תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) נד

אספתא ושדי לחיותא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלונא בר ישראל דאמרי ליה בשול לי קדירה בשבת ולא בשול וקטליתיה שמעה דביתהו אתאי לקמיה דרבא וכו'. ומסיק דפשטא לה מהא דתנן גוי שהיה מוכר פירות בשוק אמר פירות הללו של ערלה הן של נטע רבעי הן של עזקה הן לא. אמר כלום שלא נתכוון אלא להשביח מקחו ע"כ הרי לך אעפ"י שיש כאן מסיח לפי תומו. מ"מ אם ניכר שיש רמאות בדבר אינו נאמן הכי נמי אעפ"י שבכיה אין זה סי' דשמא לאמת דבריה עבדה כן וק"ו הדברים ומה התם שאינו ניכר מתוך דבריו שלשבוח מקחו אמר כן א"ה חיישינן ק"ו הכא דחזינן דנתכוונה לאמת ולהשביח דבריה במה שאמרה זה מקלו וכו'. ק"ו שנאמר נמי דהא דבכיה מתכוונת להשביח דבריה ולאמהן ועוד דהוי כמו דבר ששייך שתפאר' הוא לאדם לאמת דבריו וכב' אפסיק הלכת' דדב' ששייך בו אינו נאמן אפילו מל"ת דעבידי לאחזוקי שקרייהו דכתי' אשר פיהם דיבר שוא ולכך מוקי לה שבכיה מתחילה קודם שדברה שום דבר דאין שייך למימר דלאמת דבריה עבדת כן דהא עדיין לא דברה כלום ועוד י"ל דלכך מוקי לה שבכיה מתחלה דמעשה שהיה כך היה וכה"ג משני המרדכי וז"ל על ההיא דאמרי לה איו חבירינו אמרה לה מת וקברתיו וז"ל ואם תאמר אמאי אצטריך למימר מת וקברתיו הא אפילו במלחמה לא צריך למימר הכי אלא גבי רעבון כדאמרינן פרק האשה שלום מעשה שהיה כך היה וקבלה בידם שכן היה הדברים ע"כ ותדע לך דכן הוא דאל"כ למה מוקי ליה בכי האי גוונא שבכיה ולא בעניין אח' ותמיה גדולה מאוד הוא זה אלא ע"כ שמעשה שהיה כך היה דלא אמרה רב כהנא ואבא בריה דרב מניומא בר חייא משום דסבירת להו דלא צריך ליה דהא יש דברים נכרים במה