תשובות הרא"ם חלק א כד

שם רע עלי שמעי' ואבטליון שעשו שלא כדין כדי שלא להרחיק גיורת מהסתפח בדת ישראל וכן לפירוש התוס' בברכות והראב"ד ג"כ מבואר כי חשד אותם שעשו שלא כדין שהשקוה מי צבע ויש לחוש להוצאת לעז על מים המאררים והוציא שם רע עליהם כמבואר בראב"ד תדע דאי משום דלשון דוגמא הוא לשון של גנאי נידהו תקשה הלא הרמב"ם פסק דהמבזה הזקן לאחר מיתה מתירין לו כשיחזור בתשובה וא"כ עקביא שהיה חכם וחסיד גדול בלי ספק אף לדעת הת"ק אמאי לא חזר בתשובה מלשון דוגמא ומדוע זילזל בנידוי החכמים ומת בנידוי וכשאמר לו בנו ואתה מ"ט לא חזרת בך מה תשובה השיב אני שמעתי מפי המרובים. זה לא הספיק על דיבור גנאי של לשון דוגמא ומדוע לא חזר עכ"פ. ואם באמת חזר ושב בתשובה מדוע לא התירו לו חכמים נידויו אלא וודאי לאו משום לשון גנאי נידוהו זולת מטעם הוצאת שם רע על שמעיה ואבטליון שאמר מפני שהיתה גיורת כמותן לכך השקוה שלא כדין או כדעת הראב"ד ומזה לא הי' יכול לחזור שזה עיקר שנחלקו עליו אם משקין הגיורת אם לאו והם הביאו ראיה משמעי' ואבטליון ועיקר מה שסתר ראייתם משום דלדבריו באמת עשו מעשה בהוראה שלא כדין מפני כבוד הגיורת או כדעת הראב"ד ואלו הי' חזר מזה היה חוזר מעיקר הדין והוא לא רצה לחזור מפני ששמע מפי המרובין. וכפ"ז אין זה ענין כלל ורב המרחק ביניהם ועוד כלל לא דמי כאוכלא לדנא. והי' מאמת הדבר לעיקר הדין דהתם הכריעו הסנהדרין דשלא כדין הוציאו שם רע על שמעיה ואבטליון אבל כל שאין כאן הכרעה ואולי הדין עם המשיג מדוע יהיה חייב נידוי אם היה נראה לו ששגג בהרבה מקומות והי' בלבו כאש בוערת כמבואר בירושלמי פרק אלו מגלחין וכן נראה מפשט לשון הגמרא המספר אחר מיטתן וכו' לפי שהם בחזקה שעשו תשובה ודו"ק. ולפי' זה אין זה ענין כלל לת"ח המשיג על חבירו מחמת שנראה לו שטעה ואגב ריתחא מטיח דברים נגדו דשייך לומר אגב שנראה לו שטעה אורייתא הוא דקא מירתתא לי' ואין לכו להאשים אותו על דברי קנטורים להא דעקביא שהנידוי לא הי' על דברי גנאי רק על עיקר הדין שחשד לשמעיה ואבטליון שעשו שלא כדין ובזה לא שייך אורייתא מרתחי' לי' ובלאו הכי אין ענין חכם המשיג להא דעקביא דהתם כל הסנהדרין הכריעו שלא כדעתו ובטלו דבריו ואעפ"כ החזיק במעוזו להוציא שם רע כנ"ל משא"כ בחכם המשיג וקל וחומר בנידון דידן שעד עתה לא הכריעו חכמים הדין עם מי ואולי הדין עם המשיג

והנה גם מדברי הרמב"ם יש לדקדק דוודאי לא מיירי בכה"ג דהרי התחיל אעפ"י שאמרו המבזה חכמים אין לו חלק לעולם הבא דנראה דאיירי בכה"ג דלעיל דמבזה חכמים דנפקא לן מדבר ה' בזה והיינו משום דכבוד חכמים הוא כבוד התירה דכבוד חכמים ינחלו ובוודאי תלמידי חכמים המנצחים בהלכה וחושד לחבירו בשגיאה וטעות ומדבר שפת יתר בלשון גנאי חלילה לומר דהוי אפיקורס ובכלל דבר ה' בזה דאין זה בזיון תורה ח"ו כי אם כבוד תורה. ועוד נראה להביא ראיה ברורה מדברי ר"א והירושלמי והרמב"ם עצמו לפימ"ש הריב"ש בסי' ר"ח דהא דמנדין אחר מותה הוי רבותא דליכא צערא דגופא דלכאורה קשיא על הרמב"ם דפסק אפילו המבזה את החכם לאחר מיתה מנדין אותו דנראה וכתב הב"ח דהוציא זה או ממעשה דעקביא או מעובדא דנדרים דשמתא ר' יהודא להאי איתתא כמבואר בר"ש פרק סי' ע"ח בבבא קמא. ולכאורה אין ראיה מהני עובדא וגם על ר' אליעזר בברכות דף י"ט דיליף מעובדא דעקביא דהמספר אחר מיטתן של תלמידי חכמים חייב נידוי דמנא לי' למימר הא דלפמ"ש הריב"ש בסי' ל"ג דתלמיד שנידה לכבוד רבו בכלל כבוד עצמו הוא שאין כבודו שיבזו ויחרפו רבו בפניו. ולפי זה לא מיבעיא דאין ראיה מההיא עובדא דנדרים דס"ל דמבזה חכם לאחר מיתה חייב נידוי די"ל דלאו משום כבוד רבו נידו אותו רק משום כבודו כמ"ש הריב"ש שאין כבודו שיחרפו רבו בפניו. אלא אף מעובדא דעקביא ג"כ אין ראי' דלפי הנראה מסדר הקבלה וסדר הדורות דעקביא והחולקים עליו היו מהמקבלים משמעיה ואבטליון וא"כ היו כולם תלמידיהם וא"כ י"ל דנידוהו בשביל כבודם. וא"ל משום כבודם לא היו מנדין לעקביא וכמ"ש הריב"ש להוכיח דחייבין לנדות לכבוד הרב מהנידוי לעקביא דגם התנא קמא מודה לר' יהודא. לפענ"ד זה אינו מכוין דכל הסנהדרין היו החולקים עמו. וכנראה דכולהו היו תלמידי שמעיה ואבטליון שהם היו נשיא ואב"ד דכזה הי' בזיון כל ישראל וסנהדרין שקבלו מהם והיו תלמידיהם וכן כתבתי בכ"מ פ"ק מהל' תלמוד תורה הלכה י"ב ובוודאי לכבוד כל הסנהדרין ראוי לנדות אף לגדול והרי ר' אליעזר הוא מרי' דשמעתא והוא ס"ל בסנהדרין פי' הנחנקין שאלו עשה מעשה הי' לו דין זקן עמרא ועל כרחך שחלק על סנהדרי גדולה בלשכת הגזית כמ"ש הרש"י ועי' מ"ש הריב"ש ונמוקי יוסף ס"פ הזהב גם עובדא דר' אליעזר בשם הרמב"ן דמטעם הדומה לזה החמירו עליו וברכוהו וצריך עיון מ"ש עליו דאולי ר"א אמר כך נראה בעיני דהרי אמרו בסוכה על ר"א שלא אמר דבר שלא שמע מרבו מפי רבו לעולם. אלא על כרחך וודאי הא דחשיד לשמעיה ואבטליון שעשו שלא כדין מאיזה טעם לא הי' חייב נידוי בשביל כבוד התלמידים דמה היה לו לעשות