"ל רק שהשיב להשואל שהביא ראיה מההיא דעובדא דטבחא בפשיטות בלא הוכחה הנ"ל לכך השיב דמגופא דעובדא אין ראיה והביא ראיה היותר פשוטה מהא דמנדין על כבוד הרב ובזה נתיישב מה שהקשה המל"מ דברי הריב"ש אהדדי מסי' ר"כ על סי' ס"א והא דלא הביא הריב"ש ראי' בסי' ס"א מהא דמנדין על כבוד הרב יתבאר לקמן. ואי משום דאכתי הוי להו להביא האי דעקביא ללמדנו רביתא דאפי' מבזה זקן לאחר מיתה מנדין ומעובדא דחרתא דארגיז דמשמע דהי' רב המנונא השני מתלמידי רב חסדא ועיין בעירובין ריש הדר יש לדחות בקל וכמ"ש הריב"ש בסי' ר"כ באמת לענ"ד אין ראיות הריב"ש ממקלל אביו ראי' דאיכא רביתא בלאחר מיתה די"ל דא יצטרך במקלל אביו קרא דלא יניף ממכה כדמשמע פשטי' דגמ' דף פ"ה ע"ב וכן מבואר בחידושי הר"ן שכתב דוודאי לפום קרא אין לחלק אי לאו דהוי ילפינן ממכה ועוד דלסברת הריב"ש דמדמה מבזה למקלל בפשיטות הנ"ל להביא ראיה ממקלל אחר דפטור לאחר מיתה אלא וודאי דאין מזה ראיה כלל דאין טעם מקלל משום בזיון דהרי אף מקלל עצמו חייב ואזהרתי' מנשמרתם מאוד לנפשותיכם כמבואר בשבועות ועוד דבמקלל אחר ביוצא ליהרג אף מחיים פטור דבעינן מקוים שבעמק אף דחייב על הבושת אף ביוצא ליהרג ועיין בכ"מ פ"ה מהל' ממרים הלכה י"ב שדבריו