תשובה שלמה - ב פ

זה שכתב שהם שני מקומות קראקא וקאזמיר, דמשמע דקאזמיר הוא שם מיוחד ואינו נקרא כלל קראקא. אלא הענין הוא כך דמתחילה היתה קאזמר עיר מיוחדת לבדה, ולא היתה לקראקא שום שייכות עמה, והיהודים נתגרשו מקראקא וגרו רק בקאזמר וכתבו בהגיטין רק שם קאזמר כמובן, ואח"כ כאשר נתחברה עם קראקא להיות עיר אחת והיהודים נשארו לגור בקאזמר כמקדם וכתבו שם גיטין לא שינו לכתוב בהגיטין שם אחר כדי שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים, כיון דשם קאזמר לא נשתקע לגמרי, דהא שם הפרטי של חלק העיר ההיא נקרא גם עתה בשם קאזמר

וזאת היא כונת מהר"ם בסדר גיטין שכתב ת"ל „ומה שאין כותבין פה קראקא אעפ"י שכך מורגל שם המקום בכלל בפי ישראל ועכו"ם וכן בכתבים ושטרות“ כונתו דעכשיו שנתחברו יחד להיות עיר אחת וקורין שם העיר בכלל קראקא, ותירץ שם וז"ל „היינו מפני שהמקום פה נחלק לשני מקומות קראקא וקאזמיר“ כונתו שמתחילה היו שתי עירות נפרדות „ואנחנו אלה פה דרים במקום הנקרא בפרט קאזמר“ וכן היו דרים שם גם מקודם בעת שהיתה עיר מיוחדת ולא היתה נקראת עוד בשם קראקא בכלל, ואז כמובן כתבו רק שם קאזמר „לכן כותבין בגט ובכתובה קאזמר מפני שכן כתבו מתחילה ולא שינו שם המקום כיון שזה חלק העיר בפרט נקרא כן גם עתה, ולפי זה מהא דחקר מדוע אין כותבין שם קראקא ודחק לתרוצי, משמע דמצד הדין צריכין לכתוב קראקא, א"כ אדרבה מזה ראי' להפך דצריכים לכתוב שם הכללי של העיר ולא שם הפרטי של חלק העיר. ובנ"ד כיון דבפרור ראקסבורי לא סדרו גיטין מעולם כמש"כ כת"ר ועתה כשבאים לסדר מחדש, צריכים לכתוב באסטאן שהוא שם הכללי של העיר

והנה כת"ר הביא הא דמהרי"ו ז"ל התיר תוך התחום וגם חוץ לתחום לכתוב שם העיר, וכתב שבתשובות הרד"ך בית ד' ח"א והפר"ח חולקים ע"ז. הנה בתשו' הרד"ך שם בית ד' ח"א וגם ח"ג לא זכר כלל דברי מהרי"ו, רק דהביא דברי המרדכי דתוך תחומה של עיר הוא כעיר, וגם בפר"ח לא מצאתי רמז מזה, והא גם הרמ"א באהע"ז סימן קכ"ח סעי' ד' פסק דאם כתב נהר שמחוץ לתחום יש פוסלין אף בדיעבד. וגם בזה יש הרבה אחרונים שמכשירין אם כתב נהר שמחוץ לתחום, אך אם תוך תחומה של עיר נחשב כעיר בזה לא חלקו

עוד כתב כת"ר שמוכרח לומד בדעת מהרי"ו שכל ההיתר הוא רק בשאין שם מיוחד לאותו שבתחום דאל"כ יהיו דבריו נגד גמרא מפורשת בשילי והיני הנ"ל עכ"ד כת"ר, הנה כבר כתבתי דהך דשילי והיני אין ענין לכאן דהתם שילי היתה נקראת רק בשמה ושם היני לא חל עליה כלל. משא"כ בנד"ד, שאף שיש לזה שבתחום עוד שם אחר כיון שגם שם העיר נקרא עליו, שפיר כתב מהרי"ו אם כתב שם העיר שכשר, וראי' לזה מהא דכתב בתשו' מיימוניות השייכות להל' אישות סימן כ"ב להביא ראי' דאף חוץ לתחום נחשב כאותו מקום, מהך דמגילה (דף ג' ע"ב) כרך וכל הסמוך לו ולכל הנראה עמו נדון ככרך, ואמר סמוך אעפ"י שאינו נראה, נראה אעפ"י שאינו סמוך. והתם הא כללא כייל נראה אעפ"י שאינו סמוך ואעפ"י שיש לו שם אחר, דאל"כ הוה לי' לפרושי דדוקא בדלית לי' שם אחר מיירי, ועוד הביא שם ראי' מהך דזבחים (דף קי"ב ע"ב) דבשילה קדשים קלים ומעשר שני נאכלים בכל הרואה וכתוב בהן הבאת מקום, אלמא נחשב בהבאת מקום עכ"ל. והתם נמי כללא כייל בכל הרואה ולא קאמר דדוקא באין לו שם אחר

