תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) כא

לחומרא הוא דאמרינן הכי שלא לסמוך על סימנין אבל לקולא לא דהא בפרק אלו מציאות לא פשיט בודאי דסימנין לאו דאורייתא ואם כן אפשר דקיימא לן סימנים דאורייתא ואי קיימא לן סימנים דאורייתא צריך לתרץ להך מ"ד דחיישינן לשאלה ולכך אין מעידין על סימנים בכליו דזה אינו כיון דלתרוצא בתרא דקאמר אב"א כליו חיורא וסומקא והשתא להך תירוצי בתרא נמי לא חיישינן לשאלה כמו להך סברא דסימנין לאו דאורייתא יש לנו למתפס תרוצא בתרא דלא חיישינן לשאלה כיון דלהך תרוצא אין צריך לומר דפליגי בהך מלתא אי חיישינן לשאלה ועוד דהוא תרוצא דיותר יש לסמוך עליו דכך הוא המסקנא וכן מוכח מדברי התוספת בהדי שהקשו ואי חיישינן לשאלה מן התורה היכי מפקינין מקרא דמהדרינן חמור בסימנים נחוש לשאלה מן התורה מיהא לפי המסקנא אתא שפיר דלא חיישינן לשאלה ע"כ ומשמע מלשונם דכך היא המסקנא וכן דעת בעל נמקי יוסף שכתב בפרק בתרא דיבמות והרי הלכתא שמעידין בסימן מובהק בין בגופו בין בכליו ומתניתין באריך וגוץ בכלים דחיוורא וסומקא הרי לך דהלכתא כך דלא חיישינן לשאלה ומה שכתוב מהר"י קארו ז"ל על בעל נמוקי יוסף והר"ן שכתבו כך דלאו דסמכי נינהו כיון שהרי"ף והרמב"ן והרא"ש והעיטור חולקים עליהם לא מצאנו בכל דבריהם שהוא כנגד זה ואדרבה מדברי הטור משמע בפי' כך וז"ל אם אין מכירין אותו בט"ע אפילו אם יש סמנים בכליו ובגופו אין סומכין עליהם אם אינם מובהקים עכ"ל ומשמע בהדיא אם יש סימנים מובהקים סומכין עליהן אפילו בכלים דאם לא כן לא הוי למימרינהו בחדא אלא פשיטא דסומכין בסימנין מובהקים אפילו בכלים ומכ"ש בטביעת עין דמה שכתב מהר"י קאר"ו דקאי הא דקאמר אינם