תשובה שלמה - ב צז

מורגלים מהדורות הקודמים, וא"כ בשם הירש אף שהיו מבטאים כמו בסג"ל, הכל ידעו שנכתב הירש ביוד, ומכל שכן לפי מה שכתבתי שכונתם לבטא בציר"י כמו שמבטאים ההמון, אבל עכשו שנתבלבלו יחד מכל המדינות והורגלו זה עם זה, ואם נכתב הירש הורגלו כולם לבטא בחירי"ק ואם כשמבטאים השם בסג"ל אז כותבים הערש, בזה בדק בעל ערוך השולחן לכתוב לכתחילה הערש בעי"ן אם מבטאים בעי"ן, וכמבואר באחרונים שהולכים אחר לשון המדינה

סימן ל"ח

להרב הגדול מהור"ר אשר שליט"א

מה ששאל בדבר שאיש אחד בא לגרש את אשתו ואביו היה נכרי איך יכתבו שם אביו בגט, הנה לפי שיטת רש"י בקדושין (דף ס"ח ע"ב) דנכרי ועבד הבא על בת ישראל בנה צריך גירות, וא"כ יש לו דין גר וכותבים בן אברהם אבינו, והנה באהע"ז סימן קכ"ט סעי' ט' כתב דגר אין כותבים רק שמו בלבד, ובסעיף כ' כתב שכותבים בן אברהם אבינו, וכבר העיר על הסתירה בביאורי הגר"א ז"ל, אלא דבהא מסקנת הפוסקים דכותי הבא על בת ישראל הולד אין צריך גרות והוא ישראל גמור ומתיחס אחר אמו

והנה אא"ז בדגול מרבבה אהע"ז סימן קכ"ט כתב גבי גר ושתוקי וז"ל לענ"ד היה נראה לכתוב שם אמו כדאשכחן רב מרי בר רחל, ואפשר דשאני התם שבשעה שנתעברה היה איסור גוי, א"כ אינו אביו כלל, ולא היה לרב מרי שום אב, אבל שתוקי יש לו אב, אלא שאין אנו יודעים מה שמו, לכן אין לכתוב שם אמו עכ"ל, אמנם בספר גט פשוט למהר"ם בן חביב באע"ז סימן קכ"ט ס"ק נ"א כתב דאף למי שיש לו אב אם כתב שם אמו דכשר, וכן משמע נמי בספר גט מקושר סימן נ"ד ס"ק ט'

ונראה לענ"ד להביא ראי' לזה מהא (דשבת קכ"א ע"א) ובכמה דוכתי בש"ס אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי, וא"כ אף שהיה אביו ידוע מ"מ קורא אותו על שם אמו, ואין לדחות דהא קורא אותו ג"כ על שם אביו, הא במועד קטן (דף כ"ו ע"ב) קורא אותו רק אבא בר מרתא, וא"כ אף שהיה אביו ידוע מ"מ קורא אותו רק על שם אמו וגם ראי' מהא דכתבו התוספות בבא בתרא (דף קמ"ט ע"א) ד"ה רב מרי וז"ל מיהו בפרק מי שהחשיך רב מרי בר רחל ישראל גמור היה דקאמר התם רבה אבוה דרב מרי בר רחל וצ"ל דתרי רב מרי בר רחל הוו עכ"ל, ועיין שם בשבת (דף קנ"ד ע"א), וא"כ משמע מזה דאף כשהוא ישראל גמור ואביו ידוע, מ"מ קורא אותו על שם אמו, וכן מוכח ביומא (דף מ"ז ע"א) ר' ישמעאל בן קמחית כהן גדול, ובודאי היה אביו ידוע ומ"מ קורא אותו על שם אמו

