תשובה שלמה - ב י

ונתעברה ממנו באמבטי ובזה י"ל שיש עדים, וגם הא איכא לאוקמי כגון שהביאו זרעו לתוכה ע"י שפופרת ובזה אפשר שיש עדים שהוא בנו וא"כ חייב גם על מכתו וקללתו. והנלענ"ד דאם בכה"ג כיון דזרעו הוא ובנו כשר הוא אין כאן רבותא לאשמועינן שפוטר אשתו מיבום, דלשון מ"מ מורה דהבן אינו כהוגן כגון שהוא ממזר ואסור לבוא בקהל, בזו אשמועינן רבותא שגם הוא פוטר אשת אביו מיבום

אגב אודיעו מה שכתבתי בילדותי בהגהותי על ספר סדר הדורות וז"ל בערך ר' זירא: כתב יוחסין בספר קבלת החסיד שפירש הפרשיות על הקבלה אמר כי ר' זירא ורב פפא לא נודע להם אב כמו לבן סירא כו' אכן מפורש בתענית (דף כ"ז ע"ב) מתקיף לה אבוה דר' זירא כו' ועי' חלקת מחוקק באהע"ז סי' א' אשה שנתעברה באמבטי כו' ובבית שמואל כתב ראי' ממש"כ סמ"ק והב"ח ביור"ד סימן קצ"ה אשה תזהר שלא תשכב על סדין ששכב עליו איש אחר פן תתעבר ח"ו מש"ז ושמא ישא אחותו מאביו כו' א"כ איך נשאו ר"ז ור"פ נשים לדעת הנ"ל דלא נודע להם אב, וברוך השם דנמצא להם אב עכ"ל וכתבתי בהגהותי מה שכתב איך נשאו נשים הא אפשר שנשאו נשים שאביהן כבר מתו בשעה שנתעברה אמותיהם של ר"ז ור"פ וגם לא היו אחים לנשיהם ואין להסתפק ג"כ באחות אביו, אלא דלגבי ר"פ א"א לומר כן דהא הוא ובנו נשאו בנות אבא סוראה בכתובות (דף נ"ב ע"ב) וע"ש בפירש"י, וא"כ היה חמיו חי, אלא די"ל דהוה צעיר מר"פ וא"כ ג"כ ליכא למיחש משום אחותו מאביו, אלא דגם אצל ר"פ מצינו שהיה אביו ידוע, ומלבד הראיות שהביא הגאון המחבר דאביו של ר"ז היה ידוע, הא מבואר בירושלמי ברכות (פרק ז' הל' ג' ופרק ח' הלכה ה') דר' זעירא היה כהן, והוא ר' זירא בבלי, א"כ היה אביו ידוע

ועוד נראה להביא ראי' מהא דיבמות (דף צ"ז ע"ב) אח מאב ולא מאם כו' אח הוא וברי הוא אחתיה אנא דהאי דדרינא אכתפאי, משכחת לה בכותי הבא על בתו, ומאריך שם באופנים שונים, ולבסוף גבי אנא ואת בני אחי, אנא ואבוך בני אחי, אנא ואמך בני אחי הא בהתירא נמי משכחת לה, ואי נימא דע"י שפופרת אין איסור, א"כ בכל האופנים שחשיב שם משכחת לה בהתירא אף בישראל שנתעברה בתו ממנו ע"י שפופרת, דאין בזה ביאת איסור והולד הוא כשר כמבואר בב"ח ובט"ז יור"ד ס' קצ"ה ובמל"מ שהבאתי לעיל. אלא ודאי דאסור ובהתירא לא משכחת לה

והנה בירושלמי יבמות (פרק א' הלכה א') איתא דר' יוסי יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו כו' ודרך סדין בעל, ובהגה' ציון וירושלים כתב וז"ל: ובתשובה כתבתי דמזה ראי' למה שנשאלתי מק"ק בריגל זה רבות בשנים לענין ביאות אסורות חייבי לאוין וחייבי כריתות, אי גם כשבעל דרך מלבוש עובר עכ"ד. והנה תשובתו בזה לא ראיתיה, אך אי נימא דמיירי כפשוטו, דבעל דרך סדין והסדין הפסיק בינו לבינה, הא הוה כמו משמשת במוך וא"א שתתעבר באופן זה. ובין לשיטת רש"י ובין לשיטת ר"ת ביבמות (דף י"ב) אסור, ועיין בבית מאיר באעה"ז סימן כ"ג ובתשו' רעק"א סימן ע"א. א"ו דכונתו דדרך סדין דהיה מנוקב, והזרע בא לתוך רחמה, רק דהסדין הפסיק בין האבר לבשרה, כדי שלא יהנה מבשרה. אבל מ"מ דרך ביאה הוא זה, ואינה דומה להא דמכניסים הזרע ברחמה ע"י שפופרת דאין זה דרך ביאה כלל, ובתחילתו מוציא ז"ל

