תשובות הרא"ם חלק א טז

בהמה ופירשו דמיירי בתשיעי ספק עשירי דאינו קרב רק נאכל במומו לבעלי' משום דהוי קשיא לי' דבזמן שהוא קרב אף בבכור לא חיישינן שיטיל בו מום וס"ל דמעשר בהמה אינו נוהג בזמן הזה אמנם הרי גם פירשו בכהן שיש לו מעשר בהמה משלו אמנם בדוחק גדול אמנם יש לומר דס"ל כשיטות התוס' ר"פ מעשר בהמה דלא בטלו מעשר בהמה תיכף אחר החורבן ומיירי בזמן הזה קודם שבטלן למעשר בהמה או אף בזמן הזה ועבר והקדישו כמ"ש הרמב"ם פ"י מהלכות בכורות אמנם זה יש לדחות דאם כן לא היה צריך לטעם דאיבעי הוי שדי מומא בכולה עדרא ת"ל דאי בעי לא הי' מקדישו וקשה בעיני לומר דאי לאו טעמא דשדי מומא בכולה עדרא הי' הכהנים חשודים בזמן הבית להטיל מום אף שיכול להקריבו ולאכלו שלמים כמש"ל שיאכל בתורת חולין אמנם לשון הברטנורה במתני' צורם אוזן משמע קצת כן ויש לדחות אמנם מצאתי בתשובת מנחם עזרי' סי' י"ד שנראה מדבריו דבזמן שבית המקדש קיים היה חילוק בין חבר לעם הארץ משמע דאף בזמן שבית המקדש היה קיים היו עם הארצים חשודים. נחזור לענינינו וכיון דלא שייך לא טיפול ולא גומלין א"כ מה חילוק יש בין אחרים בחיי הכהן לבנו לאחר ומיתה ואם נימא דבאמת דבזמן שביה"מ קיים היה אסור לכולה עלמא אף לבנו משום קנס דעבר אדאורייתא כמ"ש בשם מורי זקיני והאיבעיא קאי בזמן הזה ממילא מוכח דגם בזמן הזה הוא דאורייתא כמבואר בגמ' כמ"ש לעיל אמנם לפי"ז מוכח גם דין השני של הרמב"ם דבזמן שביה"מ קיים האוכל לוקה משום לא תאכל כל תועבה דליכא למימר משום קנס כיון דכבר הוכחנו דבזמן שביה"מ קיים היה אסור גם לבנו א"כ ממילא גם בזמן הזה היה ראוי לאסור גם לבנו כאשר כתבתי למעלה דדבר שבמנין אף שבטל הטעם לא נתבטל הגזירה אלא על כרחך דלאו מטעם גזירה היה אסור רק מטעם לא תאכל כל תועבה ודוק אמנם יש לדחות דלא היה גזירה מיוחדת על צורם אוזן רק על כל העובר איסור דאורייתא ולא שייך דבר שבמנין ודו"ק ועיין פני יהושע ריש ביצה גבי פירות הנושרין ואי טעמא שמא יעלה ויתלוש ודוק עוד יש לומר לדעת התוס' והפוסקים החולקים דס"ל דלא שייך לא תאכל כל תועבה במטיל מום דיש לומר באמת בזמן שביה"מ הי' קיים הי' מותר לכהנים אחרים אף אם קנסו לבנו רק בזמן הזה אסור מטעמים שכתבתי למעלה ודו"ק אמנם מחמץ בפסח שהביא מו"ז איכא ראי' דהיכא דעבר אסורא קנסו אף לאחרים ולפ"מ שכתבתי לעיל צל"ע בדברי הטורי זהב במ"ש בסי' שי"ד בספק בכור ע"י פשיעה כיון שאין הכהן צריך לקבלו והטיפול מוטל על הישראל וממילא הישראל אינו נאמן כמו הכהן ולפענ"ד דבריו סותרים זה את זה דהרי כתב בסי' שי"ג דהא דרועה עכו"ם נאמן דווקא בבכור אצל ישראל אבל בבכור אצל כהן אין שוחטין עליו דחיישינן שמא צוהו הכהן ומהראי' מיירי בספק בכור אצל ישראל וקשיא טובא אכתי היכא היתר מהרא"י בעובדא דידוע היכא דיש ספק אם צוהו ישראל והרי בסי' קס"ח פסק באותו עובדא דאין הכהן צריך לקבלו וא"כ אמאי לא חיישינן שמא צוהו ישראל כיון דפסק דהישראל מחוייב לטפל בו וכמ"ש הט"ז ובאמת דיש ליישב בדוחק דבעובדא דמהרא"י בלאו הכי הי' הרבה ספיקות אם הוא בכור רק דהחמיר בשביל איסור כרת אבל לענין קנס סמוך נפשי' דבלאו הכי מדינא לא הוי בכור אמנם לפענ"ד אין צריך לחלק בזה דהרי לשיטת רש"י והרמב"ם כבר הארכתי למעלה דהטעם דהכהנים חשודים הוא משום אכילה אפילו הכי בספק בכור ישראל נאמן הישראל והוא גמרא ערוכה אמנם הדבר ברור דדווקא הכהנים דאמרו חכמים ע"ז שיש להם תמיד בכורי' ומצאו שהם חשודים גזרו עליהם אבל חלילה לומר דכל ישראל חשודים להטיל מום בבכור ומאיזה טעם חשודים כל ישראל ונחזוק אותם בחשודים חלילה וכן הוא בהדיא בגמרא דף ל"ה ע"ב כהנים הוא דחשודי אמומי ישראל לא חשידא אמומי וא"כ ה"ה לשיטות הטור וע"כ גם לשיטות הטור צריך לומר כן דהרי על כרחך הא שאמר רב חסדא ספק בכור ביד ישראל צריך שנים מן השוק על כרחך לשיטתו מיירי שהטיפול חל על ישראל דאי לאו הכי בכה"ג כמ"ש הפרישה דמטעם אכילה ס"ל להטור דלא חשידי אפילו כהנים דליכא טיפול נאמנים וא"כ רב נחמן דפליג וקי"ל כוותי' מטעמא דישראל לא חשידי ע"כ ג"כ אפילו בכה"ג שהטיפול חל על ישראל אפ"ה נאמנים. ועוד דאם נימא דרב חסדא ס"ל דאפילו מטעמא דאכילה חשידי לשיטות הטור ור"נ פליג וס"ל דדוקא מטעם טיפול חשידא ולכך רק הכהנים חשידי ור' נחמן מיירי בספק בכור שאין הטיפול על ישראל לשיטות הטור א"כ לא היה צריך לומר דכהנים חשידי וישראל לא חשידי דהרי לאו בכהן וישראל תליא מלתא רק באם חל הטיפול על ישראל אם לאו וזה ברור ודברי הט"ז צריך עיון גדול. ועתה נבוא לנידון דידן והנה בש"ע סעיף י"ג מבואר דאם כיון העכו"ם להתירו אע"ג דלא צוהו ישראל אסור אמנם בד"מ הביא בשם המרדכי בשני מקומות דאף בכיון להתירו מותר אלא א"כ צוהו ישראל וצריך לומר לדידהו עובדא דתינוקת וקסדר או דחשו חכמים שמא צוה הכהן כמ"ש הטורי זהב או מפני שהרגילו לעשות כן תמיד ולכך הוי כמצוהו ודברי ירוחם בכו בדינים אלו צריך עיון גדול ואולי יש טעות סופר שם הרבה אמנם כתב דבמהרא"י לא משמע כן