ובחתם סופר אהע"ז חלק ב' סימן כ"ה חכך בזה, והביא ראי' מהך דב"ב (דף קע"ג ע"א) גבי שני יוסף בן שמעון ישלשו ויכתבו כהן או דורות ולא אמרו יכתבו שם אמו, וגם מתשו' הרא"ש כלל ט"ו סוף סימן י' מדלא שינו את שמם ש"מ אין לשני יוסף בן שמעון תקנה בזה, וה"נ מדלא כתבו שם אמותם, ש"מ אין תקנה בזה, וגם מספר תשובה מאהבה בשני יוסף בן שמעון שגם שמות דורות היו משולשים גם ארוך וגוץ לא היה בהו סימן וסמכו חכמי פראג על מהר"י מינץ בסדר גט סי' מ"ה ומרי"ו לכתוב חנוך משפחה עכ"ל. הנה מכל הני ראיות י"ל דודאי יש קפידא להאב שלא יקראו לבנו על שמו רק על שם אמו, ועיין בעירובין (דף פ' ע"א) ברש"י ד"ה ברה דבת יעקב, אביו לא היה הגון לפיכך לא הזכירו עכ"ל. וא"כ איכא בזיון לאב אם יקרא אותו על שם אמו שיאמרו שאינו הגון משו"ה אינו רשאי לכתוב השטר על שם אמו, וגם האם מחויבת בכבוד בעלה כקדושין (דף ל"א ע"א), ומה שנקראו החכמים על שם אמם אף שהיה להם אב כמש"כ לעיל ואין זה כבוד לאביהם התם הוה טעמא שאחרים קראו להם כך, והם אינם מחויבים בכבודם, מה שאין כן אם הבן כותב שטר ומצוה לכתוב שם אמו בודאי האב יקפיד, וגם זה רק לכתחילה, אבל בדיעבד אם נכתב שם האם אין לפסול בשביל כך, ובתשו' הרא"ש כונתו היא שישנה את שמו ולא שם אביו, אך זה אינו יכול רק כשהוחזק בשם זה, יע"ש בתשו' הרא"ש, ומה שכתב שם עוד בחתם סופר וז"ל ויותר תימא למה נדחקו קדמונינו בשו"ע אהע"ז סימן קכ"א סעי' כ' וקצת אית בי' סכנה, יותר היה ראוי לכתוב שם אם עכ"ל, וזה אינו מובן דשם מיירי בגר וא"כ אינו מתיחס גם אחר אמו דמן התורה גר מותר באמו, ואיך נאמר שיכתבו שם אמו

ומה שכתב בח"ס שם וע"כ צ"ל אין אדם ניכר לרבים בשם אמו כמו בשם אביו שקורין בתורה כו' עכ"ל, הנה זה דוקא כשאביו ישראל, אבל לא אם הוא גר ואביו נכרי או שתוקי שאינו נקרא בשם אביו בשום פעם, וגם בשם אמו אמרי' בשבת (דף ס"ו ע"ב) כל מנייני בשמא דאימא ופירש"י פלוני בן פלונית וכתב מהרש"ל בהגה' שם וז"ל דוקא נקט פלוני בן פלונית שבני אדם מכירים האשה שהיא אם הולד יותר מאביו עכ"ל, וגם הא כשאדם חולה ומתפללים בעדו מזכירים שם אמו, וזהו עפ"י מה דמבואר בזוה"ק פרשה לך על פסוק וילך למסעיו וז"ל והושיע לבן אמתך וכי לא הוה בריה דישי איהו עד דאיהו אמר בשמא דאימי' ולא בשמא דאבוי, אלא הא אוקימנא דכד ייתו בר נש לקבל מלה אלאה לאדכרא בעי למהך במלה דאיהו ודאי, ועל דא אדכר לאמי' ולא לאבוי עכ"ל, וגם החתם סופר בעצמו שם משמע שמסכים בגוף הדין להגט פשוט

ובעוה"ר במדינתנו שרבים פרקו מעליהם עול תורה ומצות ונתערבו בנשואי תערובות הדבר מצוי שהאב הוא נכרי גמור והאם מגדלת בנה ומחנכתו בדת ישראל וכשבא לגרש אשתו צריכים לכתוב שם אמו וכמבואר לעיל, ואמרתי בדרך הלצה דהא כשמתפללים על חולה מזכירים שם האם, ובקדושין (ע"א ע"ב) איתא בבל בריאה מישון מיתה מדי חולה עילם גוססת, ופירש"י בריאה מיוחסת ונקיה, וא"כ במדינתנו שהם חולים לענין יוחסין צריכים להזכיר שמא דאימא

סימן ל"ט

לרב אחד

הנה מה שחסר בגט תיבת מקדמת ונכתב דהוית אנתתי מן דנא, וכתב כת"ר שדעתו היא דהוא מזויף מתוכו, כי שמשמע דהוית אנתתי מן דנא ולא מקודם עכ"ל ואין הדבר כן, חדא מדסתמו האחרונים וכתבו אם לא נכתב מן קדמת דנא כשר. ומדוע לא כתבו דאם לא חסר רק קדמת דפסול, מזה משמע דאף אם חסר רק אחת מאלה התיבות דג"כ כשר, והא עלה שכתב המחבר בסימן קכ"ו סעיף מ"ט אם חסר תיבה אחת מהטופס לא נפסל בכך כתב בספר גט פשוט בס"ק ק"ה וז"ל מ"מ יראה ברור דבשאר תיבות