תשובה שלמה - ב פו

חסר מן הספר, והקרבן עדה פי' שהיו שם בתים בנויים ושרפו אותם, ומ"מ נשאר על המקום שם יריחו. ולענ"ד נראה דכונת הירושלמי דהוה יריחו, היינו דכל הככר מסביב נקרא יריחו כדאשכחן בתורה ואת הככר בקעת יריחו, וביהושע ערבות יריחו, וכן מצינו שם אבל השטים וקורא אותה שטים סתם, וכן בית נמרה קורא נמרה סתם (במדבר מטות) וכן אפשר דבקעת יריחו או ערבות יריחו קורא סתם יריחו. וא"כ היה גם שם המקום יריחו אף שהיה רחוק מהעיר, ואין מזה ראי' דעיבורה של עיר היא כהעיר

והנה בספר תוספות שבת על הלכות שבת סימן רמ"ד ס"ק ז' כתב וז"ל ואגב גררה ראיתי לכתוב מה שנתקשיתי על הא דאמרינן דתוך התחום נגרר אחר העיר מהא דאיתא בנדרים הנודר מן העיר מותר בתחומה ויליף מהא דכתיב ומדותם מחוץ לעיר אלפים אמה, אלמא דלא נקרא אלא חוץ לעיר ולא עיר ממש. ובחפשי מצאתי קושיא זו בים של שלמה פרק כל הבשר בשם המרדכי שהניחו בצ"ע. ומהרש"ל שם תירץ דשאני נדרים דאזלינן בתר לשון בני אדם ובלשון בני אדם לא הוי תוך התחום בכלל העיר, והש"ך ביור"ד סימן רי"ז נמשך אחריו. ולכאו' קשה דהא מקרא קיליף ומדותם וגו' שוב מצאתי למי שנתקשה בזה. אבל לק"מ דהא כתב הב"י ביור"ד סי' רי"ז בשם רבנו ירוחם דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם באותו מקום ואם נדר בלשון הקדש ואין מדברים שם בלשון הקדש הולכים אחר לשון תורה. ולפ"ז הא דהוצרך למילף שם מקרא דומדותם, היינו משום דמתני' פסיק ותני דמותר דמשמע בין שנדר בלשון לעז ובין שנדר בלשון הקדש ולהכי מייתי קרא דגם בלשון תורה אין התחום בכלל העיר והולכין אחר הלשון ואחר כונתו וה"ד בנדרים. אבל בשאר דברים אף דאין התחום בכלל העיר ולא נקרא על שמו, מ"מ הוא נגרר אחר העיר והרי הוא כמותה עכ"ל, הבאתי לשונו מפני שאין הספר הזה מצוי הוא, והנה כדברי רבנו ירוחם כתב ג"כ הר"ן בנדרים (דף נ"ה ע"ב), ד"ה תוספתא והרשב"א בחידושים שם

ולפי זה אזלינן בתר לשון בני אדם אם בהלשון שמדברים משמע כן, ואם מדבר בלשון הקדש אזלינן אחר לשון תורה, ואם כן שוב תקשה דהתנא קפסיק ותני דאסור בעיבורה. וא"כ זה הוא אם רק בהלשון שהוא מדבר משמע דגם עיבורה של עיר הוא כעיר. אבל אם בלשון של בני אדם לא היה עיבורה של עיר כעיר אף אם אומרים זה בלשון הקדש, אז לא היה מועיל כלל מה דבלשון תורה עיבורה של עיר כעיר, כמו דבתירוש אף דבלשון תורה הוא יין, מ"מ אם במקומות שבלשון בני אדם תירוש הוא מיני מתיקה אסור במיני מתיקה ומותר ביין כמפורש בירושלמי נדרים (פרק ז' הלכה א') והביאו הר"ן והרשב"א שם. וא"כ תקשה מאי קאמר מנלן דעיבורה של מתא כמתא ומייתי מקרא, הא אם בלשון בני אדם אין עיבורה של עיר כעיר לא אזלינן אחר לשון הכתוב, וגם בתחומה אם בלשון בני אדם הוא כעיר אזלינן בתר לשון בני אדם, ומאי מייתי מן הכתוב, ואם במקום שמדברים בלשון לעז תחומה הוא מהעיר וכשהוא אומר בלשון הקדש אז אין תחומה מהעיר מפני שאז אזלינן אחר לשון תורה, א"כ מדוע קאמר סתמא דמותר בתחומה, דמשמע דבכל גונא מותר בתחומה

