תשובה שלמה - ב עח

ידעינן דהוה רצופות. עי' בתוס' שם ד"ה ובחי' הרמב"ן שם

והנה מהך דכתובות עדיפא הו"ל להביא, הא מוכת בנדה (דף ס"ד) דהנך ארבעה לילות אינם רצופים, דקאמר שם דנתן לה רבי ארבעה לילות מתוך שנים עשר חודש

אמנם מה שנראה בזה הוא, דהך לשנא דנקט הש"ס אזלינן בי' בתר טעמא, דלפעמים משמע רצופים ולפעמים משמע מפוזרין, הכל לפי הטעם והסברא, בע"ז (דף ל"ג) הלכה למעשה ממלא מים שלשה ימים ומערן. וכתב הרשב"א בתשובה סימן תרל"ג דאפילו בפיזור מותר ולא בעינן רצופין. וכ"כ בהגה' אשרי בע"ז פרק ב' סימן כ"ב, וכן אפסקא ביור"ד סימן קל"ה סעיף י"ב ועי' בט"ז ס"ק ט"ו ובנקודת הכסף שם, דהטעם הוא דשלש פליטות בעינן מהאי טעמא אף באינן רצופין מועיל

והנראה לענ"ד בזה, דאיך אפשר לומר דהך חזקה דאתחזק בל' יום דהוה במפוזרין, הא אכתי לא ידעינן בכמה יהיו מפוזרין אם במשך שנה או שנתים כשהוחזק בעיר ל' יום במשך זמן הזה תהיה חזקה, דאין סברא כלל לומר אם יהיו הל' יום מפוזרין במשך זמן רב יהי' עי"ז הוחזק בעיר. בעוד שבודאי נשכח מהימים הראשונים, טרם שנמלאו הל' יום, ועוד עצם הך דהוחזק שמו בעיר ל' יום, אטו צריכין אנחנו לדעת בבירור שבכל יום ויום מהשלשים יום קראו אותו בשם זה. הא מדכתב המבי"ט בתשו' שצריך הוא לחתום או לקרא בתורה שלש פעמים במשך השלשים יום. א"כ ביתר הימים אפשר שקראו אותו עשר פעמים ביום בשם זה, ואפשר שהיו ימים כאלה במשך השלשים יום שאף פעם אחת ג"כ לא קראו אותו בשם זה

על כן נראה דלא דמי להך דערכין, דהתם צריכין לעשות פעולה ידועה במשך השלשים יום. דהיינו פעולת ההכרזה, והעיקר התם היא הפעולה שצריכין לעשותה. א"כ כשתמשך הפעולה ההיא במשך זמן יותר משלשים יום ג"כ מהני אף דלא יעשו הפעולה ל' פעמים. וכן גבי עירוי שלשה ימים העיקר פעולת העירוי שתעשה שלש פעמים. א"כ אפשר שתעשה פעולת העירוי לא בימים רצופים. וכן בכתובות (דף ו') נמי צריך הוא לעשות פעולה במשך זמן הזה, היינו לבעול ארבע פעמים, וכן בב"ב (דף כ"ט) צריך לעבוד השנה או לדור בהבית שלש שנים ואפשר לעשות הפעולה בזמנים נפרדים ע"כ אין ראי' מהתם. אבל לענין אתחזק שמו בעיר שלשים יום, אטו צריכין אנו לדעת שנעשית הפעולה ההיא בכל יום ויום במשך השלשים יום. הרי התם רק המשך הזמן הוא העיקר, שאם הוא בעיר במשך שלשים יום רצופים ובמשך הזמן הזה היה נקרא בשם זה והוחזק שמו בעיר, א"כ צריכים להיות השלשים יום רצופים

ועוד דבנ"ד לא בשביל דלשמעי אינשי שכן שמו צריכין דיוחזק בעיר שלשים יום, משום דאפשר דאינשי שמעי אף קודם שלשים יום כמו שכתבתי לעיל בשם הריטב"א ז"ל. ודשמעי אינשי אין מעלה לנ"ד, כ"א כיון דהוחזק שמו בעיר שלשים יום, הדבר ברור שכך הוא שמו, כמש"כ הרשב"ם שם דכל כך לא היה מחליף שמו זמן מרבה פן יודע הדבר עכ"ל. והנמוקי יוסף כתב דודאי זה שמו, דאל"כ נודע היה הדבר שאין שמו כן עכ"ל. א"כ מסתברא דאמרינן כן רק כשהשלשים יום הם רצופים, דאז במשך זמן זה היה נודע, אבל באין רצופים אין כאן חזקה, דאפשר דבימים שבנתיים אי היה כאן היה נודע

