תשובה שלמה - ב עו

והנראה לענ"ד דהנה שם בירושלמי בעי כתבו על כוס של זהב ואמר לה מקום הכתב שלך ובין השיטים שלי, ומקשה ויש כתב, ופי' בקרבן עדה דמיירי במעורה ואפי"ה מקשה משום דהירושלמי פליג אתלמודא דידן וס"ל דמעורה לא מהני אם נקרע בנתיים, אך בבבלי (דף כ') אהא דמקשה ותיפוק לי' דספר אחד כו' ולא שנים ושלשה ספרים ומשני דמעורה וכיון דמחובר במקצת בהך מקום דהוא מעורה הוי ספר אחד, וממילא לפי שיטת הבבלי לא תקשה הא דמקשה בירושלמי על הא דעלה של זית ולא כמקורע הוא משום דאפשר שיכתוב על עלים הרבה, ומכיון שהם מחוברים יחד בידותיהם לא הוי כשנים ושלשה ספרים, ומשום הכי נקט הרמב"ם על העלין בלשון רבים, שכתב הגט על עלים רבים ומחוברים זל"ז בידותיהם, ובזה הגט כשר

סימן כ"ח

להרב הגאון המפורסם מוהר"ר אליעזר דון יחייא (ז"ל) אבד"ק לוצין

מה שכתב כת"ר בהא דקיי"ל שאין כותבין גט במקום שאין מכירין את שמם אלא אם כן הוחזק בעיר בשם זה שלשים יום כדאיתא בבא בתרא (דף קס"ז) ובשו"ע אהע"ז סימן ק"ך, וחקר כת"ר אי הני תלתין יום בעינן דוקא רצופין, או דסגי אפילו במפוזרין, ומסיק כת"ר דלא בעינן רצופין

ולענ"ד נראה דהנך שלשים יום בעינן דוקא רצופין, דאמרי' בבא בתרא (דף ח') הנודר מיושבי העיר כל שנשתהא שם ל' יום אסור ליהנות ממנו, ומפורש הוא בתשובות המיוחסות להרמב"ן סימן רס"ז, והיא התשובה שהביאה הבית יוסף ביור"ד סימן רי"ז, דהיינו ל' יום רצופים. ז"ל שם. שאלה נשבעתי בזה הלשון עד"ר וכו', ומפסח הנזכר עד מלאת שנה תמימה שלא אהיה מהדרים בעיר לידרא כו' העמידני על נכון הדבר איך יהיה הנהגתי אם אוכל עוד לצאת ולבא בפתי לאכול שם ולעסוק בעניני שני שלישי החדש מחדשי השנה או יתר על זה, כיון שאיני דר חדש שלם כו' תשובה כו' אבל אתה שחלה שבועתך עליך ונסתפקת אם תוכל להתעכב שם בעיר פחות משלושים יום, דע כי הדין הזה מוחלק כפי לשון הנשבע, אם נשבע שלא יהיה מיושבי העיר או נשבע שלא יהיה מבני העיר או נשבע שלא יהיה מן הדרים בעיר, לפי שהיושב נקרא מתעכב בעיר שלשים יום ובן עיר לא נקרא עד שיתעכב שנה תמימה בצירוף, ודינים אלה מפו' בתלמוד. אבל דר לא נתפרש בהדיא. אבל מדעתי שאינו לא כיושב ולא כבן עיר כו' עכ"ל. מזה חזינן דאם נשבע שלא יהיה מיושבי העיר היה יכול להתעכב שם שני שלישי חדש, אף שבמשך השנה יתעכב שם יותר משלשים יום

וכן משמע בתשובות מבי"ט חלק ב' סימן נ"ב שכתב שמה שהוחזק שמו ל' יום בעיר, הוא שכל ל' יום הקורא אותו קורא אותו בשם זה, או שקורא אותו לתורה או חתם בשם זה שלש פעמים תוך הל' יום ואם היו ג' פעמים בל"א יום צ"ע אם תהיה חזקה עכ"ד מזה משמע דהל' יום צריכים להיות תכופים ורצופים, ומפורשים הדברים בתשובת אא"ז בנודע ביהודה קמא חלק אהע"ז סימן פ"ח ד"ה וגם גבי עיר פילץ. וז"ל לכן יכריזו בכל בתי כנסיות שבעיר שלשים יום רצופים ערב ובקר ששום אדם לא יקרא עוד שם העיר פילטץ רק פילץ עכ"ל