ע"כ נראה לענ"ד דהעיקר היא כמו שכתבו התוס' בע"ז (דף כ"ז) אלמא דהתם מפיק לי' מקרא כי לא נתברר לנו לשון בני אדם, וכן מורים דברי הרשב"א בחי' שם, וע"ז קאמר מנלן דעיבורה דמתא כמתא, כיון דלא נתברר לשון בני אדם, על זה מביא ראי' מהכתוב דעיבורה דמתא כמתא ותחומה אין מהעיר

ובזה יש להבין הא דאיתא בירושלמי נדרים (פרק ז' הלכה ו') שם, ר' מנא בעי לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם, לית אורחי' דבר נש מיחמי חברי' בפומא בעי מימר בטברי' חמתי'. והנה בפני משה פירש דהקו' היא מסיפא דמתניתן דקתני הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים והא בלשון בני האדם מן הבית מכניסת תוך הבית משמע, ובזה יש לדייק איך יעלה על הדעת שמן האגף ולפנים אינו בכלל בית והא בנדרים (דף נ"ו) רוצה לומר מן האגף ולחוץ יהיה בכלל בית ואיך נאמר דסליק אדעתי' שגם מן אגף ולפנים לא יהי' בכלל בית, ועיין בשבת (דף ו' ודף ט') בפירש"י ובחי' הרשב"א שם. ועוד מה זה שתירץ לית אורחי' דבר נש מיחמי' חברי' בפומא בעי מימר בטברי' חמתי'. והא בעיר אפי' עיבורה הוא כעיר לא רק בפתח השער כמו שפי' הוא שם

על כן נ"ל לפרש דקשיא לי' מהא דקאמר שם מניין שעיבורה של עיר כעיר כתיב וימי בהיות יהושע ביריחו, וא"כ מדמביא ראי' מהכתוב ש"מ דאין הולכים אחר לשון בני אדם. א"כ פליגא על ר' יוחנן. ומשני דאי הוה לשון בני אדם מבורר שעיבורה של עיר אינה כעיר אז הולכים אחר לשון בני אדם, אך כאן אין לשון בני אדם מבורר. דהא מצינו לפעמים שישנם בני אדם שקורין גם סמוך לעיר על שם העיר, כמו שאומר שם לית אורחי' דבר נש מחמי חברי' בפומא בעי מימר בטברי' חמתיה, לא קאמר אית אורחיה, דאז הוה משמע דבכל פעם אומרים כך, אבל אומר לית אורחי' דבר נש, כלומר בתמיה וכי אין דרך אדם לומר בטבריה חמתיה. והכונה היא אם לא היה מנהג בני אדם בשום פעם לומר כן אז לדברי ר' יוחנן לא היתה עיבורה של עיר כעיר. אבל אין זה מנהג בני אדם בכל פעם, כי יקרה לפעמים שאם מוצא את חברו סמוך לטבריה אומר שראה אותו בטבריה, וא"כ אין כאן לשון בני אדם מבורר. וע"כ צריך ללמוד זה מן הפסוק, דאז הולכים אחר לשון תורה וכמו שכתבו התוס' והרשב"א ז"ל. אבל בשמות עירות בגיטין שתליא בהסכם בני אדם איך הם קורין שם העיר כמבואר בהפוסקים. ואם כן אם שם העיר מתפשט גם על סביבות העיר, פשוט שכותבים שם העיר

סימן ל"א

ב' כ"ד אייר תרס"ח, סייני יצ"ו. לחרב הגאון הגדול הנודע לשם וכו' מהור"ר חיים הלוי הרב דיאנאווא

בדבר מה שאירע באיש אחד שהתערב עם שונים ולא רצתה אשתו לדור עמו יחד, והתרצה לפוטרה בגט, רק בתנאי שאם יתפס ויאסרוהו בבית האסורים יהי' גט ואם לא יתפס לא יהי' גט. ואח"כ נתגלגל הדבר שהציר לאביו במעשיו הרעים עד שאביו בעצמו מסרו והתפיסו לבית הסוהר, אם זה הוא אונס דלא סליק אדעתיה שאב ימסור את בנו, מפני שמסתמא רחמי אב מרובים על הבן. ובאונסא דלא סליק אדעתי' אף בגיטין אמרינן יש אונס. עי' בכתובות (דף ב' ע"ב) ובגיטין (דף ע"ג ע"א) ובתוס' שם: