תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) מג

דגרסינן התם אמר שמואל בקידושין נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת לי לאנתו הרי זו מקודשת. הריני אשך הריני בעליך הריני ארוסך אין כאן בית מיחוש. וכן בגירושין נתן לה וא"ל הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם הרי זו מגורשת. איני אישך איני בעלך איני ארוסך אין כאן בית מיחוש. אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הוויין ידים. והתנן האומר אהא הרי זה נזיר. והוינן בה ודילמא אהא בתענית קאמר. ואמר שמואל והוא שהיה נזיר עובר לפניו. טעמא דנזיר עובר לפניו הא לאו הכי לא. הכא במאי עסקינן דאמר לי. אי הכי מאי קא משמע לן. הני לישנא בתראי קמ"ל. הכא כתוב כי יקח ולא שיקח את עצמו ע"כ. וא"כ ש"מ דמסקנא דמילתא הוא דלא הוויין ידים. הא תירצו התוספות והרא"ש והר"ן. דהתם אי לא דאמר לי לא הוויין ידים כלל דאדם עשוי לקדש אשה לחבירו. ונראה לי ראייה שכן היא. דאם לא כן מאי פריך תלמודא בם בפרק האשה נקנת למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הוויין ידים והתנן האומר אהא. הרי זה נזיר. והוינן בה ודלמא אהא בתענית קאמר ואמר שמואל והוא דנזיר עובר לפניו. טעמא דנזיר עובר לפניו הא לאו הכי לא. ומשני הכי במאי עסקינן דאמר לי והשתא מאי פריך. ודלמא לעולם הוויין ידים והתם דקאמר אהא. אפילו ידים שאין מוכיחות לא הוי דדילמא אהא בתענית קאמר. אלא ודאי האי דאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי אפילו ידים שאין מוכיחות נמי לא הוי. והשתא פריך למימרא דסבר שמואל דידים שאין מוכיחות כלל. כגון הרי את מקו מקודשת ולא אמר לי הוויין ידים, והא התם דקאמר אהא. דהווי נמי