תשובה שלמה - ב צד

והנה התוס' בגיטין (דף ל"ד ע"ב) ד"ה והוא דאתחזק הביאו תוספתא בזה"ל יש לו שתי נשים אחת ביהודה כו' רשב"ג אומר אפילו כתב שם דיהודה בגליל ושם דגליל ביהודה כשר עכ"ל

והנה אם נפרש דבר זה כפשוטו דלרשב"ג כשר באם כתב שם טפל לחוד, קשה דא"כ שינוי השם דנקט במתני' דמשום האי שינוי אצטריך ר"ג לתקן וכל שום היכי משכחת לה דאי שינוי גמור הא הוה פסול גמור ולהא לא איצטריך לי' לרבן גמליאל לתקן. ועוד כיון דתקן רבן גמליאל הזקן שהיה כותב איש פלוני וכל שם שיש לי מפני תקון העולם. א"כ ע"כ אם לא כתב כן פסול. דהא רשב"ג גופי' ס"ל לעיל (בדף ל"ג ע"א) דכיון שתקן ר"ג שלא לבטל השליח, דבטלו אינו מבוטל שאם כן מה כח ב"ד יפה. וא"כ הכי נמי אם לא כתב וכל שם כתקנת ר"ג ג"כ פסול דאל"כ מה כח ב"ד יפה. ואפילו רבי דפליג התם וס"ל דאם בטלו מבוטל הא מסקינן (בדף ל"ד ע"א) דגם לרבי התם ממונא הכא איסורא. ופירש"י ז"ל התם ממונא דהפקר ב"ד הפקר. הכא איסורא דאשת איש ומשום מה כח ב"ד יפה לא אפקעו רבנן קידושין עכ"ל. וא"כ הכא גם רבי מודה דאמרי' כח ב"ד יפה לחומרא דלהוי בטל גיטא. ועוד הא אמרי' לקמן (בדף פ"ו) דלר' מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר. ואפילו לרבנן דפליגי עליה עכ"פ ס"ל דלכתחילה הגט פסול. והכא משמע דאפילו לכתחילה כשר. וגם תקשי הא דאמר בירושלמי אבל אם היה מיהודה וכתב לגרש ביהודה כשר. אמר ר' אילי בתחילה צריך לומר אני פלוני שמיהודה ע"כ שם שיש לי בגליל, אמאי לא מפסל אף בדיעבד כיון שכבר תיקן רבן גמליאל הזקן שצריך לכתוב. והנה לפנינו הגירסא בתוספתא גיטין פ"ו ר' שמעון אומר אפילו כתב עמו שמו ביהודה בגליל ושמו שביהודה כשר ע"כ

והנראה לענ"ד דכך פי' דהך תוספתא, רשב"ג אומר אפי' כתב שם ביהודה בגליל היינו דשם דגליל שהוא הטפל ביהודה עשה אותו לעיקר ושם דיהודה לטפל כשר וס"ל לרשב"ג דאפילו כתב להפך שם העיקר לטפל ושם טפל לעיקר ג"כ כשר. ואולי ס"ל דתקנת ר"ג לא היתה שיכתוב שם העיקר לעיקר דוקא ושם הטפל לכלול בוכל שום. רק דהתקנה היתה שיכתוב שני השמות בין העיקר ובין הטפל. אבל אם הפך הטפל לעיקר והעיקר לטפל ל"ל בה, והירושלמי מיירי במקום דלא נתחזק בשם השני ואעפ"כ ס"ל לר' אילי דצריך שיזכיר גם אותו שם בגט לכתחילה. ואם היה שרוי במקום אחר, היינו במקום ששני המקומות לא נתחזקו שם א"כ ליכא נפקותא איזה שם שיכתוב. ועל זה נמי קאמר ר' יוסי דלכתחילה צריך לכתוב שניהם

שוב ראיתי כי המתגרשת במכתבה חתמה את שמה חנה רחל, וכבר כתבו הפוסקים ששם החתימה נחשב לשם המובהק עי' במשנה למלך פ"ג הל' ט"ז מהל' גירושין. אך אעפ"כ נראה לענ"ד כמו שכתבתי בתחילה, חדא שהיא בעצמה אינה יכולה לחתום את שמה ובודאי בקשה מאיש אחר לכתוב המכתב בעבורה. ועוד נ"ל דהכא קריאת רוב העולם מכרעת דאין חתימתה מפורסמת כ"כ דתהוי חתימה דידה עיקר וקריאת רוב העולם טפל. וגם בדברי הפוסקים שכתבו דאזלינן בתר החתימה כבר שדו נרגא דבאמת מדברי הרא"ש ז"ל בגיטין פ"ד אין הכרע. ובר מן דין אף אם היתה חותמת בעצמה, איננה חותמת עצמה היטב רק כך הוא החתימה תנע רוכיל. וא"כ כיון דחזינן דחתימתה בטעות ובענין האותיות בודאי לא קמשגחינן בטעותה כמבואר בכמה אחרונים גם בקריאת שמה לא קמשגחינן בחתימה שהיא בטעות דסוף סוף לא מצינן למכתב ככתיבתה. ועי' בגט מקושר בסה"ג ובס' שו"ת בית דוד סי' כ"ו ובס' ברית יעקב חלק אהע"ז סי' פ"ה

