תשובה שלמה - ב פז

וכתב כת"ר לפשוט עפ"י מה שכתב בשו"ת מהרי"ט ח"ב חלק אהע"ז סימן י"ב, דדוקא אם האונס לא שכיח אז אמרינן דיש אונס בגיטין. אבל אם סבת האונס בא ע"י מה דלא סליק אדעתי' כיון שאביו הושיב אותו בתפיסה, מ"מ האונס גופא שכיח דסוף בעלי זרוע לפול. ואף שקרהו אסון ע"י אביו, הדבר קרוב להיות והוה לי' לאתנויי, אם יהי' בתפיסה ע"י אביו לא יהי' גט. וא"כ לפי"ז מכ"ש אם התנה שאם יהי' בתפיסה שיהא גט שאין סבתו מבטלת התנאי שנתקיים לבסוף עכ"ל כת"ר. והנה ספר שו"ת מהרי"ט איננו ת"י כעת, אך מה שכתב כת"ר בשמו אינני מבין דאף אם סבת האונס לא שכיח אם גוף הדבר הוא אונס דשכיח אין התנאי בטל הא בגיטין (דף ע"ג ע"א) איתא ת"ר זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל הבית עליו או הכישו נחש אינו גט. אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או או הכישו נחש הרי זה גט. מאי שנא רישא מאי שנא סיפא שלחו מתם אכלו ארי אין לנו. ולפירש"י והרא"ש דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה, והא לא שכיח הוא רק סבת האונס, אבל המיתה עצמה הא מסיק אדעתי' דעליה הא קא מתני

ואפילו לפי שיטת הרמב"ן ועוד מהראשונים דברישא כונתו בהדיא מתוך חולי זה, רק הקושיא היא אליבא דסיפא ושלחו מתם דאכלו ארי אין לנו, דמשמעות אם לא יעמוד מחולי זה מחמת אותו חולי משמע והרי לא מת מאותו חולי, ולא מיבעיא כי מת באונסא דלא שכיחא דלא הוי גיטא, אלא אפילו מת נמי באונסא דשכיחא, כיון שלא מת מאותו חולי ממש אינו גט עכ"ל הרמב"ן והובא בהר"ן. וא"כ אפשר אם אמר בסתם אם מתי, אז אפילו אם הסבה היתה אונסא דלא שכיחא הוי גט, הא מדאיתיבי' רבינא לרבא אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש הרי זה גט, א"כ היה לו לרבא להשיב דשאני התם דרק סבת האונס הוא לא שכיחא, אבל כאן עיקר האונס לא שכיח, א"ו דלא שנא

אלא דמהירושלמי שהבאו התוס' שם משמע כמו שכתב כת"ר. דז"ל התוס' בירושלמי מפרש טעמא רבה איכא דברישא הרי לא מת מחולי זה. אבל בסיפא אם לא יעמוד קאמר והרי לא עמד, דלא עמד משמע בין ע"י החולי בין ע"י דבר אחר עכ"ל והא אף אם כונתו סתם לא יעמוד דמשמע בכל גונא, מ"מ הא הסיבה מה שלא עמד היא אונסא דלא שכיחא. ולפ"ז משמע דסיבת האונס לא אכפת לן אי שכיח אי לא שכיח, רק דאם עיקר הדבר שכיח הוא, אז אין כאן טענת אונס. והנה אף אם נאמר דדברי הירושלמי הם כפשוטן. מ"מ הא הרא"ש בגיטין פ"ו סימן ד' כתב דסוגיא דתלמודא דידן פליג על הירושלמי

ולכאורה דברי הירושלמי צריכין הבנה. דאמאי לא קאמר דנ"מ בין אם מתי מחולי זה דכונתו דוקא אם מת מחמת החולי ובין אם מתי סתמא דאז אף אם נפל עליו עליו הבית או אכלו ארי מגורשת, ואמאי תלי' באם לא עמדתי מחולי זה. ודוחק לומר דרבותא קאמר אף שהזכיר מחולי, מ"מ כל שלא אמר אם מתי רק אם לא עמדתי מ"מ כונתו בכל אופן שלא עמד. ועוד דבאמת טעמא בעיא, כיון שהזכיר מחולי זה אמאי נימא דכונתו אם לא עמד בין ע"י החולי בין ע"י דבר אחר

