תשובה שלמה - ב צב

ס"ק י"ג דבגט אשה ושטר שחרור של עבד לא בעינן תורה זכי' בהשטר אלא נתינה בידה או בחצרה, ומשו"ה כל שידה וגיטה באין כאחד סגי לה והוי ונתן בידה, כיון דהחצר והיד באין עם נתינת הגט כאחד כו' ומשו"ה כתב דאם נתן בית מתנה לאחד והניח השטר מתנה בתוכו לא קנה המתנה, כיון דבעינן שיזכה המקבל בשטר המתנה דרך זכי'. וכל זמן שלא בא החצר לידו לא זכה בשטר מתנה עכ"ל. והקשה ע"ז מהא דכתב הטור באהע"ז סימן ק"ך בשם הרמ"ה האומר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי אין צריכין לזכות לו הנייר קודם כתיבה, אלא אע"ג דכתבו מדידהו ויהבו לה כיון דבשליחותו אקנויי אקני לבעל לגרושי בי' ונמצא זכיית הבעל וגירושי האשה באין כאחד. חזינן מזה דגם בזכי' שייך באים כאחד, דאל"כ אם נאמר שזכתה האשה מקודם בשביל הבעל ואח"כ תתגרש יהי' כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע, ובע"כ שברגע זכיית האשה בא זכיית הבעל עכ"ד כ"ת. ולא קשה מידי, דעיקר הקושי שיש בהבנה בהא דגיטה וידה באין כאחד הוא, מה שאין אחד יכול לחול בלי השני בשום אופן, דהא כל זמן שאין לה יד אינה יכולה לזכות בהגט, וכל זמן שלא נתגרשה אין לה יד, ואיך אפשר לומר דבאין כאחת, הא ע"כ אחד צריך להיות מקודם וזה א"א, דאיך תתגרש בלא יד ואיך תהי' לה יד בלא גט. אבל בהדין של הרמ"ה אטו יש שם דבר שמעכב בזכיית הבעל. הא אפשר שיזכה הבעל על ידה בלא הגט. וא"כ משעה שזכה הבעל הרי נתגרשה, ונמצא זכיית הבעל וגירושין של האשה באין כאחד

וממילא לא תקשה ג"כ מהך דכתב בספר דברי אמת להגאון ר' יצחק בכר דוד ז"ל בענין קנינים סימן א', דהא דס"ל להראשונים דסודר העדים מועיל בשביל הזוכה דכשהעדים מקנין הסודר למקנה בקבלתו של המקנה זוכה הקונה בסודר ונעשים העדים שלוחים של הקונה להקנות למקנה הסודר כדי שיקנה הקונה הקרקע וזכיית הקונה בסודר העדים וקניית המקנה בסודר כדי להקנות הקרקע באין כאחד, דהתם נמי מי מעכב שיזכה הזוכה בהסודר, דלא תלי כל זכיותיו בקנין הקרקע ומשו"ה אפשר להיות שבאין כאחת, ועוד לא תקשה מהא דאפשר ג"כ לומר דמתחילה זוכה בהסודר ואח"כ הוה זכיית הקרקע

וגם ניחא בהא דבבא מציעא (דף ע"א ע"ב) ישראל שלוה מעות מן הנכרי בריבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור כו' הכא במאי עסקינן כגון דאמר לי' הניחם על גבי קרקע והיפטר וכתב בשיטה מקובצת שם וז"ל והרמב"ן כתב כו' ולדידי קשיא לי דאי משום הא משרא שרי שהרי פיטורו והלואתו באים כאחד עכ"ל דהתם נמי לא חלי כלל זה בזה דאפשר ליפטר בלא הלואה ואפשר שתהיה הלואה בלא פיטורו ומשו"ה אין שום עכבה לשניהם שיחולו יחד

אלא דלכאו' יש להקשות ממה שכתב בשיטה מקובצת בכתובות (דף י"א ע"א) בשם הריטב"א ת"ל והא עכו"ם אפילו היה גדול אין לא זכיה מן התורה מיהת לדברי הכל וכדאיתא בפרק איזהו נשך, תירצו בתוספות דהכא גירותו וזכייתו באין כאחת, כההיא דאמרי' במסכתא גיטין גטו וידו באין כאחת עכ"ל. וכונתו היא למה שכתבו התוס' בכתובות (דף י"א ע"א) ד"ה מטבילין וז"ל א"כ כיון דבהך זכייה נעשה ישראל הוה לי' כישראל גמור לענין זכיה עכ"ל. והא התם נמי בלי זכייתו אין גירות ובלי גירות אין זכיה ואעפ"כ קאמר דגירותו וזכייתו באין כאחת

