תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) נג

אמרה להם מת וקברתיו וזה מקלו וכו'. והשתא פריך שפיר והא איה חבירינו קאמרי לה. והוצרך לשנו' דבכיה תחלה. וא"כ אכתי היה ליה לרב כהנא לפרש מה היה אותן הדברים שהסיחה לפי תומו. אלא ע"כ הן הן הדברים שהסיחה לפי תומו זה מקלו וכו'. אעפ"י שהיה לאחר שאילה ולמה נחשב זה לפי תומו אלא לפי שאמרה סימנים כולי האי זה מקלו וזה וכו'. ניכר מתוך דבריה באמת שקושטא קאמרה. והא דפריך תלמודא אח"כ והא איה חבירינו קאמר לה. לאו משום דלא נחשב ליה לתלמודא כמל"ת אעפ"י שהיו כאן דברים נכרים משום דהוה לאחר שאילה דזה אינו ע"כ כמו שפרשתי למעלה. ועוד דא"כ היה ליה לתלמודא לפרש קושיתו כיון דהיה פשיטא ליה לתלמודא דנקרא זה מל"ת אעפ"י ששאלוהו מתחלה אלא הכי פריך והא איה חבירינו קאמר לה. וכיון שהם שאלוהו תחלה והיא השיבה להם מת וקברתיו לא היה כאן דברים נכרים דכל הסימנים שנתנה לא לאמת דבריה אמרה א דכן משמע הלשון מת וקברתיו זה מקלו. משמע שרוצה להביא ראיה לדבריה. ולאמ' דבריה זה מקלו וזה תרמילו וכו' וא"כ אין דברים נכרים כלל ולכך מוקי לי שבכיה. אבל לעולם אי לאו האי טעמא דאמרה לאמת דבריה היה נחשב כמל"ת אעפ"י שלא בכיה כיון דאיכא כאן דברים נכרים אעפ"י שהיה לאחרי שאילה והא דמוקי ליה שבכיה מתחלה ולא מוקי ליה שבכיה לבסוף. חדא דשמא אף הבכיה לא מהני כאן אח"כ דשמא אף הבכיה היה לאמת דבריה. כיון דניכר מתוך דברי' שלאמת דבריה נתכונה. מהשתא ודאי כל עניינה ומעשיה לאמת דבריה הוא דעבדה כן. וסברא זו סברא מעליא הוא ומסתייע להדין סברה מהא דאמרינן פרק האשה בתרא ההוא גוי דאמר ליה לבר ישראל קטול