תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) צב

יותר בעולם ולכ' מתחלה הוא הא' כי האלף אין לה התפשטות כלל כי הוא אחד ואין לאחד התפשטות ואח"כ ח"ד כי מן ה"א שאין לה התפשטות בארבע רוחות העולם שכאשר האדם גדל מתפשט כוחו בארץ לד' רוחות ובאשר עוד מוסיף בנים הוא בא מן הד' שהוא ארבע עד שהוא ארבעי' והיא ג"כ ארבע במספר קטון כי האדם מתפשט לד' רוחות ועוד מתפשט כוחו יותר עד כי תתפשטות שלו מגיע עד המיתה שנרמז במ"ם הזאת היא מ"ם סתומה מורה על מיתה סתומה כי המ"ם הוא מיתה וכדאמרינן בפרק היה היה קורא א"ר יוחנן ר"מ כי הוי מסיים ספרא דאיוב אמר סוף האדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים אשרי אדם שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו א' שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב ור"ל כאשר היה מסיים ספר איוב והוא מדבר מן הדברי' אשר הם מגיעים אל האדם בחייו ולכך אמר כי סוף שלו הוא למיתה וסוף בהמה לשחיטה ושניהם נרמז בשמם כי אצל האדם סוף שמו הוא המ"מ הסתומה והוא מיתה שהיא סתומה ואצל הבהמה ה בסוף השם היא מ"ם פתוחה כי הה"א בשם בהמה אינה מן הש"ס כי הה"א משמש לנקיבה ומור' המ"ם על סוף הבהמה שהיא נבראת לשחיטה כי השחיטה היא מפורעה ונגלה כי לכך יש לא בסוף התיבה מ"ם פתיחה וזה מורה מיתה פתוחה לפי שהבהמה נבראת לצורך האדם והאדם שוחט ופורע השחיטה ומפני כי הבהמה נבראת בשביל האדם ולצורך האדם ולכך כל אותיות בהמה סמוכים לאותיות אדם כי הא' בשם האדם תחלה ובשם בהמה בית תחלה והבית סמוכה לאלף ואח"כ הד' בשם אדם ובשם בהמה הה"א ובשם אדם המ"ם הסתומה ובשם בהמה מ"ם פתוחה ואותיות אדם