ולכאורה נראה בכונת הירושלמי עפ"י מה שכתב הריב"ש בתשובה שהביאו במשנה למלך פרק י"א הל' א' מהלכות מכירה דבאומר הרי זה גיטך אם באתי ואנסוהו עכו"ם ולא הניחוהו לבא והוא היה רוצה לבא ולקיים הגט דנמצא דהגט נתבטל באונס דאף אם נאמר דיש טענת אונס בגיטין, הכא לא שייך לומר טענת אונס, ולומר דכיון דנתבטל משום אונס לא חשיב ביטול משום דטענת אונס לא שייך אלא בקיום התנאי אז שייך לומר דאף שנתקיים התנאי לא חשיב קיום כיון שבאונס נתקיים. אך בביטול התנאי אף שנתבטל באונס לא שייך לומר דלא יחשוב ביטול כיון שהיה באונס. דהא כיון שנתבטל אף שהיה באונס אין כאן גט עכ"ל. וכונתו פשוטה דכיון דהתנאי בקיום מעשה, א"כ כיון דסו"ס לא נתקיים בפועל, א"כ אין כאן קיום התנאי. וכ"כ ג"כ בשטה מקובצת כתובות פ"ק שאם אמר אם באתי תהא מקודשת ונאנס ולא בא, בזו דברי הכל אין אונס כו' שכיון שנתבטל אף על פי שנתבטל מתוך אונס ליכא למימר דחשבינן לי' כאלו לא נתבטל דמכל מקום הרי לא נתקיים ע"ש ומינה נמי ידעינן דאם תלה ביטול הדבר בתנאי במעשה, למשל אם אמר אם אבא לא יהא גט ונאנס ולא בא ג"כ אין כאן קיום התנאי לביטול הגט, כיון דהוא תלא הביטול דוקא אם יבא ואף שנאנס כיון שסו"ס לא בא בפועל ממש אין כאן קיום התנאי לבטל את הגט. והנה לפי שיטת הראשונים שגם בתנאי דמעכשיו בעינן כל משפטי התנאים עיין בר"ן גיטין פרק ז' וברא"ש פרק מי שאחזו סימן ט', וא"כ בעינן נמי תנאי כפול והר"ן כתב שם בפרק מי שאחזו שמשום הכי בעינן בתנאי הן קודם ללאו משום דבגמר דבריו אדם מתפיס. א"כ עיקר הקיום צ"ל על הלאו, ולפ"ז דברי הירושלמי מתפרשין כך דבאומר אם מתי מחולי זה, ואף דלהוי מעכשיו מ"מ ע"כ כפלי' לתנאה. וקאמר אם מתי כו' יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט, וכיון שלא מת מאותו חולי א"כ אין זה גט. אך אם אמר אם לא עמדתי מחולי זה יהא גט ואם עמדתי לא יהא גט, ונפל עליו הבית ולא עמד, אף דנחשב זה לאונס, מ"מ ביטול הגט תלוי במעשה בפועל שיעמוד בפועל מחליו והוא לא עמד אף דהוה באונס, מ"מ סו"ס לא עמד

אלא דבאמת אי אפשר לומר כן בכונת הירושלמי דהא אם נאמר דכל עצם ביטול הדבר תלוי בחלק הלאו שבתנאי משום דבגמר דבריו אדם מתפיס א"כ תקשה אהא דאיתא בירושלמי גיטין (פ"ז ה"ו) וקדושין (פ"ג ה"ב) מקדש אני לך על מנת מכניסיך ליום פלן ואי אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהיו לי כלום ואיתרמי לי' אונסא ר"י אמר אונסא כמאן דלא עבד וריש לקיש אמר אונסא כמאן דעבד ע"כ. והנה על כרחך דברי ר' יוחנן דאמר אונסא כמאן דלא עבד. א"א לומר דהוה כמאן דלא עבד ממש, והיכא דהתנאי תלוי בחסרון מעשה שיהיה זה נחשב לקיום התנאי בחסרון מעשה, זה א"א לומר. דהא חזינן דגם אם עושה מעשה בפועל באונס שאין זה נחשב למעשה, מכש"כ היכא דהוה חסרון מעשה באונס שאין זה נחשב לחסרון מעשה, כמבואר בכתובות (דף ב) דהאומר הרי זה גיטך אם לא באתי ונאנס ולא בא דמצד הדין לא היה כלא בא ונתבטל הגט. ועיין מה שכתב במשנה למלך פרק י"א הל' א' מהל' מכירה, וא"כ כונתו אונסא כמאן דלא עבד היינו כמו שלא עבד בפועל, כיון שסו"ס לא עבד. אבל אה"נ דגם לא עבד לא מקרי מצד גזה"כ דכיון דהוה באונס, וא"כ אף דלר' יוחנן אונסא כמאן דלא עבד בפועל ולא נתקיים חלק ההן שבתנאי דקאמר על מנת שאני מכניסיך ליום פלן, מ"מ גם לא עבד לא מקרי כיון דהוה באונס ולא נתקיים ג"כ חלק הלאו שבתנאי דקאמר דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום. והא כיון דהוה באונס גם לא כנסתיך אין זה. וא"כ לא בטל הלאו שבתנאי ועיקר הביטול תלוי