תשובה שלמה - ב פח

בחלק הלאו שבתנאי כמו שכתבתי לעיל. וא"כ אין הקדושין בטלין

ועוד דבכתובות (דף ב' ע"ב) איתא אם אמר אם לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין להוי גיטא ופסקי' מברא אמרינן דמדינא הוי אונס ושמי' מתיא ואין זה גט, רק משום צנועות ומשום פרוצות הוי גיטא. וא"כ אף שלא בא מ"מ כיון שהוה באונס אין זה נקרא לא בא, והא התם מסתמא עשה כמשפטי התנאים וכפל לתנאי' וקאמר אם באתי לא יהא גיטא, ואי נימא דהכל אזלינן בתר הלאו המבטל הגט. והא קאמר אם באתי לא יהא גיטא וצריך הוא לבא בפועל ממש ואז לא הוי גיטא וכל זמן שלא בא בפועל ממש הרי לא נתקיים חלק הלאו שבתנאי שמבטל הגט והוי גיטא אף מדינא ואמאי קאמר דרק משום צנועות ומשום פרוצות לא הוי גיטא

אשר על כן נראה בזה לומר על פי מה שכתב הרמב"ן בחי' לב"ב (דף קל"ו) שהקשה מ"ש דלא אמרינן תפוס לשון ראשון, ותירץ דאי תנאי הוה תרווייהו תפסינן לכ"ע עכ"ל. ולפ"ז נראה דקיום המעשה תלוי בשני חלקי התנאי ואם לא קיים אפי' אחד מהם הרי המעשה בטל. היינו אם מחלק ההן שבתנאי לא קיים, אז אף שאין עיכוב מחלק הלאו לזה, מ"מ אין כאן קיום התנאי, וכן אפכא, דהיינו אם התנה אם באתי זהו ההן, ואם לא באתי זהו הלאו צריך לקיים שניהם, היינו לבא בפועל ממש, אז קיים ההן שבתנאי ועבר על הלאו שבתנאי. אבל אם לא בא בפועל ממש אף שגם הלאו שבתנאי לא קיים, היינו כגון שלא בא באונס וא"א לומר ג"כ שלא בא כיון דהוה באונס, מ"מ כל שחסר לקיים ההן אין כאן קיום התנאי. וכן להפך אם התנה אם לא באתי יהא גט זהו ההן, ואם באתי לא יהא גט. זהו הלאו, ולא קיים הך לא באתי, אין כאן קיום התנאי אף שלא עבר על הלאו, היינו שלא בא בפועל ממש, מכל מקום אין כאן קיום ההן. ומעתה ניחא הך דירושלמי דאיפלגו ר"י ור"ל, דשפיר קאמר ר"י דאונסא כמאן דלא עבד. וא"כ אף שחלק הלאו שבתנאי לא עבר, כיון דהוה באונס, מ"מ חלק ההן שבתנאי לא קיים, שהתנה ע"מ שאני מכניסך ליום פלן, והוא לא הכניסה בפועל, דאונסא כמאן דלא עבד, ומהאי טעמא נמי אף דנימא דהוה תנאי כפול, וחלק התנאי המבטל את הגט לא קיים, מ"מ כיון שחלק התנאי המקיים את הגט לא קיים, לכן לא הוה גט

ובזה מדוקדק לשון הרמב"ם בפרק י"א הלכה א' מהל' מכירה, המקנה בין קרקע ובין מטלטלין והתנה תנאים שאפשר לקיימם בין שהתנה המקנה בין שהתנה הקונה, אם נתקיימו התנאים נקנה הדבר שהוקנה, ואם לא נתקיים התנאי לא קנה עכ"ל. ומאי טעמא שינה בלשונו ואם לא נתקיים התנאי, דהול"ל ואם לא נתקיימו התנאים, אלא דכונתו, דאם נתקיימו התנאים, היינו דצריכים לקיים שני חלקי התנאי. אבל באם לא נתקיים אין צריכים שלא יתקיימו שני חלקי התנאי, אלא כל שלא נתקיים אחד מחלקי התנאי הרי זה לא קיים תנאו, לכך שינה בלשונו וכתב ואם לא נתקיים התנאי

