תשובה שלמה - ב צא

אכלו ארי או הכישו נחש דהרי זה גט. וכיון דתרי מילי נינהו א"כ אין זה בכלל אם מתי סתמא

ומה שהקשה מהא דבבא מציעא (דף מ"ב) בעובדא דההוא גברא דאפקיד זוזי בצריפא כו' אע"ג דלענין גנבי נטירותא היא לענין נורא פשיעותא היא ותחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב והרי התם נארע אונס גמור רק כיון שלולי שפשע לא היה נארע האונס הוה כאילו עבור פשיעותא בא האונס. וכש"כ הכא שלולי שחטא לא היה בא האונס עכ"ד ואין זה דמיון דהתם משעה שפשע מתחיל חיובו. ומה זה ענין לתנאי, דהכא לא היה תנאו רק אם יאסר כדרך כל הארץ, לא שאביו ימסור אותו

ומה שכתב על קושית הגאון ר' אברהם שמואל ז"ל דהא בשעת חירום עושין כפי ההכרח ואין זה אונס דלא שכיחא במחילה מכבודו שלא ירד לכונת קושית הגאון הנ"ל. שכונתו היא דדרך המלך לשמור חילו וכאן צוה דוד בכונה שיהרג אוריה, דהא קרא כתיב ושבתם מאחריו ונכה ומת, וזה לא יאמר אדם שהדרך בשעת חירום למסור להרוג

אשר כתב על מה שכתבתי על דברי הפני יהושע הם דברים הראוים להשמע לפי מה שלא ראה את הפנ"י כמו שכתב בעצמו, ואם ראה אז ידע שדבריו דחויים, והעיקר גרם לו מה שהמדפיס קיצר את דברי. ואילו לא קיצר לא נתן מקום לטעות, דהנה הפני יהושע בריש כתובות בקונטרס אחרון כתב וז"ל וכ"ש בהאי דאכלו ארי גופא האיך אפשר לומר דאינו גט כלל כשאמר אם לא אעמוד מחולי זה. ואמאי שמא אם לא אכלו ארי נמי לא היה עומד מחולי זה והאיך אפשר לומר דה"ל כאילו עמד בפועל. ולכן כתב בהך דאכלו ארי דהוה ספק מגורשת. ועל זה כתבתי דלהכי לא הוי גט. לא משום דהוי כאילו עמד בפועל, רק דלא נתקיים הך לא אעמוד, דמאי אכפת לן מאי דהוה אם לא אכלו ארי, כיון דסו"ס א"א לקיים שוב הך לא אעמוד. דבשלמא בתנאי דאם לא באתי וחלה דהתם כיון דסו"ס אינו רוצה לבא מודינא דאף אם חלה נחשב ללא באתי דאטו משום דמפני האונס א"א לו לבא מגרע גרע אם גם ברצונו הטוב אינו רוצה לבא. וכמו שכתב הכ"מ בפרק ה' מהל' יסודי התורה דאף אם נאנס לעבוד ע"ז, מ"מ אם הוא מרוצה נהרג, והא קיי"ל בכתובות (דף נ"א) דאם נבעלה באונס ונתרצית דאין זה רצון משום דיצרה אלבשה. אבל אי לאו הך טעמא היתה אסורה כדס"ל לאבוה דשמואל ואף שנאנסה. וכן הוא בהפלאה כתובות (דף ג') ד"ה וסברה דאניס וז"ל עוד נלענ"ד כו' אבל אם באמת הוא אינו רוצה לבא כלל ואפילו אם לא היה אונס לא היה בא לא מקרי אונס, והבאתי ראי' לזה מהא דקאמר לקמן (דף נ"א) בתחילתה באונס וסופה ברצון לאבוה דשמואל דאסורה ולא אמרינן כיון דעכ"פ אנוסה היא מה עבדה במה דנתרצית. ותו דקיי"ל דכל היכא דלא אפשר וקמכוין אסור עכ"ל. ואף דלכאו' הראי' מהיכא דלא אפשר וקא מכוין יש לדחות דהתם איסורא איכא משום הכונה. אבל מ"מ לא ידעינן דמשום הכונה יחשב גם המעשה כמו שעשה בלא אונס היכא דצריכין מעשה, והא דהביא ראי' ע"ז מפסחים (דף כ"ו) מהכניסה לרבקה ודשה כשירה בשביל שתינק ותדוש פסולה והא הכא דלא אפשר וקא מכוין וקתני פסול. וא"כ משמע מזה דגם המעשה חשיב, אין זה דיחוי, דהתם המעשה הא נעשה, רק דלא נפסלה בלא כונה ועיקר מה שחסר היא הכונה וכיון דקא מכוין ממילא פסולה, אך מ"מ הענין הוא כך דהיכא דאומר אף דנאנסתי, מ"מ גם ברצוני הייתי עושה אין זה נחשב לאונס

