תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) מא

דלמא אכ"מ ק"מ מדעת עצמן מבלי שיסמכו על דברי הלוה אלא שברור להם שהוא כהן. וא"כ מעלין אותו. ומסיק רב הונא ורב חסדא מר אמר מעלין ומר אמר אין מעלין. ודוק' בכה"ג קא מפלגי אי מעלין אותו אם לאו. אבל היכא שהוא כתב יד העדים וחתימ' העדים כ"ע. ל"פ דמעלין אותו דהא ודאי אכ"מ שבשטר הן מעידין. וכיון שהם קראו אותו כהן וחתומים בשטר אכ"מ אדעת עצמן סמכו וא"כ כהן הוא בוודאי ולכך מעלין אותו. ונראה שאף הרמב"ם ז"ל סבר כן. דהא דכתב דאפילו בלשון העדים נמי מספקא לן. היינו דוקא כשהסופרי' כתבו השטר והעדים חתמו אח"כ. וכן דייקא לישנא דידיה חדא דקאמר וז"ל בלשון העדים נמי וכו' לא קאמר בכתב העדים הוא רבותא טפי. אלא ודאי שהכתב הוא כתב הסופר והלשון הוא לשון העדים כדרך העולם שהסופרים כותבים הטופס ואח"כ חותמין העדים. ועוד שהרי הר"ן כתב אח"כ וז"ל וטעמא דמלתא לפי שהסופרים סומכים וכו' ולא כתב שהעדים סומכין דהוי משמע דבכתב העדים קמיירי והוי רבותא טפי. אלא וודאי דווקא לישנא בדכתב סופר וחתימת ידי העדים משתעי. אבל בחתימת העדים וכתב ידן של העדי' אף הרמב"ם מודה דמהימנו. וכה"ג אוקמוה מתניתין ג"פ וטעמא דמילתא כמו שפרשתי דהיכא דכתב הסופר השטר והם חתמו לא מהימני. דנהי דוודאי אכ"מ ק"מ מ"מ לא מהימנו. דאפשר דעדים סמכו על דברי הסופר שקרא את הלוה כהן. וסברי דוודאי קושטא קאמר דמה לו לשקר ולכך חתמו אינהי בשטרי. אבל וודאי אכ"מ ק"מ ואכ"מ לא מהימני משום דחיישינן דלמא הסופר שקורי משקר כמו גבי לוה עצמו דמ"ש הסופר כתב או הלוה כל זמן שלא כתבו הם עצמן איכא למימר דסמכו כזה אדברי הסופר והיה הסופר מי שיהיה