ואדרבה הא שם בזבחים (דף קי"ח ע"ב) איתא תנא רואה שאמרו רואה כולו ולא המפסיק בינו לבינו כו' כגון בי כנשתא דמעון ופירש"י משם היו רואים את שילה ולא היה דבר מפסיק עכ"ל. א"כ הרי היה לה שם אחר ואעפ"כ היה נחשב כהבאת מקום

ובהאי ענינא הנני להעיר דיש לומר דהא דקאמר כגון בי כנישתא דמעון לסימנא נקט, אף דבי כנשתא דמעון היתה רחוקה משילה והיתה קרובה לעיר אחרת ומשם היה רואה ואינו מפסיק מאותה העיר, ומצינו כמה פעמים בי כנישתא דמעון גבי ר' יוחנן שהיה בטבריא, ב"ק (דף צ"ט ע"ב), שבת (דף קל"ט) וביבמות (דף ס"ד), אלא דא"כ היה להגמרא להזכיר אותו מקום שהיתה בי כנישתא דמעון סמוכה לה כמו שמובא במגילה (ב' ע"ב) כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך עד כמה כו' כמחמתן לטבריא ועוד כיון דשילה הוא מקום ידוע אין לומר דמייתי דוגמא ממקום אחר על שילה, אם יש שם מקום שנראה ואינו מפסיק יש להביא אותו מקום בעצמו ולא להביא דוגמאות ממקום אחר על שילה, אם אצל שילה עצמה אין מקום שרואה ואינו מפסיק, משא"כ בכרכים המוקפים שהם רבים יש להביא דוגמא ממקום אחד ומשם יש להבין גם על כרכים אחרים

והנה בירושלמי מגילה (פרק א' הל' י"ב) איתא כגון בית מעון אלא שזה מפסיק וזה אינו מפסיק וכתב בשירי קרבן שם וז"ל בזבחים כו' פירש"י משם היו רואין את שילה ולא היה דבר מפסיק, ותימא שלא ראה דברי הירושלמי דאדרבה דבי כנשתא דמעון היה מפסיק עכ"ל. והנה בירושלמי איתא בית מעון ובבבלי בזבחים בי כנשתא דמעון א"כ אפשר דמבית כנישתא דמעון לא היה מפסיק, אך בית מעון עצמה, דהיינו העיר משם היה מפסיק לשילה, ובזה מדוקדק הא דאיתא בירושלמי שם ר' שמעון בן מיישה בעי קומי ר' לעזר מהו הרואה שילה או שילה ומשכן שילה א"ל שילה ומשכן שילה כגון הדא בית מעון אלא שזה מפסיק וזה אינו מפסיק, ופי' בקרבן העדה שבין בית מעון לשילה יש דבר אחר המפסיק, וזה אינו מפסיק ובמקום הראוי לאכול צריך שלא יהי' שום דבר המפסיק עכ"ל. וזה אין מובן דא"כ למאי מייתי כלל מבית מעון כיון שמשם לשילה מפסיק א"כ מאי שמעינן מזה ומאי קאמר כגון הדא בית מעון, דאדרבה משם אין רואים את שילה, כיון שיש דבר המפסיק והנראה לענ"ד דכונת הירושלמי היא דבבית מעון עצמה היו מקומות שונות. שיש שם מקום שדבר מפסיק בינו לבין שילה, ויש מקום שאין שם שום דבר מפסיק, וע"ז קאמר כגון בית מעון דמשם רואין שילה ואין דבר המפסיק, אלא שיש שם בבית מעון מקום שמפסיק ובכדי שלא נטעה הא בבית מעון יש דבר המפסיק ע"ז קאמר וזה אינו מפסיק, היינו שהמקום בבית מעון שאינו מפסיק, על אותו מקום אומר כגון בית מעון

שוב ראיתי בספר זבחי אפרים בזבחים (דף קי"ח) שכתב על דברי רש"י שהם תמוהים דאיך יתכן דמבי כנישתא דמעון יראו את שילה ולא היה דבר מפסיק ביניהם, כי מעון היתה אצל טבריא כדאיתא בירושלמי) עירובין פ"ה) ובעוד מקומות עכ"ל ואפשר לומר דהיו עירות שונות בשם מעון עי' יהושע (ט"ו פסוק נ"ה) עיר מעון בחלקו של מטה יהודה, ובמכלתא יתרו פ' י"ט פסוק א' כבר היה ר' יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה. ועוד י"ל שבי כנשתא דמעון