תשובה שלמה - ב צו

ג"כ כיון דשם שצריכין לכותבו בסמך וכתבו בשין כשר, כיון דיכולים לקרותו בשין שמאלית, וה"נ כיון דהאות ב' בשם פייבש נקרא רפה ולא בדגש א"כ הברתו הוה כמו ויו שפיר יכולים לכתוב ב' במקום ויו, דרק במקום שין וכתב סמך פסול והיינו במקום שהשין ימין אבל בשין שמאל ידוע שמתחלף עם סמך, וה"נ יכולים לכתוב ב' במקום ויו כיון שהוא רפה: בש"ב ידידו דוש"ת, חיים פישל עפשטיין

סימן ל"ז

להרה"ג המפורסם כו' מהור"ר יעקב בוימאן נ"י

הנה מה שנכתב בגט הערש, והא האחרונים כתבו דגם אם נקרא הערש יש לכתוב הירש, הנה זה הוא רק במקומות שקורין הערש אף אם כותבים הירש ביוד באופן זה כתבו לכתוב ביוד ולא בעיי'ן, כמבואר בתשו' בית דוד להגאון ר' דוד טעביל ממינסק ז"ל בסי' י"ט, שבכל מקום שתלוי במבטא כותבים כמו שנהגו. אבל במקומות שאם נכתב הירש קורין בחיריק ואם נכתב הערש קורין בסג"ל, בזה אין ספק שאם קורין אותו הערש צריכים לכתוב הערש בעיי"ן

והנה עצם הדבר מה שהביא בספר בית דוד שם שרבני פינסק וקרלין פסלו הגט ששלח להם הגדול ומפורסם בדורו, יש לעיין בזה, דהא אם מבטאים בסג"ל, א"כ נהי דגם אם כותבים ביוד ג"כ קורין בסג"ל, מ"מ אין כאן שינוי השם אם כותבים בעיי'ן, וכבר עמד ע"ז בתשובת מהרי"ם להגאון ר' יעקב מאיר פאדווא ז"ל בסימן ל"ט, וז"ל ויש לדמות זה לשם הירש דאנו כותבים הירש כמו שקורין הירש דאף דקריאתנו בעי"ן והיה הראוי לכתוב הערש בעי"ן. ובאמת היה דבר זה קשה בעיני, עד שמצאתי בספר טיב גיטין באות נו"ן שכותב טעם לזה וז"ל באות ה' הנה במדינתינו כל קריאת הירש קורין הה"א בסג"ל וא"כ היה ראוי לכתוב הערש בעיי"ן ובזמניהם נראה שהיו דוחקים הה"א בחיריק. וכן עוד היום במדינת ליטא מדגישין החיריק ושפיר כותבים היו"ד. אבל במדינתנו אין מי יקרא החיריק בדגשות. וכן לחיה בעצמה שעל שמה מכנים לצבי קורין במדינתנו הערש בעי"ן ובריבוי קורין הערשין. וא"כ מהראוי היה לכתוב הערש בעי"ן. אך לפי השם המצוי הרבה וטובא איכא מגדולי הדור שאף במדינתנו ובזמנינו הם חותמים הירש ביו"ד ואחריהם כל אדם ימשך בקסת לתומו באגרת ושטרות לא אחד בהם שיכתוב בעי"ן אפי' ההמונים. הא קמן דעיקר הנחת ביו"ד רק מחמת שיגרא דלישנא משתנה בפי המדובר לסג"ל. לכן אין כאן חשש לעז כלל, כיון שהרואה בגט כתוב ביו"ד אם יבא לקרותו יקראנו בסג"ל כאשר רגילים לבטא בשפתים שם זה. ולכן אפי' אם הוא איש שאינו יודע לחתום כלל אין להקפיד עכ"ל. והנה גם מדברי הטיב גיטין אין במשמעות לפסול הגט אם כתב הערש, רק שמבאר מדוע כותבים הירש אף שמבטאים בסג"ל וכתב שע"ז אין חשש לעז, דמשמע דאם כתב בעי"ן בודאי אין חשש

