תשובה שלמה - ב עה

(בקמץ), עכ"ל. מזה נראה שגם הוא קורא לקמץ פתח. ואעפ"י שמצינו שרש"י קורא לפעמים ג"כ לקמץ קמץ בויקרא ה' י"ט, מ"מ ידוע שהרבה ראשונים ורש"י בכללם קורין לקמץ פתח, ומדברי רש"י בנדרים (דף ל"ז ע"ב), ד"ה מקרא סופרים משמע דקמץ מושך אחרי אל"ף יע"ש, וא"כ זו היא כונת רש"י בכתובות דקאמר הא ינחם אחרים משמע, אמר רב נחמן בר יצחק ינחם כתיב, וע"ז מפרש רש"י איך אתה קורא בקמץ, שהוא קורא אותו פתח, דזה הוא על אלה שני אופנים, אם היה סמוכין לו אל"ף או ה' היה הכתיב מורה על מקריאת הנו"ן בקמץ, או על פי הנקודה שתחתיה אם היא נקודת קמץ, ומכיון שהאופן הראשון אינו, אם כן עפ"י מסורת הכתיב באופן השני אתה קורא ינחם, שוב מצאתי בשיטה מקובצת שם בכתובות ממש כדברי, ולפי"ז אדרבה זה הוא כמו שכתבו האחרונים שקמץ מושך אחריו אל"ף ולא פתח

ונ"ל שעל פי כונה זאת כ' הטור באו"ח סי' תקפ"ב ת"ל ומהר"ם מרוטענבערג היה אומר בשוא ולא לחיים בפתח כי לחיים משמע לא חיים כדאי' (בנדרים י"א) לחולין כמו לא חולין ובדרישה שם הביא מהגה' רא"ף ז"ל ותימא כי לשון הפסוק הוא בישעי' ל"ד כל הכתוב לחיים בירושלים כו' גם נראה לומר לחיים בפתח לידיעה כמו מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים עכ"ל. והנראה דהתם נמי אפשר לומר כונתו שלא יאמר לחיים בקמץ תחת הלמ"ד, וכן היא כונת הר"ן בנדרים. ולפי הברת הספרדים את הקמץ היא כמו הברת האשכנזים את הפתח, ולא בקמץ בארמית הוא כמו לא בעברית, כמו לא שרירין ולא קיימין, וכבר העיר בזה בפרי מגדים או"ח סימן תקפ"ב במשבצות ס"ק ב' בשם שערי תפילה

ובאופן זה יש להבין הך דבבא בתרא (דף כ"א) מאי טעמא עבדת הכי א"ל דכתיב תמחה את זכר עמלק. א"ל והא אנן זכר קרינן א"ל אנא זכר אקרינן. וכבר עמדו בזה המפרשים איך טעה בזה, ועיין מה שכתב הריב"ש בתשובה סימן רפ"ד. וראיתי בהגה' פורת יוסף וז"ל ואפ"ל עפ"י שידוע שהמדקדקים קורין לציר"י קמץ קטן. וכן מבואר ברש"י ז"ל פ' מקץ על פסוק אוכל כו' ע"כ אפשר דבזה היה טעותו, דרבי' א"ל לקרות בקמץ ע"כ היה סבר לקרות זכר וכונתו היתה לקרות בקמץ קטן דהיינו צירי, וע"כ היה נראה ראי' מכאן דצריכים לקרות זכר בצירי ולא זכר בסגל, דא"כ לא היה יכול לטעות כלל דהא סגל נקרא פתח קטן כמבואר ברש"י שם פרשת מקץ עכ"ל. והנה הראשונים כתבו דרבי' דיואב קרא בסגל עי' בהרשב"א והר"ן והנמוקי יוסף, ועוד לפי דבריו דקאמר לי' לקרות בקמץ דהיינו בצירי והוא טעה וסבר דהיינו קמץ ממש, א"כ נהי דעל הזיין טעה שהוא בקמץ ממש, אך על הכ"ף שהוא בסגל בכל אופן איך טעה לקרות בקמץ דהיינו זכר, אלא דלענ"ד נראה מזה ראי' להיפוך לקרא זכר בסגל ולא זכר בצירי, דרבי' אמר לי' לקרא שני האותיות בפתח והיינו פתח קטן שהוא סגל כמש"כ ברש"י שם פ' מקץ קפיטל מ"א פסוק ל"ה, וע"ש בשפתי חכמים, והוא טעה וסבר לקרא שני האותיות בפתח גדול דהיינו קמץ ע"כ קרא זכר

