תשובה שלמה - ב עג

בנתיבות סימן רמ"ג ס"ק ו" וז"ל והא דמהני השליחות בגט לומר כתבו ותנו ועושה אותם השלוחים על הנתינה אף שעדיין לא נכתב הוא מטעם דרשאין שלוחים להיות כבעל דשלוחו של אדם כמותו ונעשה כבעל ממש לגרש האשה כאלו היא אשתו, והאשה היא בעולם עכ"ל וכן הוא בקצות החושן סימן רמ"ד ס"ק ג' וכן הביא בשם ספר גט פשוט, וכן משמע בתשו' רעק"א סימן קמ"א, ומזה נמי ידעינן כשהשליח הראשון עושה שליח שני, מכח הבעל קאתי דנעשה שליח תיכף אף קודם שיבא הגט לידו

אחרי כתבי כל זאת ראיתי בירחון הפרדס לשנת תר"ץ חוברת ד' סימן ל"ה כתב בזה הרה"ג שמואל אהרן הלוי פרדס נ"י לדייק מלשון רש"י בגיטין (דף כ"ט) שכתב וז"ל, אם מת שליח ראשון עד שלא הגיע הגט לידה, ולכאורה תמוה דמה השמיענו רש"י ז"ל בזה, הלא בודאי מיירי שלא בא הגט לידה, דאם כבר מסר לה הגט הרי כבר נתגרשה, ואולי י"ל דרש"י ז"ל מדייק להורות דהגט כבר ביד שליח שני ורק עוד לא נתנה לידה, אבל אם עוד הגט לא נמסר משליח ראשון ליד שליח שני שפיר אם מת נתבטלה השליחות עכ"ל, והנה כדברי רש"י כתבו ג"כ הר"ן בהלכות ובתוס' רי"ד. אלא דאם כל עיקר מה דהשמיענו הוא דאם מת השליח ראשון קודם שבא הגט ליד השליח שני דנתבטלה השליחות, לא היה להם להשמיענו זה מדקדוק קלוש כזה, רק היה להם לפרש זה, וגם לא בדברי רב אשי רק בדברי מר בר רב אשי דהלכתא כוותי'

והנראה דכונת רש"י היא, דלא תימא דרב אשי קאמר רק על דברי רבה דשליח בא"י עושה כמה שלוחים, וכיון דלא בעי למימר בפני נכתב ובפ"נ לא משוה שליח בב"ד והשליח אינו אומר שליח בית דין אני, וא"כ הם שלוחים של שליח ראשון, וכיון שמת בטלו כולם, אבל בחו"ל דבעי למימר בפ"נ ובפ"נ ומשוה שליח רק בב"ד כדמסיק שם וא"כ אינם שלוחים של שליח הראשון, כ"א שלוחי ב"ד, ובזה אף אם מת ראשון לא בטלו כולם אף אליבא דרב אשי, לכך קאמר רש"י אם מת ראשון עד שלא הגיע הגט לידה, דהיינו בכל גוונא שלא הגיע גט לידה אף בחו"ל כללא כייל דבטלו כולן אם מת ראשון, דגם אז לא נתבטלה שליחות של הראשון וכולהו מכחו קאתיין, ומר בר רב אשי ס"ל דכולהו מכת בעל קאתו ושליחות של ראשון נסתלקה כשעשה שליח שני, וכן מבואר בדברי אא"ז בדורש לציון סימן י"ג ד"ה אמנם, דלמר בר רב אשי השליח השני אינו שלוחו של הראשון כי אם שלוחו של הבעל

עוד הביא שם מהא דכתב בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סימן קפ"ד, בנדון שנשלח גט משליח ראשון לשליח שני, ואחר שנשלח הגט לשם נודע שאיש בשם כזה שעשאו שליח שני לא נמצא שם, וכתב דהו"ל מילי ומילי לא מימסרו לשליח, והנה לסברתו משמע דעיקר השליחות בעת שבא הגט לידו ומקודם הו"ל מילי, וא"כ כיון שמת השליח הראשון מקודם, נתבטלה השליחות כיון דעוד לא חלה השליחות בעצם עכ"ל, ואיני יודע האיך משמע לסברתו דעיקר השליחות הוא בעת שבא הגט לידו, דא"כ אמאי כתב דאינו יכול למנות עתה שליח אחר, הא יכול הוא למנות עתה שליח שני כמו שעושים בכל גיטין ששולחים ע"י בי דואר, והשליח השני יקבל הגט ויהי' שליח, ואז לא יהי' מילי, אלא דכונתו היא דכיון דאצל השליח הראשון הוא עכשיו מילי כיון דאין בידו הגט, רק שאומר שאותו גט ששלח לשליח האחר ינתן לידו, א"כ אינו אלא דבור בלבד ולא מימסרי לשליח, שיהי' נעשה שליח ע"י דבורו בלבד, כמו שכתב שם בשואל ומשיב מפורש, א"כ החסרון הוא מצד השליח הראשון שאין הגט עכשיו בידו ועושה שליח רק ע"י דיבור בלבד, אבל מצד השליח השני לא איכפת לן מה שאינו מקבל עכשיו הגט, דכיון דשליחותו היא לקבל הגט ולמוסרו להאשה, זה לא הוה מילי וכמו שכתבתי לעיל

