תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) מה

בדיבר שאחר זה מסוגי' דנדרים ומגמרא דגיטין. וא"כ ע"כ מכח כ"ש פריך וריהטיה דסוגיא יותר עדיף כמקשה בפשיטות וסברא זו מצאתי בדיבור תוספות בגיטין בפרק מי שאחזו בדיבור המתחיל אמר רב הונא גיטו כמתנתו וכו'. ומסיק שם בסוף הדבור דלפרש"י פריך מכח כל שכן ולפר"ת פריך כפשיטו' ומטין שם דעת התוספות לדעת ר"ת משום דלדידיה פריך בפשוט'. אע"ג דלרש"י פריך ג"כ שפיר מכח כל שכן. משום דריהטא דסוגיא בכל מקום יותר עדיף כשמקשה בפשיטו' משפריך מכח כל שכן. ואם כן כיון דמסקינן בתוספות דהאי דאמר הרי את מקודשת אפילו ידים שאין מוכיחות לא הוי. לא צריכא לתירוצא קמא. ולמימר דהא דקאמר אהא הווי ידים מוכיחות קצת. דאם כן הוי צריכנא למימר דמכח כ"ש פריך. אלא יותר עדיף למימר דהדרי התוספות מתירצא קמא והאי דקאמר אהא. נמי אפי' ידיים שאין מוכיחות לא הווי. כמו הרי מקודשת בלא לי. והשתא פריך בפשטות. ולא תרצו התוספות תירוצא קמא. אלא לפי מאי דס"ד השתא דהרי את מקודשת בלא לי הווי ידיים שמוכיחות קצת. דהא כך הקשו התוספות וז"ל וא"ת ואמאי לא משני לעולם הויין ידיים והתם דאמר אהא אפילו ידיים שאין מוכיחות לא הוין ע"כ ומאי קושיא הא הרי את מקודשת בלא לי נמי אפילו ידים שאין מוכיחות לא הווי. אלא ע"כ דס"ד השתא הרי את מקודשת אפילו בלא לי הווי ידיים שמוכיחות קצת. ולכך הקשו שפיר. אמאי דלא משני דלעולם הויין ידים והתם דקאמר אהא ואפילו ידים שאין מוכיחות לא הווי. ולכן נדחקו לתרץ דגם הא דקאמר אהא. הווי ידים שמוכיחות קצת. אבל לפי מאי דמסיק שם בדבור של אחר זה. דהרי את מקודשת אפילו ידים שאין מוכיחות לא הווי. א"כ לא צריכנא לדוחק