תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) צד

ואמר קודש הלולים שמהלל להקב"ה וזה שלמדו לענות אמן יהא שמיה רבה וכן ברוך ה' המבורך וזהו הלולים להקב"ה ובשנת החמשית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו כלומר כאשר האדם מכוין שילמד את בנו תורה לשם שמים ואז תאכלו את פריו שיהיה לכם שכר על הזה והשכר הזה כי יוסיף הש"י לו חכמה ודעת וזהו להוסיף לכם תבואתו ואמר בעולם הזה מלמד אדם לבנו תורה ומשכחה כלומר כי לכך מדמה מה שמלמד אדם לבנו תורה לעץ מאכל ללמד האדם שאף על גב שבנו לומד תורה ומשכחה וא"כ יאמר מה מועיל ללמד התורה לבני כיון שמשכחה לכך מדמה אותו לעץ כי אף שהוא כמו עץ מאכל שמגדל פירות ולבסוף נושרים הפירות כל שנה ואינם עומדים באילן תמיד ואף אם בנו כך ילמד אותו תורה מ"מ ויש לו השכר בזה ומפני שאמר הכתוב ונטעתם כל עץ מאכל ולא הוי צריך למכתב רק כל עץ מאכל יהיה לכם ערלים שלש שנים אלא שבא לומר כי כאשר אתם נוטעים את עץ מאכל יהיה לכם ערלים שלש שנים אלא שבא לומר כי כאשר אתם נוטעים את עץ מאכל יהיה לכם דבר זה שהוא שוכח ויחזור וילמד לבנו תורה אבל לעתיד הש"י יהיה נוטע התורה ודבר זה לא יהיה סר כלל ומ"מ למדנו כי בשנה הד' נעשה האדם חי מדבר כאשר הוא האדם חי מדבר ושם הזה לא יוסר מן האדם כל ימי חיו ואף אם נעשה אדם גדול בתורה ובחכמה שם חי מדבר שהוא גדרו של אדם יש עליו עד סוף חיו ואז יגיע אל המיתה שנרמז במ"ם הסתומה כמו שאמרנו וכל זה נרמז בשם אדם וסוף השם מ"ם סתומה כמו שאמרנו ובשם בהמה מ"ם פתוחה ומלמדך כי האדם שוחט הבהמה ופורע בית השחיטה ולפיכך הבהמה סוף שלה לשחיטה אבל האדם סוף שלו הוא המיתה שהיא סתומה שכך מורה המם הסתומה שהיא בסוף