תשובות הרא"ם חלק א יח

בהדיא וכבר כתבנו דכל המשניות מיירי בבכור ביד כהן וכל כי האי הוי להו לראשונים לפרושי חידוש כזה כיון דאיכא הרבה טעמים להתיר כדכתיבנא: תשובה ח

ע"ד הבהמה חולבות שלקחו מעכו"ם וילדה זכר. פתח דבריו יאיר ויצא לדון בדבר חדש בבכור הבא על בהמה דעלמא אם הוולד מותר והעלה בפלפולו דהזרע אינו קדוש דהוי ככיחו וניעו ואפילו למאן דאמר זוו"ג אסור משום דאין כאן איסור כלל ודבריו ברורין ואין להרהר אחריהן דאין קדושה בזרע תדע דאפילו בוולד עצמה איכא למאן דאמר דאינו קדוש במעי אמה ואפילו מ"ד דקדוש לאו משום גידולי הקדש רק מריבוי דקרא כמ"ש התוס' בתמורה דף ל"ב ע"ב ולא עוד דאף למאן דאמר דקדוש במעי אמה על כרחך דווקא אחר שנוצר אבל קודם לכן אין הזרע קדוש דהרי בריש פרק גיד הנשה אמרו דמוקדשין קדים לג"ה והוצרך להביא דר' יוחנן דיש כפל שלא נקשרו איבריו בגידין ולא אמרינן בפשיטות דהזרע קדוש קודם היצירה אלא על כרחך שגם מקודשין אינו חל כי אם משנוצרו האיברים עכ"פ ועוד דאפילו ביצי תורין ובני יונה אינן קדושין מדאורייתא ואף דברש"י משמע קצת שהוא דאורייתא ברמב"ם ותוס' מבואר שהוא דרבנן ואין צורך להאריך שהדבר ברור כמ"ש רומעכ"ת. ומה שהק' רומעכ"ת על הרמב"ם ית' לקמן

(ב) ומה שהקשה רומעכ"ת על הר"ן וכתב שדבריו תמוהין במה שמשמע מדבריו אי אין חוששין לזרע האב אף זוז"ג לא הוי וקשיא למעכ"ת מולד טריפה דמשמע מתוס' בחולין דף נ"ח דאף אם אין חוששין לזרע האב אכתי מקרי זוז"ג ומעכ"ת הסביר הדברים הנה לפענ"ד מצד הסברא אין להכריע דאפשר אם אין חוששין לזרע האב לא הוי גורם כלל כאשר אבאר לקמן. אמנם אני תמה על מעכ"ת עד שהוא מתפלא על הר"ן שלא כתבו רק בדרך ספק כמבואר למעיין יותר הו"ל לתמוה על תוספת גופא בבכורות דף ז' שכתבו בפשיטות דאי אין חוששין לזרע האב לא הוי גורם כלל והניחו בקושיא מה שדמי ולד טריפה לזוז"ג וא"כ לדעת רומעכ"ת תוס' דחולין ותוס' דבכורות סתרי אהדדי ובאמת מהגמרא לדינא אין ראיה דאמת למסקנא כולה עלמא סבירא להו דמספקא לן אי חוששין לזרע האב ומתוס' דחולין פשיטא דאין ראיה דעיקר כוונת התוס' דבפרדות לא שייך זוז"ג אבל לעולם לא מקרי גורם אלא א"כ חוששין לזרע האב אמנם בפוס' בסנהדרין דפ פ' ע"ב כתבו שני הסברות

(ג) וראיתי להרחיב הדיבור מה שנראה לענ"ד בענינים אלו ותחלה אבאר החילוק שכתבו התוס' והר"ן דבשני היתרים לא שייך זוז"ג וכחדא איסורא בחד היתרא שייך זוז"ג. ולכאורה הוא כהלכתא בלא טעמא דמאי חילוק יש בזה לענין זוז"ג. איברא לפי מה שהסביר הר"ן בע"ז ס"פ כל הצלמים לשיטת רש"י דטעמא דזוז"ג משום ביטול נגע בה ותורף דבריו דכיון דאין גוף האיסור מעורב בו זולת שבגרמתו נעשה גוף זה לזאת גורם האיסור מתבטל וכל היתר הבא מחמת גורם האיסור או איכא בהדיא עוד גורם ההיתר האיסור מתבטל בהיתר והדבר ידוע ומוסכם שאין היתר ובטל היתר והר"ן בנדרים האריך בזה שהוא דאורייתא ולכן אין גורם של חיה מתבטל בגורם של בהמה ולכך וודאי החלב אסור אף על גב דהוי זוז"ג וכן בפרדות אין גורם אחר מתבטל בחבירו כיון ששניהם היתר משא"כ באבר היוצא דגוף האבר הגורם הוא איסור ושייך שפיר דמתבטל בהיתר וליכא למימר דגם לענין חלב נימא הכי דאיכא חד גורם מחלב איסור דהא וודאי בורכא דבשלמא אי הוי אמרינן דחלב מוליד חלב שפיר אבל אנן קי"ל דמבלבל זרעיה וכל בהמה מחלב ודם קאתי ואפילו הכא שריא רק דאין דנין איזה מין מהגורם הוא עיקר או שניהם עיקרים דאין אחד מתבטל בחבירו דשניהם היתר ומיושב דעת הרמב"ם. ועוד כראה לפענ"ד דאפילו על גוף הזרע אין אנו דנין דאלו היינו דנין על הזרע הי' לנו לדון באבר היוצא ג"כ על הזרע היוצא ממנו וא"כ הוי דומיא דחלבו ואכתי לא אסיק אדעתי' למיבעי על חלבו אלא על כרחך דאין הספק על הזרע רק על הבהמה הגורמת הוולד ובזה ג"כ מבואר דבבכור הבא על בהמה דעלמא אין טעם לאסור דלא מצינו גרם קדשים שיהיה בו איסור הקדש כמ"ש למעלה. והנה מטעם זה בעצמו יש לחלק ולומר דאי אין חוששין לזרע האב לא הוי גורם כלל משום דהאם היא עיקרית ויותר ניכר גורם שלה משלו ודמיא למה שכתב הר"ן בטעם דשבח עצים בפת אע"ג דהתנור הוא ג"כ גורם מ"מ כיון שאין הגורם שלו ניכר כל כך בפת כמו העצים והוי כחד גורם דאיסורא ע"ש בע"ז וצריך טעם לחלק בין הא דאתי מכח איסור דחלב ודם ויוצא דאמרינן כל מכח לא אמרינן ובין ולד דאמרינן דאתי מכח איסור

(ד) מה שכתב מעכ"ת ראיה מכריתות דף ד' דכל חלב אתי לרבוי חלב כלאים הבא מעז ורחל לא ידעתי להולמן ולא מצאתי ריבוי זה בתלמוד ואולי יש איזה טעות סופר

(ה) והנה ראיתי להרחיב הדיבור אף לשיטת הסוברים דזוז"ג אינו מטעם ביטול