והא דכתב הב"ח ביור"ד סימן רי"ז וז"ל אלא דתני בה לשון נשתהא כו' וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' נדרים לשון שהה ונשתהא דמשמע אפי' יוצא ונכנס עכ"ל. אין כונתו כמו שכתב כת"ר לרמז דלא בעינן רצופים דנשתהא משמע אף מפוזרים דאם היתה כונת הב"ח הרי דבריו סותרים לתשובת הרמב"ן בתשובה סימן רס"ז שהבאתי לעיל והב"ח בעצמו הביאו שם, דמשמע מדבריו שהנך שלשים יום היינו רצופים כמפורש בהשאלה והרמב"ן לא דחה זה ומשמע דמודה לו שהם רצופים וכמו שכתב גם כת"ר. ומה שכתב כת"ר דאולי יפרש הב"ח דבזה לא חש להשיבו אינו נראה כלל, דנראה מדברי התשובה דביושב גם הרמב"ן מודה לזה

ועוד הא הב"ח בעצמו כתב באהע"ז סימן קמ"ד אהא דאיתא בגיטין (דף ע"ו) הר"ז גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום היה הולך ובא והולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה הרי זה גט, וקאמר ר' יוחנן בגמרא הר"ז גט קתני דלא הוי גט ישן לכי מלו תלתין יומי הוי גיטא וע"ש בפרש"י ובטור שכתב ולא תנשא עד שעברו ל' יום רצופים שלא יראנה וכתב הב"ח וז"ל וי"ל דלא אתא רבינו אלא לאוריי דבעינן ל' יום רצופים. דלא תימא אפי' הולך ובא והולך ובא ובין הכל מה שלא ראה את פניה הוי ל' יום הגט כשר ושריא לאנסובי לפיכך כתב ולא תנשא עד שיעברו שלשים יום רצופים וכמו שפירש"י דאין התנאי מתקיים עד שיעברו ל' יום רצופים כו' עכ"ל. והא התם ל' יום סתמא קתני ואפי"ה קפריך בגמרא והא לא עבר דאף דהיה הולך ובא הולך ובא, ואפשר דבכל אלה עבר ל' יום מפוזרין, אלא מדקתני ל' יום סתמא ממילא מצריך להיות עובר ל' יום רצופים וכדפירש"י התם

אלא דבכל הנך אפשר לומר דכאן הולכין אחר לשון ב"א ובלשון ב"א אם אמר ל' יום כונתו רצופים וכמו דאמרי' בשבועות (דף כ"ה ע"א) שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר, ולא אמרינן דבשלשה ימים מפוזרים קאמר משום דאזלינן בתר כונת הנודר וכונתו בודאי ג' ימים רצופים, ועוד דתקשה מהך דבכורות (דף ל"ח ע"ב) איזהו הורד הקבוע כל ששהה שמונים יום, והתם רצופים בעינן, כמפורש שם ר' חנינה בן אנטיגנוס אומר בודקין אותו ג' פעמים בתוך שמונים יום, ועיין ברמב"ם פ"ד הל' י"ב מהל' איסורי מזבח

והנראה דגם הב"ח מודה דרצופים בעינן, היינו דבכל משך שלשים יום רצופים צריך הוא להיות מיושבי העיר, רק דאינו צריך הל' יום להיות יושב שם לבל יצא מן העיר כלל. כי אם קבע דירתו בעיר ל' יום ובמשך הל' יום הללו הוא יוצא ונכנס סגי. אבל אם השלשים יום הם מפוזרים בזה לא איירי הב"ח. ועי' בנמוקי יוסף ב"ב ריש פרק ג' ד"ה אמר מר זוטרא

והנה הב"י הביא לשון הרמב"ן בתשו' בזה הלשון לפי שהיושב נקרא מתעכב בעיר שלשים יום ובן עיר לא נקרא עד שיתעכב שנה תמימה אך לפנינו בתשובות המיוחסות להרמב"ן איתא עד שיתעכב שנה תמימה בצירוף, ולכאו' הרי מפורש כ' שבצירוף מהני, אלא דאם כן היה הרמב"ן ז"ל סותר דברי עצמו שמסכים בהא עם הנשאל שאם היה נשבע שלא יהיה מיושבי עיר לידרא היה רשאי לדור שם כל שני שלישי החדש במשך השנה, אף דיהיו ל' יום בצירוף. ועוד מה זה שכתב שנה תמימה בצירוף, דהיה לו לכתוב שנה בצירוף ומדדייק וכתב שנה תמימה כונתו ברורה דצריך להיות שנה תמימה רצופה, ולשון בצירוף שכתב אפשר דכונתו היא כפי דברי הב"ח דאין צריך שבמשך כל השנה ישב בעיר מבלי לצאת ממנה