תשובה שלמה - ב צח

דטופס אם דילג תיבה אחת מהטופס לא נפסל בכך כיון שאין הענין משתנה עכ"ל, א"כ כללא כייל דאם חסרה תיבה מהטופס לא נפסל, ואף שהפרי חדש סוף סימן קכ"ו כתב דלכתחילה לא תתגרש בו, מ"מ הוא עצמו בסימן קכ"ה ס"ק ל"ט כתב דאם חסרה תיבה אחת מהטופס במקום עיגון תתגרש לכתחילה, ובספר אגורה באהליך הכשיר אם השמיט הסופר תיבת דנא וכתב רק מן קדמת ומכש"כ אם חסרה תיבת קדמת דאין כל שינוי במשמעות דמה שכתב כת"ר בזה דהוה מזויף מתוכו, דמשמע דהוית אנתתי מן דנא ולא מקודם עכ"ל דנראה שהבין דתיבת דנא משמעותה מעתה, אין הדבר כן, דתיבת דנא משמועתה זה, עיין בירושלמי ע"ז (פרק ב' הל' ח') א"ל רב אסיר לך דנא, והיינו אסור לך זה, ובדינאל (קפי' ו' פסוק י"א) מן קדמת דנא, היינו מקודם זה, וא"כ כיון שנכתב דהוית אנתתי מן דנא משמועתה שהיית אשתי מזה, היינו שכבר את אשתי, דהא בלבוש אהע"ז סימן קכ"ו סעיף י"ט כתב וז"ל ואם לא כתב מן קדמת דנא רק כתב דהוית כשר שהרי משמעות דהוית הוא לשון עבר כמו שפירשתי, ואין צריך מן קדמת דנא אלא לכתחילה לבאר היטב שלא נטעה, וכן אם לא כתב דהוית כשר, שהרי כתב מן קדמת דנא עכ"ל, וא"כ דהוית וקדמת הם ענין אחד, ואיך נוכל לומר דהוית אנתתי מן דנא ולא מקודם, הא כתב דהוית שהוא לשון עבר, וא"כ משמעותו שהיית אשתי מזה, היינו מזה ולשעבר, וגם אם נכתב בלשון הוה כתב בחתם סופר אהע"ז חלק ב' סימן מ"ז ד"ה הנה וז"ל אעפ"י שלא יהיה בזה שום הפסד בכונה אם יאמר בלשון הוה את אשתי עתה שלקחתיך מאז מעתה תהיי פטורה ממני שזה יהי' משמעות לשון הוה, מ"מ יותר היה נראה לתקן הלשון בלשון עבר דהוית ביו"ד, אבל לעולם בלא יו"ד נמי כשר עכ"ל, א"כ לענ"ד יש להכשיר הגט בלי פקפוק

סימן מ'

בע"ה יום א' י"ח טבת תרנ"ה לפ"ק טאווראנ, תע"א. לידידי הרב הגדול מו"ה יהודה ליב הכהן ר"מ בטאווראג

מה שהעיר ביום עש"ק העבר דהא דאמרינן בגיטין (דף ל"ג) דמאן דמבטל גיטא אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' דעכ"פ קדושין דרבנן הויין דאל"כ קשה ליה לכת"ר אהא דכתבו שם התוס' ע"ב ד"ה אמר ר"י כו' קאמר רב יוסף בפ"ק דקדושין דרב מנגיד אמאן דמבטל גיטא, אע"ג דאינו מבוטל דמ"מ הרי מוציא לעז על הגט כו' עכ"ל. ואי נימא דאף מדרבנן ג"כ נפקעו הקידושין א"כ נעשו ביאותיו בעילות זנות ושפיר מנגיד רב. אך אי נימא דמדרבנן נשארו קידושין ניחא. וניחא לי' לכת"ר בזה לשון רש"י ז"ל שם (ע"א) ד"ה תינח דקדיש בכספא איכא למימר אפקעינהו לקידושין בגט דמדבריהם כו' עכ"ל אך לי קשה על דבריו מסברא ומגמרא. מסברא דאי אפקעינהו לקידושין משום דהפקר ב"ד הפקר, א"כ הפקירו הכסף שנתן לה שוב איך ובמאי תהי' מקודשת מדרבנן. ובקדיש בביאה אם עשו ביאותיו ב"ז ג"כ איך שייך לומר דהויה מקודשת מדרבנן אם עקרו כל מעשיו למפרע, התינח בקדושי קטנה וחרשת דהויין מדרבנן, התם אף דמה"ת לא היתה פועלת כלל. מ"מ תקנו רבנן דמועלת. אבל הכא איך שייך למימר לדגבי דאורייתא בטלו מעשיו ולגבי דרבנן מועלים ויהיו מעשיו בטלים לחצאים, וזה לא שמענו

