תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) צז

מן החיים ואין החיים עם המתו' במחיצה אחת וכל אשר קרב אל הדבר שהוא נבדל ומרוחק מן העולם הוא מקבל טומאה ונעשה מרוחק מן הבריות כמו שהוא עשה שקרב אל הדבר שהוא רחוק ונבדל מן העולם ולכך הוא מתרחק ג"כ כי אותם שמתו נסתלקו מן העולם לכך הם נבדלים מן העולם והקרב להם טמא שאין הטומאה רק מצד שהוא מרוחק ולפעמים הוא פחיתות של הדבר שהוא מתרחק ממנו ולפעמים אף אם הוא דבר שיש לו מעלה מכל מקום מפני שהוא קרב אל הדבר שהוא מרוחק ולכך מקבל טומאה ונעשה מרוחק ומצד הזה המת מטמא ואין זה חסרון כלל וזה ההפרש שיש בין טומאת מצורע לטומאת מת או שאר טומאת כי טומאת מצורע ג"כ מטמא אבל הוא בשביל כי המצורע הוא מובדל ומרוחק שהרי התורה אמרה עליו מחוץ למחנה מושבו וזה מורה שהוא מרוחק מן הכלל וזה הוא בשביל פחיתתו וחסרונו אבל המת הוא מטמא אבל אין זה משום פחיתות המת רק שהמת נבדל מן החיים ומרוחק מהם ולכך הנוגע במת טמא ונעשה מרוחק וכך אמרו במסכת ידיים דתנן התם אומרים צדוקים קבלוני עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקדש מטמאין את הידיים ספרי המינם אינם מטמאין את הידיים א"ר יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד והרי הם אומרי' עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים אמרו לו לפי חיבתן היא טומאתן שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודת אמר להם אף כתבי הקדש לפי חיבתן היא טומאתן ספרי המינם שאינם חביבין אין מטמאין את הידים ופי' זה כי הצדוקים היו סוברים כי הטומאה היא בשביל כי אותו דבר שמטמא יש בו פחיתות וחסרון כמו המצורע והזב והזבה שמטמאין בשביל זה ולפיכך אמרו איך אתם אומרים ספרי קדש מטמאין את הידים וספרי מירס שהם ספרי מינם אין