ומה שכתב שישנם מההמונים שמבטאים ריעזן או ריזן, אבל כולם כותבים ריאזן, הנה על מבטא ההמונים בודאי אין להביט, דהא גם היכא דקריאת הנכרים משונה מקריאת היהודים דעת ר"ת בספר הישר סי' תקצ"ט דקריאת ישראל עיקר וכ"כ במהרי"ק שורש ק"ו וכן פסק הרמ"א באהע"ז סימן קכ"ח סעיף ג', אלא אף אם ההמונים מבני ישראל קורין כך אין להשגיח ע"ז, דהעיקר הוא איך הוא מבטא אותם שמדברים בלשון צח, וכן כתב בשו"ת חתם סופר ח"ו סי' מ"א ד"ה והיוצא, וז"ל אם השם הוא בלשון אשכנז ובני המדינה ההיא לא יבינו לדבר צחות לשון ההוא, לא מיבעי' אם היהודים מדברים בצחות אזלינן בתרייהו, אלא אם גם היהודים אינם מדברים כן, מ"מ חוקרים אחר צחות הלשון ההוא ומוצאו, כן מבואר בתה"ד סימן קמ"ב גבי ווירצבורג ע"ש

סימן כ"ז

בע"ה, י"ט תשרי, תרע"ו, דארפאט. להרה"ג המפורסם חו"ב סוע"ח ר' חיים לובעצקי שליט"א חרב דרעזיצא

הנה כת"ר כתב ראי' לדעת הבית שמואל באהע"ז סימן ק"ל שכתב דאם דבק ב' עורות קודם כתיבת הגט דכשר, והביא כת"ר ראי' מהא דגיטין (דף י"ט) כתב על קרן של פרה דכשר, והא גם שם קיימי גלדי גלדי כדאיתא בר"ה (דף כ"ו ע"ב) והא לפי דברי התוס' בסוטה דף י"ח משמע דאין חילוק בין נדבק בידי שמים לבידי אדם. ותמה כת"ר על החתם סופר או"ח סימן ה' שחולק על הב"ש. וכתב כת"ר דאשתמיט מיני' הך גמרא ערוכה בגיטין (דף י"ט) דכתב על הקרן של פרה, עכ"ד כת"ר והנה גם הגר"א בביאורו שם בסימן ק"ל ס"ק י"ג הביא מהך דר"ה דבקרן קיימי גלדי גלדי, ולפי דברי כת"ר גם לדידי' תקשה מהך דכתב על קרן של פרה. אלא הנראה לענ"ד דאין משם ראי' להבית שמואל, דאפשר לומר בפשטות דהך דכתב על קרן של פרה היינו בכתב רק על גלד אחד של הקרן דהא אינו מוכרח הוא לכתוב על כל הקרן, מה שא"כ בר"ה דדיינינן על כל הקרן, וא"כ כיון דאית בה גילדי גילדי כשנים ושלש שופרות דמי

ובירושלמי גיטין פרק שני הל' ג' ר' בא בשם ר' מיישא והוא שכתב על זכרותו של קרן אבל אם כתב על נרתיקו כפרוש הוא וכשר, וא"כ הא דקאמר כתבו על הקרן אינו במשמע על כל הקרן

ובהאי ענינא נראה לפום ריהטא, עלה דכתב הרמב"ם בפרק ד' הל' ב' מהל' גירושין כיצד כותב כו' ועל העלין וכ"כ המחבר באהע"ז סימן קכ"ד. והטור שם כתב כלשון המשנה על עלה של זית, וכבר העיר הב"ח עלה דשינה הרמב"ם מלשון המשנה וכתב על העלין ולא על העלה של זית, וכן העיר בס' ישועות יעקב וכתבו דהרמב"ם בא להורות דכותבים אף על שאר עלין מדלא הביא התוספתא שכותבין רק על עלה של זית שהוא מתקיים, אך אם הרמב"ם בא להורות דכותבין על עלין אחרים היה לו למנקט על העלה סתם ולא למנקט של זית דהוה משמע דכותבים גם על שאר עלין ולא דוקא על של זית ומדשינה הלשון ונקט העלין בלשון רבים נראה בכונתו, דהנה בירושלמי שם איתא ועל העלה של זית ולא כמקורע הוא אמר ר' זעירא אפי' כותב אני פלוני מגרש את אשתי כשר, והיינו דמתחילה אסיק אדעתי' דכתב כל הגט על עלה של זית תה אינו יכול, דעלה של זית קטן הוא. וא"כ מיירי שכתב על עלים רבים ומקשה והא הוי כמקורע, מפני שאין העלים מחוברים זל"ז חיבור שלם מכל הצדדים. ומשני דמיירי שכתב על עלה אחד ואפילו כותב רק אני פלוני מגרש את אשתי כשר וזה יכול לכתוב אף על עלה אחד: