תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) כז

אע"ג דאין לומר דאתרמי הוא דאתרמי כל הנך סימני' ביחד ודבר זה היה ראוי להיות נחשב כמו סימן מובהק דאפי' הכי לא אמרינן כלל משום דלא נתנו דבריה' לשעור כלל ולפיכך לא סמכינן אסימן שאינו מובהק כלל הן שיהיה אחד הן שיהי' עשרה וה"נ אם חיישינן לשאלה אע"ג דאיכא שאר אומדנא עם זה לא הוי מידי ולפיכך אין לסמוך על זה אבל הדרכים שיש להתיר האשה העגונה הן מפני דלא חיישינן לשאלה הן מפני שהעיד על כלים דלח חיישינן בהו לשאלה ואח"כ מצאתי דברים כתובים כמו מזמור יתומה דלא חתם עליה' מי הוא הפוסק ואמרו אלי כי הם דברי הגאון הגדול מהר"ש שהיה אב"ד בק' פוזנא ותמהתי על הדברים ואמרתי כיון דלא חתם שמו בודאי לא היה דעתו לאסור ואפילו אם היה דעתו לאסור משום עגונה לא שייך לומר חכם שאסור ואזכיר מה שמצאתי שסמך עליו לאסור לפי שאין כאן עדות לפי תומו וכתב כי עדות ר' צדוק הוא ע"י ששאלו את הרוצח ואין זה מסיח לפי תומו וכמר ליב יהודה בן עוזיאל אע"כ דמדברי עדותו משמע שהגיד הרוצח לפי תומו אבל לשון ג"כ משמע הן הן הדברים הנזכרים עכ"ל ור"ל כמו העדות שלפני זה אינו מסיח לפי תומו כך עדותו ג"כ הדברים האלו אין להם הבנה כלל דודאי מה שאמר כמר יהודה ליב ששמע הדברים גם כן מן הרוצח הוא על העדות עצמו ולא על מלתא אחריתי אם היו הדברי' מסיח לפי תומו או היו בשאלה ובודאי על דקדוקים כמו אלו וכיוצא בהן כתב הרמב"ם ז"ל בתשובה שהמרבה לדקדק אין דעת חכמים נוחה הימנו ומכ"ש דבר כמו זה שנפרש מה שאמר לשון גם כן שר"ל באיזה ענין כאמרו דהיינו בשאלה ולא מסיח לפי תומו ועוד כי לפני זה העד ר' אברהם בר שלמה וז"ל היהודי וכו' עד שהרוצח הודה