ומכיון דבשלטי הגבורים פ"ד דקדושין הביא ראיה מהך דב"ב (דף קס"ז) דהוחזק שמו בעיר שלשים יום על הך דסוקלין על החזקות, דהך חזקה היא ג"כ שלשים יום. וכ"כ הרב המגיד בפ"א מהל' איסורי ביאה הל' כ"א, וכאשר הוכחתי דהוחזק שמו בעיר ל' יום היינו ברצופים, ממילא הך חזקה דאיש ואשה שבאו ממדינת הים והוחזקו שהם איש ואשתו, הוה ג"כ שלשים יום רצופים. וכן מורה לשון הרמב"ם בפרק א' הל' כ"א מהלכות איסורי ביאה איש ואשה כו' אם הוחזקה בעיר שלשים יום שהיא אשתו הורגין עליה. אבל בתוך השלשים יום אין הורגין עליה משום א"א עכ"ל מדדייק בלשונו בתוך השלשים יום, משמע בתוך השלשים יום המבוררים הרצופים, דאל"כ הוה לו לכתוב בתוך שלשים יום כמו שכתב הטור אהע"ז סימן י"ט, דזה משמע בכל גונא

סימן כ"ט

בע"ה יום א' תולדות תרפ"ו, קליוולאנד יצ"ו. להרב הגאון חו"ב סוע"ה מוה"ר מרדכי קצלאצקא רב בבאסטאן

אשר שאל אדות מה שרב אחד סדר גט באחד מחלקי עיר באסטאן, הנקרא ראקסבורי, ועד עתה לא סדרו שם גט, כי הרבנים נמנעו לסדר גט בפרורי העיר, רק סדרו הגיטין בהעיר גופה, והרב הזה סדר הגט בפרור ראקסבורי ונכתב בהגט באסטאן, ושם ראקסבורי לא זכר כלל, וכת"ר מפקפק וס"ל דהגט פסול גם בדיעבד מפני שינוי שם העיר, ושאל לחוות דעתי בזה

והנה כת"ר כתב טעמו של המסדר מהא דסנהדרין (דף ק"ב ע"א) בשכם מכרו אחיו את יוסף ופירש"י כדכתיב הלא אחיך רועים בשכם ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם ונקרא על שם שכם עכ"ל. מזה חזינן דכל הקרוב לעיר נקרא על שם העיר, וכת"ר דחה זה דבסוטה (דף י"ג) פי' רש"י רק לשון שני לבקש לך נכלי דתות וא"כ הוי ספיקא דדינא, ולענ"ד דאין מזה ראי' דרש"י בסוטה לא ס"ל דכפר הסמוך לעיר נקרא על שם העיר, דהנה כת"ר כתב דאי אפשר לומר דדותן הוה כפר הסמוך לעיר שכם, דאז לא היתה השבה מעליא, ואיני יודע מפני מה לא היתה השבה מעליא אי הוה אמרי' דדותן הוה כפר הסמוך לשכם ונקרא ג"כ על שם שכם, אם החזירוהו לשכם בודאי הוה השבה מעליא ויעיין בב"ק (דף נ"ז ע"א), והא דב"ק (דף קי"ח), היינו היכא שלא מדעת בעלים, ומפורש הוא בחו"מ סימן שס"ו סעיף ד' דאם מחזירו בישוב אפילו אינו באותו מקום שגזלו יצא. ובאמת כאן אין זה מדין השבה דהא האחים שלקחוהו משם הם בעצמם לא החזירוהו, אלא הוא בדרך המוסר שהוחזר למקום שלקחוהו משם

אלא מה שיש לומר בזה, דהנה מה דפריך שם בסוטה קברו בשכם מאי שנא בשכם, דלכאו' יש להבין דמשמע דאם קברו אותו במקום אחר הוה ניחא, ואמאי לא ניחא להו בשכם, אלא הנראה בזה דהא מבואר ביהושע כ"א דשכם נתנו ללוים והיתה עיר מקלט, וכן הוא במכות (דף ט'), וא"כ תקשה נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו כדפריך ב"ב (דף קי"ב ע"א) ואף דאמרינן שם בסוטה בניו לא הוו