סימן ל"ה

בע"ה, יום א' י' סיון תרנ"ה טאווראג. לידידי שב"ז הרב הגאון שלשלת היוחסין מהור"ר שאול קאצינעלבויגען אבד"ק שילעל יצ"ו

את אשר בדק אותי בגט ששלחו לעירנו ונכתב בהגט שם המגורשת רחא, והא כתבו הפוסקים דהברת קמץ מושך אחריו אלף, והיו צריכים לכתוב ראחא, נלענ"ד בזה בפשיטות דכשר, אף כשלא נכתב האלף אחר הריש, וראי' לזה מדכתב בספר טיב גיטין בשמות נשים אות ב' דאם כתב שרה תחת שם שנקראת שערלין או שארקא אפילו אם לא ידוע שם העריסה, וא"כ הנ"מ הא ידוע ששם ראחא הוא משם רחל, והא דנכתב אלף בסוף ולא למד זה אינו מעכב, ולדעת המהרש"ל שם דכתב דאם שם העריסה שערלין או רעכיל אם כתב שרה או רחל פסול הא כתב שם הט"ז להכריע אם נקראת מעריסה רעכיל או שעריל אין לכתוב רק שעריל או רעכיל לחוד ויש פסול אם כתב רחל או שרה כמ"ש מהרש"ל. אבל אם שם העריסה היה שארקא יכול לכתוב שרה לפי שנקודת הקמץ תחת שרה כמו תחת שארקא, ידעו הכל שהוא אחד כו' עכ"ל, א"כ ממילא אם נכתב רחא ג"כ מוכח דהוה בקמץ כמו רחל, אלא דיש לפקפק, דשם כיון דכתב שם הקדש וזה הכל יודעים שנקרא בקמץ שפיר, אבל בנ"ד הא לא נכתב שם קדש, ואולי הברתו כמו פתח דכתבו האחרונים דאינו צריך לכתוב אלף אחר הברת פתח, דכיון דנכתב באלף בסוף ולא בלמד א"כ שוב אינו מוכח דנגזר משם הקדש רחל דלמא הוא שם אחר ונקרא בפתח, אלא דמפורש כתב בספר טיב גיטין אות ש' ס"ק ב' ת"ל ונראה שאם כותב שרקה או שרציה או רחציא, בלא אלף אחר השין שפיר דמי ואע"ג דביש"ש וב"ש כתב בכ"מ שארקא היינו לכתחילה לברר הקריאה טפי, דבלא אלף יש לקרות בנקודה אחרת וכמו ולשרקה בני אותונו וכה"ג, אבל מ"מ אין קפידה וקצת משמע דהכי עדיף שקרוב טפי לשם המובהק שהוא שרה בלא אלף אחר השין, ומכל מקום לכתחילה אין לזוז ממ"ש הם, אך בדיעבד נראה דכשר, ואע"ג דבעלמא כותבים אלף להורות על נקודת הקמץ מ"מ בזה שידוע שיוצא משם הקדש, שדרכו בקדש להיות נקרא בקמץ בלא אלף שפיר דמי עכ"ל, הרי מפורש דכאן כשר בשם רחא

ולהתלמד במקום אחר היכא דהברת התנועה היא בקמץ וכתב בלא אלף, דהא דמפורש דכאן כשר היינו דכיון דדרכו של שם זה בקדש בלא אלף לכן כשר, מזה משמע דבשם של לעז פסול אם לא נכתב אלף, אלא דבשמות נשים אות ג' ס"ק ב' כתב מהר"ם חריף ז"ל להיפך, דכתב וז"ל ונראה כי הכותב בארצנו בזמנינו גולדא בואו הוא קרו לשינוי השם, ואם נשאת תצא מזה ומזה ואין ראי' משם יוסל ושם הושקא דשם הוא קיצור השם עד שא"צ להזכירו בגט כו' והנה אם היו כותבים גלדא ולא היה נכתב לא אלף ולא וא"ו לא היה רע כ"כ מאחר שאף בלא אלף יכולים לקרות בקמץ או בחולם כו' עכ"ל, וכתב עלה שם בטיב גיטין ומ"ש אם כתב בלא אלף צ"ע קצת דלענין תנועת קמץ משמע דיש