ואף מה שכתב שאם חותם הערש שיש לכתוב כחתימתו, היינו שאז צריכין לכתוב לכתחילה הערש. אבל גם אם אינו חותם הערש, אם כתב הערש בעי"ן, אין במשמע מדברי הטיב גיטין לפסול בדיעבד. וגם בתשו' רבינו חיים כהן חלק אהע"ז סימן ס"ד משמע ג"כ דכשר בדיעבד אם כתב הערש. ובתשו' ברית יעקב חלק אהע"ז סימן פ"ה כתב וז"ל ומה שערערו בשם הבעל שכתב המסדר הגט הירש דמתקרי צבי דן והבעל לא נקרא מעולם בשם הירש רק הערשל אין בזה חשש כלל כו' דהרואה בגט כתוב ביו"ד אם יבא לקרותו יקראנו בסג"ל כמו שרגילים לבטא בשפתים וע"כ כותבים לכתחילה שם הירש או הירשל עכ"ל משמע מדבריו דלכתחילה כותבים הירש. אך אם נכתב הערש ג"כ כשר וכן משמע בתשו' בית יצחק אה"ע סימן כ"ה. ומו"ר הגאון הנצי"ב ז"ל בספרו שו"ת משיב דבר חלק אהע"ז סוף סימן מ"ד כתב מפורש דאם כתב משה צבי דמתקרי משה הערש דכשר, ועיין ג"כ מה שכתב הגאון ר' יצחק בלאזער ז"ל בספרו פרי יצחק חלק ב' סימן מ"א דבמקומות שקורין בסג"ל יש לכתוב הערש. וגם בספר טירת כסף על שמות בגיטין כתב צבי הכהן המכונה הערשל. וא"כ אין להבין מה שכתב בספר בית דוד שחכמי פינסק וקרלין פסלו הגט שנכתב הערש, ואפשר דבעובדא דהבית דוד היתה חתימתו הירש ביו"ד ועל כן פסלוהו, אבל כשחותם בעי"ן אין לפוסלו אפילו במקום שחותמים ביו"ד והוא חותם ג"כ הערש בעי"ן, והא דכתבו איזה מאחרונים דאין משגיחין בחתימתו דהוה חתימת הדיוטות, יעיין בספר ברכת רצה להגאון ר' צבי הירש אורנשטיין ז"ל מלבוב בסימן פ"ד וז"ל עכ"פ לכתחילה פשיטא שיש לכתוב ביו"ד אף אם יקרה שיחתום בעי"ן דבכגון זה אין משגיחין אף בחתימתו ואמרי' שהוא לא ידע וטעה עכ"ל, והיינו לכתחילה אבל בדיעבד אין לפסול, וגם בתשובה ההיא כתב וז"ל ועיין בתשו' הגאון מהרח"כ ז"ל מלבוב שם נמצא תשו' הגאון בעל מרכבת המשנה ז"ל דהיכי שכתב הירש בעי"ן הגט פסול, יהי' איך שיהיה בהפרזתו זאת בדיעבד עכ"ל, ועיין שם בסימן מ"א הביא מהגאון בעל עונג יו"ט שדעתו לכתוב הערש בעי"ן

והנה לענ"ד לתרץ מה שפסלו חכמי פינסק וקרלין הגט שהובא בבית דוד, לפי מה שכתב בספר טיב גיטין שמות נשים אות ק' ס"ק ב' שצריך לכתוב קרינדל ולא קרענדל שהולכים בזה אחר עיקר הנחת השם, שידוע שהנחת השם הוא בצירי אעפ"י שההמון מדברים משם הזה בענין שהוא נוטה לסג"ל, בשביל זה לא זז מקומו נקודת הציר"י, שהרי הרואה בגט שנכתב ביו"ד המורה על הציר"י הוא יקראנו כדרך הברתו, שמדבר הציר"י כנוטה לסג"ל מפני כובד הלשון ופתיחת הפה, ובזה מצינו ישוב לכמה שמות שנשתנה מבטא שלהם בפי ההמון ממה שמניחים השם בגט ושטרות, לפי שאין השינוי בשם רק מלשון המדבר מחמת מהירות המבטא עכ"ל. וכן כתב בתשובת דבר שמואל למהו"ר שמואל אבוהב ז"ל סימן ר"ך וז"ל והאשכנזים בארצותם להורות ניקוד הציר"י ביו"ד כותבין את העי"ן אחריה, משמע שמבטאים הצר"י ג"כ כמו בסג"ל משו"ה כותבים בעי"ן

ומזה נראה דישנם אלא המבטאים הציר"י כמעט כמו סג"ל, ומה שנראה לכאו' שמבטאים בסג"ל אין זה רק בציר"י לפי מי שמדקדק בשמיעה, והנה נראה דשם מבטאים נמי שם הירש בציר"י ולא בסג"ל, ורק מי שאינו מדקדק בשמיעה נראה כמו שהוא בסג"ל, ולכך כתבו דאם כתב בעיי"ן שהוא בפירוש בסג"ל ע"כ פסלו הגט. שאף שמבטאים כמו הערש בעי"ן אין זה בסג"ל כ"א בציר"י לפי מי שמדקדק לשמוע היטב איך שמבטאים בבירור ובציר"י ובזמננו כותבים ביו"ד

והנראה לענ"ד בזה דכל זה היה מקודם, בעת שישבו כ"א במדינה מיוחדת ובטאו ההברות כמו שהיו