ומן האמור יתורץ בפשיטות מה שהקשה בהגהות מיימונית על הרמב"ם בפרק ז' הל' י' מהל' סנהדרין שכתב מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פלוני וישבע יהיה חברו נאמן בטענתו ויטול כל מה שטען בלא שבועה וכו' ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאים ואבד את זכותו, ואם הביא ראי' שהיה אנוס באותו היום הרי זה פטור מקנין זה וכו' עכ"ל והקשה מהא דהירושלמי הנ"ל שר"י ס"ל אונסא כמאן דלא עבד, ור"ל ס"ל כמאן דעבד וקיימא לן כר"י. א"כ אף כשלא בא מחמת אונס הא הוא כדלא עבד. והיינו כלא בא, ואמאי לא יהיה חברו נאמן, ועיין בש"ך חו"מ סימן כ"א ס"ק ג' שכתב דדינא דהרמב"ם הוא גמרא מפורשת בנדרים (דף כ"ז) בההוא דאתפס זכותי', ואמרינן התם אונס רחמנא פטריה וא"כ נהי דהירושלמי חולק הא קיימא לן כתלמודא דידן. והעיקר מסיק הש"ך דלא פליגי דהא דס"ל לר"י דאונסא כמאן דלא עבד, היינו בקידש את האשה ע"מ וכו' דאי הוה אמרינן דהאונס מבטל התנאי היה חוב להאשה. דהא היא לא נתקדשה אלא ע"מ שיכניסנה בתוך ל' יום. וכיון דעבר הזמן ולא נשאה ממילא לא נתקדשה, ואע"ג דנאנס כיון דהוה חוב להאשה, אונס רחמנא לא חייבא. אבל בעובדא דנדרים הנ"ל ובדינא דהרמב"ם, התם שייך שפיר אונס רחמנא פטריה דלא לבטל זכותי' עכ"ל ולפי מה שכתבתי לעיל לא קשה בלא זה, דהא דאמר ר' יוחנן אונסא כמאן דלא עבד, אין כונתו דהוה כלא עבד, דהא כיון דהוא באונס א"כ ליכא למימר דחסרון המעשה יהיה נחשב בעת שאפילו אם עשה מעשה באונס לא היה נחשב למעשה. אלא כונתו דאונסא כמאן דלא עבד, היינו שלא נאמר דהוה כמאן דעבד. וא"כ ניחא דהתם בירושלמי כיון דהתנה על מנת שאני מכניסך ליום פלן. א"כ צריך להכניסה בפועל ממש. וא"כ אף דאניס, מ"מ הא לא הכניסה בפועל ממש. ולכן אונסא הוי כלא עבד. אבל הכא, דבהתנה אם לא אבא יבטלו זכותי' ונאנס, אין זה נחשב כלא בא, כיון דהוה באונס. ואף אם נאמר דכפליה לתנאי' והתנה אם אבא לא יבטלו זכותיה, והרי לא בא בפועל ממש, ומהאי טעמא כל זמן שלא בא בפועל יבטלו זכותיה דהא כבר כתבתי דאם צד אחד של התנאי לא נתקיים ממילא נתבטל הדבר. וכיון שבכאן לא נתקיים מה שהתנה אם לא אבא יהיה חברו נאמן. לכן אינו נאמן. ומכ"ש לפי מה שכתב הרמב"ם בפרק ו' מהל' אישות דמעכשיו לא בעי משפטי התנאים וקנו מיניה נמי כמעכשיו דמי ולא בעי לכפלי' לתנאי, ולכן לא היה צריך לומר שוב אם אבא לא יהיה נאמן

ולפי זה שוב אי אפשר לפרש הך הירושלמי דאם לא עמדת מחולי זה ונפל עליו גל וכו' כמו שכתבתי לעיל, דנהי דהא דהתנה אם עמדתי לא יהא גט והא לא עמד בפועל מ"מ הך אם לא עמדתי יהא גט, והרי כשנאנס אין זה נחשב ללא עמדתי, ואמאי הוה גט

ואשר על כן נראה לענ"ד דכאן לא דמי לתנאי דאם לא באתי. דהתם לא התנה דהוה גט כשימות מחוליו, רק כשלא יעמוד, היינו כשיהיה בחולי. וא"כ התנאי הוא כשלא יהיה שינוי אז הוה גיטא. אך כשיעמוד מחוליו, היינו כשיהיה שינוי לא יהיה גט. וא"כ כשהתנה אם לא יעמוד יהיה גט, ואף דהא דלא עמד הוי מחמת אונס, וא"כ אין זה נחשב ללא עמד. הא דל הך דלא עמד מהחולי. מ"מ הא נשאר במצבו בחליו ובאופן כזה הוה גיטא, דכונתו בתנאי היה רק אם יהיה שינוי במצבו אם יעמוד אז לא יהא גיטא. וזהו מה שמדוקדק בלשון הירושלמי, אם לא עמדתי מחולי זה ונפל עליו גל או שנשכו נחש הרי זה גט שלא עמד מאותו החולי, היינו שכונתו היתה שרק שינוי מהמצב הוא המבטל את הגט, היינו שיעמוד בפועל מהחולי. אבל המצב בעצמו בלא שינוי אינו מבטל הגט, מה שאין כן באם לא באתי יהא גיטא, התם לא המצב הקודם מקיים הגט, רק חסרון הפעולה. ולכן לא הוה גיטא. ונידון דהירושלמי דמי לאם התנה אם אשב פה ולא אצא יהא גט. ואם אצא לא יהא גט. דפשיטא דאם נאנס ולא יצא דהוה גט. דאף דהא דלא יצא באונס אין זה נחשב ללא יצא. מ"מ