תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) מו

שנדחקו לתרץ. דהא דקאמר אהא הווי ידים שמוכיחות קצת. אלא הא דקאמר אהא נמי אפילו ידים שאין מוכיחות לא הווי והשתא פריך בפשיטת' ופשוט הוא כי פשטות של הסוגיא בוודאי כך הוא. ועל ידים כי האי שאין מוכיחות כלל מסיק שם דלא הווי ידים אבל ידים שמוכיחות קצת. הוויין ידים והא דאוקי לה באומר לי דוקא דהוויין ידים שמוכיחות לגמרי ולא מוקי בעניין דלהוי ידים שמוכיחות קצת. כיין דאמרנו שידים שמוכיחות קצת הוויין ידים קושיא זו הקשו הרא"ש ותירץ. דלא מצי למיקום בענין אחר. וקשה לי דהא יכול לאוקמא בשלא אמר לי. ודיבר עמה קודם לכן תוך כדי דיבור על עסקי קידושין. וההיא וודאי מהני דהא איכא ידים מוכיחות קצת וכן כתב הרא"ש בהדיה באותו פרק. דכי ה"ג הוי ידים שמוכיחות קצת. ואין לתרץ דלכך מוקי ליה בכה"ג. משום דא"כ אפילו שתק נמי מקודשת. י"ל כששתק ונתן לה שוה פרוטה אין ה"נ דהוי מקודשת כשדבר עמה קודם לכן על עסקי קידושין. אלא אפילו כשאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי דגרע טפי. דשמא הרי את מקודשת לאחר קאמר כיון דלא אמר לי. קמ"ל דלעצמו קידש. כיון דדבר עמה קודם לכן על עסקי קידושין, וסברא זו נמצא בהדיא שם בגמרא בסמוך. גבי איבעי להו חרופתי מהו וכו'. ומיהא י"ל דבשדבר עמה על עסקי קידושין נחשב כמו לי. דהוי ידים שמוכיחות לגמרי. וכן משמע בדברי הרא"ש שכתב דהוי הוכחה טפי מנזיר עובר לפניו אבל נראה לי דלכך לא מוקי לי שדבר עמה על עסקי קידושין. דאם כן הא דקאמר באותה ברייתא הרי את לי לאינתו הרי זו מקודשת. דמשמע אמר אין. לא אמר לא. ואי ס"ד דכשדבור קודם לכן עמה על עסקי קידושין עסקינן. אפילו בלא אמר נמי מקודשה. וליכא למימר דה"א