והנה שם בהפרדס הביא שבספר אמרי בינה כתב ג"כ דנעשה שליח תיכף אף קודם שבא הגט לידו, ואין הספר הזה תחת ידי לעיין בו

סימן כ"ה

בע"ה יום נ' מקץ תרפ"ג לפ"ק ליבויא יצ"ו. להרה"ג ר' משה חיים מירוויש הרב דק"ק קייפטאן באפריקא

ע"ד שאלתו באלמנה צעירה לימים שאחרי מות בעלה ילדה בת ונמצא בחור עשיר שחפץ לקחתה לאשה, אך אינו חפץ לחכות כ"ד חודש כדין מנקת חברו, והיא כבר גמלה את הולד, ולה יש איזה מאות ליטרא מעזבון בעלה, גם הבחור הוא עשיר, וצידד כת"ר להתיר עפ"י דברי ספר שו"ת אמונת שמואל שהובא בבית שמואל אהע"ז סימן י"ג ס"ק ל"ז שהתיר לאלמנה עשירה להנשא תוך כ"ד חודש, רק שלא חפץ כת"ר לסמוך ע"ז מפני שהב"ש דחה דברי בעל אמונת שמואל

הנה בשו"ת חכם צבי סימן ס"ה כתב שהגאון בעל שער אפרים סיפר לו שבאותה מעשה של בעל אמונת שמואל היו שם אא"ז הגאון רבן של ישראל מהור"ר העשיל ז"ל והגאון בעל קקיון דיונה ז"ל ועוד גאונים, ואף שלא רצו להתיר בנידון זה, אך לא אסרו ג"כ, ויצאה ההוראה עפ"י דעת המתירים

אך נידון דידן אינו דומה להך דינא דבתשובות אמונת שמואל דהתם לא התחילה כלל להניק ולא נכנסה להך שיעבוד כלל, אך בנד"ד דהניקה את הולד ונכנסה לשיעבוד הנקה ואח"כ גמלה את הולד, גם לפי דברי בעל אמונת שמואל אין להתיר

ובזה יש לתרץ מה שהקשה הבית שמואל שם מהא דכתובות (דף ס') דבי ריש גלותא התירו חז"ל משום דהם מפורסמים ובודאי ריש גלותא עשירים היו, ומ"מ מחמת עשירים אסורים, ואין לומר דאיירי אלמנה מאחר שהיא עניה ובאה להנשא לריש גלותא מה צריך שם הטעם ריש גלותא מפורסמים דהא רש"י פי' כשהיה בהם בריש גלותא אלמנה מניקה משמע שהיו נשי ריש גלותא עכ"ל, והנה הוא הביא לשון רש"י כשהיה בהם מר"ג אלמנה מניקה דמשמע שהיו אלמנות מר"ג, אך ברש"י שלפנינו כתוב אלמנות שהיו בהן מניקות היינו שהאלמנות היו מניקות, ואפשר לומר שאלמנות עניות באו להנשא לדבי ר"ג, ובזה מדויק מה שכתב רש"י והתירום לינשא שעמד ע"ז בהגה' הרש"ש וגריס והתירן לינשא, היינו שהתיר האלמנות, אך לפי מה שמשמע מלשון רש"י שהיו אלמנות שחפצו להנשא לדבי ר"ג, אפשר לפרש לפי הגירסא שלפנינו והתירום, היינו שהתירו לדבי ריש גלותא שישאו אותם, אלא דבהרא"ש כתובות פרק ב' סימן כ' כתב והא דשרא רב נחמן לנשי דבי ר"ג, מזה משמע כדברי הבית שמואל

ולפי מה שכתבתי לעיל לא תקשה על פסק דינו של בעל אמונת שמואל, דהוא לא קאמר רק היכי דהיא עשירה