תשובה שלמה - ב ז

דהבית מאיר דבגרושה לא גזרו. והכ"נ אם מזכין לה גט אין בזה איסורא, ולענ"ד נראה כמוש"כ לעיל דאין נפקותא בין גרושה לאשה דעלמא. גם מה שכתב דאי נימא כהשבות יעקב דלא מהני זכוי הגט עבורה בע"כ דידה, מ"מ כיון דעל פי דין אסורה לו, אין כאן איסורא משום חדרגמ"ה לפי שאינה אשה הראויה לו. וכסברת מהרי"ק דלא גזר רגמ"ה רק באשה הראויה לו, ע"כ מהאי טעמא אין בזה איסור משום דלא ישא במדינה אחרת. דלא אמרו זה רק באשה הראויה לו. אבל באשה האסורה עליו אין עליו איסור זה וכעין סברת מהרי"ק הנ"ל עכ"ד. ולענ"ד נראה דלא דמי, דבחדרבגמ"ה דגזר משום לתא דידה. א"כ באשה האסורה לו שפיר אמרי' דלא גזר. אבל בנידון דלא ישא במדינה אחרת, לא משום לתא דאשתו גזרו, רק משום דלא ישא את את אחותו. ואף אם אשתו אסורה לו ג"כ איכא הך חששא

סימן ב'

להרה"ג ר' יהונתן אייבעשיטץ מו"צ בווארשא

מה שכתב בשם הגאון ר' יוסף ראזין ז"ל מדווינסק באחד שאשתו נשתטית אם הב"ד אין נזקקים להתירו וגורמים בזה שיעבור על לשבת יצרה. אז האיסור חל על הב"ד. והביא ראי' מהא דמבו' בבבא מציעא (דף צ"ו) דהיכי דהוו ב"ד גורמים ע"י תקנתם שיהי' גרם מעילה אז הוה המעילה חל עליהם. וכן הוא גם בלשבת יצרה אם אינם נזקקים להתירו עכ"ל. ולענ"ד נראה דאין זה דומה כלל, דהתם גבי מעילה דהדין הוא דהמקנה ומוציא מרשות לרשות הוא מעל. וא"כ הב"ד בתקנתם אינם רק גורמים למעילה, אלא שבזה הם בעצמם המוציאים מרשות הקדש לרשות הבעל. ולכן יש בזה דין מעילה, כמבואר בחגיגה (י' ע"ב). אבל כאן הב"ד אינם עוברים על השבת, רק הם גורמים שהבעל יעבור על לשבת יצרה, ובכל אופן הב"ד יכולים למגזר בשב ועל תעשה, כמבואר ביבמות (דף צ')

ולכאורה יש להביא ראי' מהא דכתבו התוס' ב"ב (דף י"ג) ובכמה דוכתי, אהא דקאמר לישא שפחה אינו יכול, והא אם ישא שפחה לא יקיים כיון דהולד מתיחס אחריה כו' מ"מ אומר ר"י דלא כופין לרבו כו' משום פו"ר אם היה יכול לקיים אפי' שבת כל דהו כיון שהוא אנוס עכ"ל. ויש להבין דא"כ גם על שבת הרי הוא אנוס ואמאי כופין. אלא לפי זה אפשר לומר דעל שבת כיון שהאדון גורם שיעבור, א"כ האדון ג"כ עובר ולכן כופין, אך באמת זה אינו דהאדון לא גרם לו לעבור על שבת במה שאחיו או שותפו שחררו חציו. וכן מבואר בדברי התוס' שם בד"ה כופין וא"ת היכי כפינן לשחררו כו' והא דאמר נמי בפרק בכל מערבין דניחא לי' לחבר למיעבד איסורא זוטרא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה, התם משום דקא עביד ע"ה איסורא על ידו של חבר כו' עכ"ל. ואי נימא דהאדון הוא הגורם שיעבור העבד על שבת, א"כ הרי הוא עושה איסורא על ידו של האדון, א"ו דאין הוא הגורם, רק זה ששחרר חציו

סימן ג'

