תשובה שלמה - ב ט

ומה שאח"כ יתקנו, מ"מ איסורא קעביד בתחילה, ואפשר ג"כ שלא תסתייע בידם להכניס כל הזרע וישאר לבטלה, ולכאורה אפשר לעשות ע"י נכרי, שיוציא זרעו ויכניסו ברחמה, דהוא אינו מצוה על הוצאת ז"ל עי' בסנהדרין (דף נ"ט ע"ב) תוד"ה והא, אלא לפי דברי הרמב"ן שהביאו הרשב"א והר"ן בחי' נדה דף י"ג ע"ב, משמע דגם נכרי מחויב על השחתת זרע, ועיין במל"מ פרק י' הל' ז' מהל' מלכים

והנה מכבר היה קשה לי עלה דאיתא ביבמות (דף ע"ו ע"א) ניקב ונסתם כל שאינו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר כו' היכי עבדינן מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן לי' אבי פוקרי ומקרי, ואיך עבדינן תחבולה זאת דניקרי, והא מייתינן לי' שיעבור עברה חמורה זאת, ומצאתי בספר קהלת יעקב ס' ג' דעיקר ההיתר הוא כמו שאמרו גבי חילול שבת חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה, והא תינח משום תקנתא דידי' אמרי' דיעבור הך איסור כדי שיזכה לקיום מצוה, אבל אין אומרים חטא כדי שיזכה חברך, והכא היא אינה מצוה והוא רק כדי שתזכה היא להיות חוטרא לידה, ובזה אסור לו לעבור איסורא רבה, וגבי שבת דאמרינן חלל עליו שבת אחד כדי שישמור הוא שבתות הרבה, התם משום פקוח נפש התירה התורה לאחרים שיעברו, אבל אי לאו פקו"נ לא אמרי' שיעברו אחרים איסורא רבה כדי שתזכה בדבר שאין לה מצוה

ונראה לי להביא ראיה מהא דיבמות (דף ס"ה ע"ב) דאי אמרה לא בעיא הך איתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה דכופין אותו להוציא, וכן אפסקא באהע"ז סימן ק"ד סעיף ו', ואי היה מותר להביא ברחמה זרע מאיש אחר כדי שתתעבר, אמאי כופין, הא יש לה עצה שיהי' לה חוטרא לידה, א"ו מדכופין להוציא ש"מ דאסור למיעבד כן

עוד נ"ל להביא ראי' דאסור, דהנה בטורי אבן בחגיגה (דף ט"ו ע"א) כתב וז"ל ק"ל דבפ"ק דיבמות תנן ט"ו נשים פוטרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום ופריך בגמרא ולתני שש עשרה נשים אמו אנוסת אביו ואפי' לר"י דאוסר באנוסת אביו משכחת לה בדעבר ונסיב ומשני דאי לא קתני. ופריך תו בלא דאי נמי משכחת לה יעקב אנס כלתו והוליד ממנה בן ונפלה קמה ברה ומיגו דהיא אסורה צרתה נמי אסורה, ומשני באחותו דהתירא קמיירי באחותו דאיסורא לא קמיירי. והשתא אם איתא דאפשר להתעבר באמבטי בהתירא משכחת לה נמי אם נופלת לפני בנה ליבום, כגון שנתעברה כלה מחמיה באמבטי, וילדה בן ומת בלא בנים ונפלה קמה ברה עכ"ל, ונשאר בקושי' ולענ"ד נראה לתרץ, דהנה באופן שיעקב אנס כלתו, ע"כ מיירי דידוע בעדים שאנסה ונתעברה ממנו וליכא ספק דנתעברה מהבעל דאי לאו הכי תלינן בבעל, ואי בלא עדים, הא אסורה עלי' אם נתעברה בזנות ואינה נאמנת שנאנסה לדעת הרבה פוסקים ואסורה עלי' וצרתה היא צרת ספק סוטה, אך אם נתעברה באמבטי, דבר זה אפשר לדעת רק על פיה והיא אינה נאמנת על זה דהא אם יש לבעלה אח ולו אשה ומת בלא בנים בודאי אינה נאמנת לאמר דבנה הוא מחמי' כדי שתהי' יבמתה זקוקה לו, דהא היא מחמש נשים שאינה נאמנת להעיד לה, כמבואר ביבמות (דף קי"ז), וממילא אינה נאמנת כלל על זה, ואף אם נדחוק דמיירי באופן שהיתה חבושה בבית האסורים יחד עם חמיה ובודאי נתעברה ממנו, אך לומר שבאמבטי נתעברה ולהכשיר את הולד אין לה נאמנות, דכבר סתר הט"ז דברי מהר"ם פאדווא דהיכי דהיא ברוצה אינה נאמנת להכשיר הולד, ומכש"כ בכה"ג דהולד בודאי אינו מבעלה דאינה נאמנת, וגם בכה"ג אמרי' בחולין (דף י"א) דאין אפטרופוס לעריות