ואחרי כל אלה נראה לענ"ד כמו שכתבתי דהא בהך דכתובות דקאמר רבא ולענין גיטין אינו כן ופירש רש"י ד"ה ולענין כו' לענין גיטין אין טענת אונס מועלת אם נתן גט לאשתו ועל מנת אם לא אבא עד זמן פלוני יהא גט ונאנס ולא בא הרי זה גט ואינו יכול לומר אנוס הייתי עכ"ל וכ"כ הריטב"א ועוד רבים מהראשונים עיין בשיטה מקובצת. ועל זה קאמר ודלמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט והיינו אינו גט בודאי, כמו שכתבתי. דהא מיירי שהוא טוען נאנסתי וחפצתי לבא כדי שיבטל הגט ואמרי' דלמא חלה נמי אינו גט דהא טוען אם לא הייתי חולה הייתי בא. ואף שלא בא בפועל ולא נתקיים האם באתי. אך גם אם לא באתי לא נתקיים דאין זה לא באתי כיון דהוה באונס. וזה הוא דלא כמש"כ הפנ"י בכונת הגמרא דהא דמקשה ודלמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט היינו דאינו גט מספק, דקושית הגמרא היא דלא להוי גט בודאי

ועלה דדחיתי ראית המהרי"ט מהך דנדרים (דף כ"ג) כתב וז"ל האם יכולים למחוק דברי גמרא מפורשת שאמר אדעתי' דמחי לי קצרא לא נדרי, א"כ פתח חרטתו של ר' ישמעאל בר' יוסי הוא רק משום דמחי לי' קצרא, היינו משום המהלומות שכבר הוכה, ולא משום שהיה אפשר שיצערוהו האפיקורי מסיבת נדר זה. הגע בעצמך הוא קבל מהלומות ומעצמת מכאוביו התחרט על נדרו כן מפורש בגמרא. נוציא הגמרא מידי פשוטה ונאמר שחרטתו הוא משום דנזכר מן הפחד להשיג מהלומות מן האפיקורי, ואלה מהלומות שקבל היו רק סבה להזכירו את האפיקורי ולא סבה לחרטתו, לפ"ז נתחרט מן פחד ההכאה ולא מן הכאה עצמה, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, לא תהא פחד של ספק הכאה העתידה מן זה שכבר הוכה עכ"ל. כתבתי כל דבריו מפני שנראה שחושב הוכחותיו לעצומות שאין להרהר אחריהם. אבל לא זו בלבד שלא הבין כונתי, אלא לא ראה שגם למהרי"ט כונת החרטה היא בשביל מה דשכיח שיכו האפיקורי רבנן ולא בשביל מה דמחי לי' הקצרא, קורא מהרי"ט סבת החרטה, וסיבת החרטה דהוה נולד, לא מעכב לסברתו, והא מפורש איתא בגמרא א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא האי נולד הוא כו' א"ל האי לאו נולד הוא דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן, א"כ דברי רבינא ברור מללו דבשביל מאי דשכיחא אפיקורי דמצערי רבנן היתה חרטתו דאי לאו הכי הוה נולד. וכת"ר לא הבין כונתי, דכונתי היא דלו יהא נמי דעתה עלה על דעתו להתחרט בשביל דמחי לי' קצרא בפועל. אולם אף אי לאו מחי לי' בפועל, היה מקום להתחרט בשביל דשכיח שיכו האפיקורי רבנן, ודבר זה אפשר שיעלה על דעתו בשעת הנדר. ובחרטה אין צריכין שיתקיים הדבר שמתחרט עבורו בפועל. דאף אי לא מחי לי' בפועל מצי להתחרט ממה דאפשר שיכו רבנן. ואטו משום דמחי לי' נמי בפועל מגרע גרע, ואין זה נולד דלאו הך מעשה דהכהו עתה היא סבת החרטה, רק סבה לזכור שיש כאן מקום לחרטה הא דשכיחא דמצערי רבנן וכבר כתבתי בתשובתי דכן מורים לשון רש"י ורבינו גרשום והרא"ש ז"ל

סימן ל"ג

להרב המופלג בתורה החריף ומעמיק מהו' דוד קוליק

מה שהקשה עלה דכתב בקצות החושן סימן ר' ס"ק ה' ובספרו אבני מלואים סימן ל"ה ס"ק י"ג וסימן קל"ח