תשובה שלמה - ב ח

לעשות שליח עתה לכתוב לה גט ואף שתירץ זה ושפיר מצי עכשיו לעשות שליח להגט, מ"מ חשש לזה שכשתחזור לבריאותה יתן לה גט חדש. אך להתירו להנשא התירו תיכף בהיתר של מאה רבנים ובהגט שיתן לשליח להולכה לתתו ליד האשה כשתחזור לבריאותה, ואין הכי נמי שבגט הזה שיתן לה השליח היה מתירה גם להנשא בדיעבד. רק משום חששא צריך לקבל עליו לתת לה גט חדש להתירה להנשא. א"כ על זה אין כופין אותו, כיון שאין עליו עוד חרדר"ג של ב' נשים

ובגוף הדבר שבהג"ה מל"מ דלא מצי לשוי שליח כיון דאיהו לא מצי לגרשה עתה, שאינה בת גירושין בשטותה. וכבר דברו בזה האחרונים. הנה הנראה בזה דלא שייך כאן למימר דלא מצי משוי שליח, כיון דאין העיכוב ממנו ורק דבר מן הצד גורם לזה שהיא אינה יכולה להתגרש. ולא דמי להך דנזיר (דף י"ב) הכי קאמר לי' אי משכחת דמיגרשה קדיש לי' אמרי לא משוי איניש שליח אלא במלתא דמצי עביד השתא במלתא דלא מצי עביד לי' השתא לא משוי, דהתם כיון דאינה מגורשת לא שייך אף לגבי דידיה דין גירושין לגבי דידה, וא"כ לא מצי עביד השתא כלום, וכן נמי גבי הפרה דמקשה שם, כיון דאין כאן נדר, א"כ גם הוא לא שייך בהפרה. וכן הא דבב"ק (דף ק"י ע"א) האי זקן או חולה היכי דמי אי דמצי עביד עבודה עבודתה ועורה נמי תהוי דידי' ואי דלא מצי עביד עבודה שליח היכי משוי. התם נמי כיון דלא מצי עביד עבודה אינו בכלל העבודה ולא מצי משוי שליח לעבוד מכחו, כיון דהוא בעצמו אין לו שייכות בהעבודה. אבל בשוטה היא אשתו ויש לו דין גירושין לגבה. והחסרון הוא רק מצדה שאינה יכולה לקבל הגט. אבל לגבי דידי' אין שום עכוב בהגירושין, ולכן יכול לעשות שליח וכשתתרפא ותחזור לדעתה תקבל הגט מיד השליח

וראי' לזה מגיטין (דף ע"ח ע"א) נתן לה גט והיא ישנה ניעורה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט וכתב הרא"ש בפרק ח' סימן ד' דגרעה מחרשת דישנה לית בה דעת כלל. ומ"מ לא לשתמיט חד למימר דאין יכול לכתוב הגט או לשוי שליח לקבלה בעת שהיא ישנה. והנה לפי שיטת הראב"ד ז"ל דבישנה היינו טעמא דאינו גט משום חסרון דעתה. ולכן הקשה מהך דחרשת דמשמע דלא בעי דעתה. ומשמע דס"ל דישנה בת איגרושי היא. לפ"ז אין מכאן ראי'. אך לפי שיטת הרשב"א בחידושיו בגיטין (דף ע"ח) שכתב וז"ל וישנה אעפ"י שיש כאן דעת העדים, דאינה מגורשת, אין הענין משום דעת, אלא לפי שאין לה יד כלל. וה"ז כנשתטית או שאינה יודעת לשמור את גיטה דאינה יכולה להתגרש עכ"ל. ומ"מ לא לשתמיט להשמיענו דאם ישנה בשעת כתיבת הגט או בשעת עשית השליח שאין כאן גט, א"ו כיון דאין עיכוב מצד הבעל מצי משוי שליח. כן נראה ענ"ד

סימן ד'

למעלת כבוד הרה"ג החריף ובקי צמ"ס כו' כש"ת נתן יהודה ליב מינצבערג שליט"א מירושלים עיה"ק ת"ו

אשר שאל ע"ד איש ואשה שלא זכו להוליד זרע והלכו לרופא ואחרי הנסיון אמר שהבעל אינו יכול להוליד, אך האשה יכולה להוליד בנים, והאשה בוכה במר נפשה ומבקשת ממנו שיגרשנה, אולי תבנה מאיש אחר, והבעל איננו חפץ לגרשה, ע"כ יעץ להם הרופא להביא ברחמה זרע מאיש אחר, ע"י שפופרת שהמציאו עתה הרופאים, והיא תתעבר ותלד, ושאל אם עפ"י דין שרי למיעבד הכי