ובאמת אף היכא שבתחילה ראו לעקור הך דאורייתא ואח"כ ראו שיש לתקן ולחזור הדבר לקדמותו גם אז שוב הוה עוד מדאורייתא, ולא אמרינן דמדאורייתא אזיל לי' ושוב לא הוה רק מדרבנן. ברמב"ם פרק ט"ו מהל' בכורים המוכר שדהו לעכו"ם וחזר ולקחו ממנו ה"ז מביא ממנה בכורים מן התורה שאינה נפקעת מן המצוה בקנין העכו"ם וכמו שביארנו עכ"ל. והא בגיטין (דף מ"ז ע"ב) אמרינן אמר ר"א שתי תקנות הוו, מעיקרא הוו מייתי מדאורייתא כו' כיון דחזו דמאן דלא סגי ליה מזבן וקא משתקען ביד נכרים הדר תקינן להו דלייתא. ובמתניתן גופה קאמר דמביא בכורים מפני תקון העולם. ומ"מ קרי לה הרמב"ם מן התורה כיון דעיקרה דאורייתא, אף שבשום פעם החכמים ראו לעקור הדאורייתא, כיון דמ"מ ראו לחזור הדבר ליושנו. שוב נשאר הדאורייתא קיים. אבל לומר דהדאורייתא יבטלו חכמים וישאר רק מדרבנן איני יודע איך נוכל לומר כן. והנה רש"י שם בגיטין (דף מ"ז) דהשתי תקנות כתבו וז"ל לפיכך הוצרכו לחזור ולתקן ולהעמידה כדין תורה עכ"ל. מדקאמר כדין תורה ולא קאמר על דין תורה משמע דלא דין תורה ממש הוה. אך עכ"פ מדבריו לא מוכח מידי דגם בתחילת התקנה יתקנו דלבטל הדאורייתא וישאר רק מדרבנן

ומגמרא אמינא לי' לכת"ר דלדבריו אם נאמר דמדרבנן הוו קידושין אז לא הוו בב"ז, אך התוס' גופייהו לא כ"כ, יעי' בכתובות (דף ג' ע"ב) תוד"ה תניח דקדיש בכספא דהפקר ב"ד הפקר והוו מעות מתנה וממילא יהיו כל בעילותיו זנות כו' עכ"ל., ועוד דלדברי כת"ר אי נשארים קידושין דרבנן ע"כ צריכה גט מדרבנן ובלא גט עדיין היא אשת איש מדרבנן, ולא משמע כן בבבא בתרא (דף מ"ח ע"ב) מר בר"א אמר באשה ודאי קדושיו לא הוו קידושין הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקידושי' מיני', והא התם אינה צריכה גט ממנו אף מדרבנן. וכן משמע נמי ביבמות (דף ק"ו ע"א) והא ההיא עובדא דהוה בנרש כו' ולא הצריכוה גיטא מבתרא כו' ואפקעינהו רבנן לקידושי מיני' כו' יע"ש

ומה שדקדק מלשון רש"י שכתב איכא למימר אפקעינהו לקדושין בגט מדבריהם, לענ"ד נראה פירושו בפשוטו דע"י גט כזה דהוא רק מדבריהם גט יכולים לעקור את הקידושין למפרע אף דהויין מתחילה קידושין גמורים אף מה"ת. מ"מ כיון דמקדש אדעתא דרבנן הוה כמו שהתנה דבגט שהוא מדרבנן נפקעין הקידושין למפרע, וכן מבואר בשיטה מקובצת בכתובות (דף ג') בפי' דברי רש"י אלה

שוב נתישבתי דמהאי דב"ב ויבמות יכול כבודו לתרץ כיון דשם מיירי דבתחילת קידושין עשה שלא כהוגן ועדיין לא בעל אין שייך לומר מדרבנן יתקנו שעכ"פ מדרבנן יהיו נשואין. וכן מורים דברי הרשב"א בתשובה סימן אלף קס"ב, ובש"מ כתובות (דף ג'). אבל במבטל גט, כיון דיהיו ביאותיו ב"ז תקנו רבנן דעכ"פ מדרבנן יהיו נשואין. אבל בדברי התוס' בכתובות א"א לומר כן. ומלבד זאת הא שם בב"ב וביבמות קאמר נמי תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה כו' שויא רבנן לבב"ז. הרי דשם נמי הוה ב"ז, ואפ"ה אינה צריכה אף גט מדבריהם

ומה דקשה לי' לכת"ר דכתבו שם התוס' ע"ב ד"ה אמר ר"י כו' כו' ואמר ר"י דפ"ק דקידושין דרב מנגיד אמאן דמבטל גיטא אע"ג דאינו מבוטל דמ"מ הרי מוציא לעז על הגט כו' עכ"ל ואי נימא דאף מדרבנן ג"כ נפקעו הקידושין