ואחר העיון נראה לענ"ד דלא קשה, דהנה הזכיה בגירות אינה כשאר זכיה, דאם היה זוכה בעדו דבר אחר שאינו יכול לזכות כל זמן שאינו גר. ולא היה גר כל זמן שאינו זוכה הדבר הזה, אז לא הוה אמרינן זכיתו וגירותו באין כאחד, דכל אחד היה מעכב את חברו מלחול. אבל כאן עיקר הזכיה היא הגירות בעצמה, והזכיה ההיא הא העכו"ם זוכה בעצמו, ורק שהב"ד מסייעים לו בזה ובכה"ג אף עכו"ם אית לי' זכיה. וכמו שכתבו מפורש התוס' בסנהדרין (דף ס"ח ע"ב) ד"ה קטן. וז"ל וא"ת והיאך נתגייר כי אמרי' נמי דקטן אית לי' זכיה מדאורייתא הנ"מ ישראל אבל כותי אמרי' באיזהו נשך (דף ע"ב) דכיון דלא אתי לכלל שליחות לית לי' זכיה אפי' מדרבנן, ומיהו הא לאו קושיא היא, דאם כן תקשי לן גרים היאך מטבילין אותו, אלא כיון דזכייתו וידו באין כאחד שאני עכ"ל והיינו דבכה"ג אית לי' לעכו"ם זכיה, כיון שהך זכיה היא לעשותו ישראל יע"ש בתוס' וכמו דאמרי' בקטן דאית לי' שליחות כיון דאתי לכלל שליחות. והכ"נ כיון דאתי בהך זכיה לכלל ישראל אית ליה זכיה, וכן הוא דין התורה דבכה"ג, כיון דבהך זכיה אתי לכלל ישראל מהני

ובספרי תשובה שלמה חלק יור"ד סימן ל"ו כתבתי דעכו"ם אינו יכול למול עצמו לשם גירות, משום דאמרי' בע"ז (דף כ"ז ע"א) דהמל ימול ולא אמרי' דמילתו וגרותו באים כאחת משום דמעכבים זה על זה דבעינן שקודם שמל יהי' נימול וע"כ לא אמרינן דבאין כאחת

והנה חקירת הקצוה"ח לא אבין שחקר אם נתן בית מתנה לאחד ונתן השטר מתנה בתוכו אי' אמרי' הקנאתו ונתינתו באין כאחד, דאיך שייך בזה לומר דהקנאתו ונתינתו באין כאחת, כיון דאין שם שום מעשה קנין, דבאשה ועבד אמרינן הכי משום דמעשה הקנין נעשה בפועל. כשהבעל נותן הגט בחצרו ומקנה לה חצרו, הרי עושה קנין גמור, שעל ידו היא קנתה חצרו כמבואר באהע"ז סימן קל"ט סעיף י"ח, וכן כשנותן הגט בחצרה ג"כ מעשה הקנין נעשה. רק שחסר לה זכות הקנין, וכן גבי עבד כשנותן שטר שחרור בידו הוא עושה מעשה הקנין רק שאין לו זכות הקנין ע"ז אומרים גיטה וידה באין כאחד שבמעשה הקנין הזה שעושה בפועל היא מקבלת ג"כ את הזכות לקנות וכן ג"כ גבי עבד. אבל בנותן שטר מתנה בבית שלו, הרי חסר כאן עצם מעשה הקנין ובמה יכול הוא לקנות

סימן ל"ד

בע"ה יום א' י"א שבט תרנ"ט לפ"ק הראזאווע יצ"ו כ' הרה"ג המפורסם מהוה"ר מרדכי ליפשיץ (ז"ל) אבד"ק ראסטאוו ע"נ דאן

אחדשה"ט את מכתב כת"ר קבלתי, ודברתי אל לבו ויתרצה האיש לפוטרה בג"פ כד"ת, אך אמר לי כי עליו עוד להתישב בדבר זה ובעוד שבוע יגיד לי דבר ברור

והנה ע"ד שם המתגרשת אשר כת"ר כתב כי נראה לו לכתוב חנה רחל דמתקריא חנה אך כתב כמסתפק וכתב כי יסמוך על חות דעתי, אודיעהו כי לענ"ד נראה איפכא לכתוב חנה דמתקריא חנה רחל, יען כי שם חנה הוא העיקר, כי כן היא נקראת מרוב בני אדם תמיד, רק דלפעמים היא נקראת ג"כ חנה רחל וצריכין אנחנו לכתוב דמתקריא על שם הטפל, וכמ"ש הבית שמואל בסימן קכ"ט ס"ק ד'