אך אי נימא דמותר להביא הזרע ברחמה כדי שתתעבר, אם כן אפשר שיהיו עדים על זה, ושפיר משכחת לה בהתירא אם נתעברה מחמיה על ידי מה שהביא זרעו לתוכה על ידי שפופרת. והנה רב אחד העיר דלמא לא ידעו עוד בימי חז"ל שאפשר דבר זה להתעבר ע"י שפופרת, אך זה לא ניתן להאמר, דהא ידעו שאפשר להתעבר באמבטי דהוי ממילא, א"כ ע"י תחבולה כזאת בודאי אפשר שתתעבר, א"ו דגם זה אסור ולא משכחת לה כ"א באיסורא

ובזה יש לדחות נמי מה שכתב בספר ברית יעקב חלק אהע"ז סימן ד' שהקשה בהך דכריתות (דף ט"ו ע"א) דאיתא התם דאמר קרא ערות אחותו גלה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו. ואמר רב אדא בר אהבה משכחת לה ברשיעא שבא על אמו והוליד שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא בנו על אחות אמו שהיא אחותו ואחות אביו שחייב על כל אחת ואחת, דהא משכחת בכה"ג בהתירא שנתעברה אמו באמבטי מבנה והולידה שתי בנות, ואח"כ נתעברה אחת מהן באמבטי מאותו הבן וילדה בן, אזי הבן חייב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו. ואפשר משום דגם זה מקרי דאיסורא דמזרע שיצא בלא כונה אינה מתעברת כדמשמע בכריתות (דף י"א) כמש"כ רש"י שם, ובמזיד ומתכוין איכא איסורא כדאמרי' בנדה (דף י"ב), ורשע מקרי עכ"ל. והנה לדידי' אם נתעברה באמבטי רשע מקרי וח"ו לומר כן, לפי מה שהביאו הפוסקים דבתו של ירמי' נתעברה ממנו באמבטי, ופשוט, דאנוס מקרי. ולפ"ז תשאר קשיתו הא משכחת לה בהתירא, אך לפי מה שכתבתי זה ניחא, דאם נתעברה באמבטי א"כ אין כאן עדים שהוא בנו והיא בתו, וא"א לחייבו קרבן על אחות אביו ואחותו

אלא דיש להקשות דמשכחת לה שנתעברה אמו ממנו ע"י שפופרת וילדה שתי בנות ונתעברה בת אחת ממנו ג"כ ע"י שפופרת וילדה בן, וא"כ נשמע מזה דאיכא איסורא בכה"ג והוי נמי רשיעא והך רשיעא דקרי להבן משום דבא על אחותו בשוגג דאז חייב בקרבן, ומכש"כ בכה"ג דמקרי רשיעא

ולכאורה לפי מש"כ התו' בכריתות (דף י"א) ד"ה באין היכא דנפל מן הגג ונתקע אנוס הוא משכחת לה בלא רשיעא בנפל מן הגג ונתקע באמו וילדה ב' בנות ואח"כ נתקע באחת מהן וילדה בן, די"ל דהתם לגבי קרבן אנוס הוא על הבעילה, ואף דמשמש מת בלא"ה פטור, כמבואר ביבמות (דף נ"ה) וע"כ מיירי דנתקשה ונפל מן הגג, מ"מ החיוב אינו על הקישוי רק על הבעילה והוי אנוס, אבל מ"מ רשיעא הוא מפני הקישוי, כמבואר בנדה (דף י"ג ע"ב)

אח"ז ראיתי בספר בני אהובה פרק ט"ו הל' ו' מהלכות אישות שהקשה בהא דיבמות (דף כ"ב ע"א) מי שיש לו בן מ"מ פוטר כו' ואמרי' בגמרא מ"מ לאתויי ממזר, ולא אשמעינן לאתויי בן כה"ג דנולד ע"י אמבטי דהוא דבר שאינו מצוי ויכול יותר בלשנא בן מ"מ, אלא ע"כ צ"ל דלכך לא מוקי לי' בהכי משום דתנן וחייב על מכתו וקללתו וכה"ג אי אפשר לחייבו על מכתו וקללתו דמי יעיד דבנו הוא כו' וכי יכולים עדים להעיד שמזה יצא ש"ז לבד עכ"ל, ולפי זה איך תהי' פטורה מיבום בכה"ג דאיך אפשר לדעת שממנו נתעברה, ואם נדחוק לפי דברי המרדכי דגם בממזר לפי דברי הרמב"ם איירי בחבושים בבית האסורים ואם כן גם בכה"ג אפשר לאוקמי כגון שהיו חבושים בבית האסורים