הנה בחלקת מחוקק באהע"ז סימן א' כתב יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פו"ר, ואם מקרי בנו לכל דבר ובלקוטי מהרי"ל נמצא שבן סירא היה בנו של ירמי' שרחץ באמבטי כו' עכ"ל. ובב"ש שם סק"י כתב ויש להביא ראי' מש"כ בהגה' סמ"ק והב"ח הביאו ביו"ד ס' קצ"ה אשה מוזהרת שלא תשכב על סדין ששכב עליו איש אחר כן תתעבר מש"ז של אחר, גזרה שמא ישא אחותו מאביו. משמע דהוי בנו לכל דבר כו' עכ"ל. והנה אף דאין האשה נאסרת לבעלה בכה"ג והולד אינו ממזר עי' במשנה למלך פ' ט"ו הל' ד' מהל' אישות. מ"מ שמעינן מזה דאסור לעשות כן דגזרה שמא ישא אחותו מאביו

וראיתי בספר ברכי יוסף אה"עז סימן א' שדחה לראי' זו של הבית שמואל דהא דכתב בהגה' סמ"ק בשם הר' פרץ גזרה שמא ישא אחותו מאביו דאין אב, מ"מ יש להקפיד מטעם הבחנה, דאיתא ביבמות כו'. ורצונו לומר דהכא הגם דלא שייכא גזרה שמא ישא אחותו מאביו ואין אב, מ"מ יש להקפיד בדין עירובי זרע הבא ממקום אחר עכ"ל. ולפי דבריו אם נתעברה באמבטי אין חשש שמא ישא אחותו מאביו

אלא לפי דבריו שבאופן זה ליתא הך חששא מ"ט נקט כלל הא דאיתא ביבמות גזרה שמא ישא אחותו מאביו, ואי אעיקר הבחנה דאמרי' שם היכא דיש אב ע"ז מייתי טעמא משום הך גזרה שמא ישא כו' הא הו"ל להביא טעמא דמייתי שם להיות כו' ולזרעך אחריך שצריכים להיות ודאים כמש"כ רש"י שם, ומדמייתי הך גזרה משמע דאהך הבחנה היכא דעיברה באמבטי נמי קאי

אלא דאף לפי דבריו דלא הוי בנו לכל דבר, מ"מ איכא איסורא להביא ש"ז ברחמה כדי שתתעבר, דהא איכא חששא דאמרינן שם ביבמות (דף מ"ב ע"ב) שייבם אשת אחיו מאמו ויציא את אמו לשוק

ולכאורה י"ל דהכא בנדון השאלה, דידעינן ממי הוא הזרע שנתעברה, לא שייכא הך חששא, דהא ידוע בבירור שהכניסו הזרע מאחר כדי שתתעבר ממנו וליכא למיחש שמא ייבם אשת אחיו מאמו ויוציא אמו לשוק. דהא ידוע דבעלה אינו אביו, ואף לפי הפוסקים דס"ל דהוא בנו לכל דבר, ליכא חששא שמא ישא אחותו מאביו, דהא ידוע זרע של מי הכניסו ברחמה וממי נתעברה וא"כ ידוע מי הוא אביו

אמנם זה אינו דהא ברבות הימים אפשר שישכחו מי הוא אביו, ואיכא למיחש כל הני חששות, כדאשכחין ביבמות (דף ל"ז) וביומא (דף י"ח) דלא ישא אשה במדינה זו וישא אשה במדינה אחרת, שמא יקח את אחותו

עוד איכא איסורא בנדון זה משום הוצאת ז"ל, כמבואר בנדה (דף י"ג ע"ב) ומבואר בש"ע סימן כ"ג דעון זה חמור מכל עברות שבתורה, וא"כ איך יוציא ז"ל ואף שאח"כ יכניסו הזרע ברחמה, א"כ אפשר לומר דאינו לבטלה, זה לא ניתן להאמר, דהא בתחילה הוא מוציא לבטלה, ואף שאח"כ יכניסו ברחמה ואז לא תהי' לבטלה, הא מבואר בהרא"ש בביצה פרק ב' סוף סימן י"ז דאין ליטול פתילה דולקת מנר זה וליתן בנר אחר, דמיד שסלקה מן הנר הוי לי' מכבה ומה הועיל אם חזר והדליק עכ"ל והא התם נמי כונתו להדליק תיכף ומ"מ אסרו והכ"נ כשמוציא ז"ל עביד איסורא