למע"כ ידידי הרב הגאון חריף ובקי מעמיק ושנון וכו' מהור"ר חיים מעדניק שליט"א

מה שחשש כת"ר בנידון הנשתטית דאינה יודעת לשמור גיטה כמו שחשש הגאון בתשו' עין יצחק. הנה החשש הזה הוא רק לענין אם היא תהיה מותרת להנשא בגט זה כשתתרפא. ובאמת לפי התקנה צריך הבעל לתת לה גט אחר כשתחזור לבריאותה. ויעי' מש"כ אא"ז בנודע ביהודה קמא חלק אה"ע סי' ג'. אבל אין זה מעכב להתירו עתה לישא אשה כשיתירו לו מאה רבנים את חרגמ"ה. ומה שכותבים עתה גט, אף שאינו מועיל להתיר את האשה להנשא בו אח"כ כשתתרפא, מפני חששא של חכמי קושטנדינא המובא במשנה למלך פ"ו מהל' גירושין. זה משום התקנה. וכן מסיק ג"כ בעין יצחק חלק אהע"ז סימן ב'

ומה שכתב כת"ר וז"ל ואולם נ"ל כי כאן דסגורה היא בבית החולים ואינה יכולה לצאת בשום אופן הרי היא משתמרת על ידם ותליא באשלי רברבי במחלוקת רש"י ותוס' בקדושין (מב) יסלח נא כת"ר, דהתם בקטנה שמתגרשת ע"י אביה משום דיד אביה כידה וכיון שאביה יכול לשמור גיטה הוי כמו שהיא יכולה לשמור גיטה והוה משולחת ואינה חוזרת. ולב"ש אינו מועיל מה שיד אביה כידה כיון שהיא אינה יכולה לשמור גיטה הוה משולחת וחוזרת ואין מועיל מה שיד אביה כידה. וזה רק בארוסה, אבל בנשואה אין יד אביה כידה אף לר"ת ולהנך דסברי כותי', ומכל שכן בגדולה, וא"כ מה מועיל שהיא סגורה בבית החולים. זה אפשר שהיה מועיל מטעם גרירה, וזה אסור מדרבנן. אבל לא מטעם שאינה יכולה לשמור גיטה, שאז מה"ת אינה בגדר גירושין

גם מה שהעיר כת"ר דגבי נשתטית צריכים לכוין שיהיה הסופר השליח להולכה ומצד מגו תועיל השליחות, מגו דנעשה שליח לכתיבה נעשה שליח להולכה עכ"ד. הנה כעין זה הביא דו"ז בספר דורש לציון דרוש שלשה עשר בהגה'. אלא אי בעינן שליחות לכתיבה ג"כ יש לדון איך מצי משוי שליח עתה לכתוב הגט. ועי' במל"מ פ"ו הל' ג' מהל' גירושין. ולפי דברי כמה אחרונים יש כאן חסרון דהוה מחוסר לשמה, כיון דעתה אינה בגדר גירושין

וראיתי שמקשין על זה שכתב אא"ז בנודע ביהודה קמא חלק אה"ע סימן ג' שהבעל שאשתו נשתטית לא ישבע ע"ד רבים להדיא שיגרש את אשתו כשתחזור לדעה נכונה, מטעם שלא יהא נחשב אונס מחמת השבועה, כמבואר בשו"ע סימן קל"ד סעי' ד' והקשו על זה. הא כתב שם הבית שמואל ס"ק ו' דהיינו כשאינם יכולים לכופו עפ"י הדין צריך שיתירו, כי השבועה הויא ככפיה. אבל בודאי אם הדין נותן לכופו לא איכפת לן בשבועתו עכ"ל הב"ש. וא"כ הכא אם לא יגרשנה, הרי יש עליו איסור חרם של ב' נשים וכופין אותו שיגרש מן הדין. כמבואר באה"ע סי' א' סעי' י' ברמ"א. א"כ מהאי טעמא יכולים להשביעו ע"ד רבים שיתן גט. וכיון דמן הדין כופין אותו לא אכפת לן בשבועתו. ולא קשה כלל. דהא כתב שם בנו"ב דמן הדין גם היא מותרת בהגט הראשון, רק שהיה חושש מטעם שכתב המגיה במשנה למלך פרק ו' מהל' גירושין הל' ג' דכל מלתא דלא מצי עביד שליח לא מצי משוי, כדאיתא בנזיר (דף י"ב). ומכיון שהיא אינה יכולה לשמור גיטה אין יכול