ובעיקר ספיקו אם בעריות נחשבת זו לביאה, אין ראיה מכאן דאפשר לומר דנהי דאין זו דרך ביאה כשמפסיק מלבוש, מ"מ ביבמה כיון דהזרע בא לתוך רחמה, דרך הנקב שבסדין ותתעבר מזה אפשר דזהו גם כן דרך הקמת שם. ויש להעיר מחולין (דף ע') כרכו בסיב, והוה בעיא דלא אפשטא מכיון דלא נגע ברחם אם הוא בכור, ועיין ברמב"ם פרק ד' הל' י"ז מהל' בכורות דהוה ספק בכור, ובפסחים (דף קט"ו ע"ב) כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה לא יצא, והא לא תקשה אמאי לא יצא בודאי וגבי בכור היא אבעיא דלא אפשטא, דגבי בכור הוא ספק אי אויר רחם מקדיש או נגיעת רחם מקדיש, אבל גבי אכילה, הא אפשטא בחולין (ק"ג ע"ב) דהנאת גרונו בעינן, ואי כרכו בסיב ליכא הנאת גרונו, ועיין במשנה למלך פרק י"ד הל' י"ב מהל' מאכלות אסורות, ואכמ"ל

ומה שכתבתי לעיל בהא דיבמות (דף ע"ו) דמייתינן לי' להוצאת ז"ל משום תקנתא דידי' בכדי שיוכל לישא אשה ולקיים מצו' פו"ר, א"כ אפשר לומר באופן שאומרים הרופאים דהבעל אינו יכול להוליד בדרך הטבע, רק באופן שיכניסו זרעו ע"י שפופרת, אפשר דזה מותר. דהא מסיק הבית שמואל שבאופן זה קיים פו"ר. ולגבי הבעל אינן חששות האחרות דכתיבנא לעיל. ועיין בבית שמואל סימן כ"ה ס"ק ב' שהניח בצ"ע כעין זה. ובשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן מ"ג כתב דאיסור ז"ל הותר מכללו לצורך מצוה. ובשו"ת אבני נזר חלק אבע"ז סי' פ"ג האריך להתיר באופן אם צריכים הרופאים לקחת הזרע לבחינה שיהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ. ובנד"ז יש לצרף דאם אינו ראוי להוליד באופן טבעי דאין לגבו איסור ז"ל כמו שכתב שם

סימן ה

לידידי הרב הגאון החו"ב כו' ר' יהושע בוימעל שליט"א

מה שכתב עלה דכתבתי בתשובתי ע"ד הולדה מלאכותית שזה אסור גם מטעם הוצאת ז"ל, ואף שמוציא הזרע כדי להכניס ברחמה אין לומר דזה לא הוה לבטלה, דהא עכ"פ בשעת הוצאה הוה לבטלה, והבאתי ראי' מהא דכתב הרא"ש בביצה פרק ב' סוף סי' י"ז דאין ליטול פתילה דולקת מנר זה וליתן בנר אחר, דמיד שסלקה מן הנר הוי לי' מכבה ומה הועיל אם חזר והדליק, וכתב כת"ר ע"ז דלא דמי דשם האיסור הוא הכיבוי, והכא האיסור הוא הוצאת ז"ל, וכיון שמוציאו ע"מ להכניס ברחמה לא התחיל האיסור של לבטלה עכ"ל כת"ר. והנראה שדעת כת"ר היא דאזלינן בזה בתר מחשבתו ולא בתר המעשה. ואין הדבר כן דבענין זה אזלינן בתר המעשה, דאף שמחשבתו היא דלא תהיה לבטלה מפני שאח"כ יכניס ברחם, מ"מ המעשה מקודם היא לבטלה, דלפי הבנת כת"ר צריכין ג"כ לומר איפכא, אם המעשה אינה לבטלה, רק דמחשבתו היא שתהיה לבטלה ואח"כ היא נעשית לבטלה באופן זה יהי' מוכרח לומר דזה יהי' לבטלה, לפי הבנת כת"ר, והא מוכת אפכא מדברי התוספות ביבמות (י"ב ע"ב) ד"ה שלש, דלפי שיטת רש"י דשלש נשים מותרות לתת מוך, א"כ הרי הוא יודע שהוא מוציא ז"ל, ולר"ת דמותרות לתת מוך לאחר תשמיש, א"כ יודע הוא שמוציא ז"ל שאח"כ תשחית היא, ואעפ"כ מותר כיון דמעשה הוא דמשמש כי אורחי', לכן מצדו מותר, אף דיודע שהאשה תשחית זרעו, ועי' בים של שלמה יבמות פרק א' סי' ח' דס"ל דמותר לתת מוך אף קודם תשמיש

ועוד ראי' מכתובות (ע"ב ע"א) שתמלא ונופצת ובשיטה מקובצת שם דמשו"ה מוציאה דאמרה בעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה, משמע דאי לא אמרה הכי אינו מוציאה,