תשובה שלמה - ב עב

אחר, משום דהשליחות שעשתה היתה בטעות וחזרה היא לשליחותה לעשות שליח שני

והנה יש לדייק עוד דע"כ השליחות של השני מתחלת מעת שנתמנה לשליח אף קודם שבא הגט לידו, דהנה התוספות ביבמות (דף צ"ג ע"א) ד"ה קנויה ובכתובות (דף פ"ב ע"א) ד"ה הא (ודף פ"ו ע"ב) ד"ה האומר כתבו דבקנין בעינן שבשעת חלות הקנין יהיה הקנין קיים, אבל אם בשעת חלות הקנין אין הקנין בעין אין כאן חלות הקנין, וכן יש לדייק מהא דכתובות (דף נ"ט ע"א) ומי איכא מידי דאילו השתא לא קדיש ולקמי' קדיש, והר"ן בנדרים (דף פ"ה ע"ב) כתב בטעמא דת"ק דס"ל דאין צריך להפר ואף שיגרשנה אינו חל משום דבנדר גופי' כיון דהשתא לא חייל לקמי' נמי לא חייל, ואף דקיי"ל כר' יוחנן בן נורי דיפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לו, משמע דהנדר חל לכשיגרשנה אף שעתה לא חל, היינו דהתם גם עתה חל מן הדין, דהקדש וקונם מפקיעין מידי שיעבוד, רק דרבנן אלמוה לשיעבודא דבעל

וא"כ אי נימא דאין שליחות השני מתחלת רק מעת שקבל הגט ואינה מתחלת משעה שאומר שעשאו שליח, הרי אז ההגדה אינה קיימת, ואם לא חלה השליחות אז בעת שאומר שעושה אותו שליח, גם אח"כ לא מצי לחול, ועל כרחך נעשה שליח אז בשעה שאומר שעושה אותו שליח ואז חלה השליחות, וממילא אף שמת השליח הראשון אין שליחות השני נתבטלה, ולכאורה יש לומר, דכיון דכותבין הרשאה א"כ אפשר דנעשה שליח אח"כ, כיון דהכתיבה קיימת כשבא הגט ליד השליח השני, ודמיא להא דכתב הר"ן בכתובות פרק הכותב דאם אמר משוך פרה זו ותקנה לאחר שלשים יום אם קיימא באגם קנה במשיכה הראשונה, כיון דקיימא באגם חשבינן ליה כאילו ברשותו ממש היא, והיינו שעומדת שם מחמת המשיכה הראשונה, הוה כאילו המשיכה עודנה קיימת והכ"נ כיון דהכתיבה ניכרת הוה כאילו מעשה הכתיבה קיימת ונעשה שליח עתה כשיגיע הגט לידו מחמת הכתיבה הראשונה

ונלענ"ד דלא דמי, חדא דהרשאה אין השליח הראשון הוא הכותב, ואין שליחות השני נעשתה ע"י ההרשאה, השליחות חלה רק על ידי אמירת השליח הראשון ולא ע"י הכתב וההרשאה אינה אלא לזכרון דברים ולקיום השליחות, ועוד הא מצד הדין שליח שני א"צ הרשאה כמבואר באע"ז סימן קמ"ב סעיף ט', רק שנוהגין לכתוב הרשאה, וא"כ הלא גם בלא הרשאה מתמנה השליח השני ואז רק מצד אמירת השליח חלה השליחות, וע"כ שחלה תיכף בשעת האמירה, אף קודם שיגיע הגט לידו

ואין לדחות דאם בשעה שחלה השליחות אינו מקבל את הגט א"כ הוה מילי ומילי לא מימסרי לשליח, זה אינו דכבר הוכחתי בתשובה שכתבתי זה שנים רבות, שאין זה מילי, כיון דהשליחות היא להוליך הגט, אף שמוסרו לידו לאתר זמן אין זה מילי, ועוד הוכחתי דעיקר החסרון של מילי לא מימסרן לשליח הוא מצד עושה השליחות, היינו אם זה הממנה את השליח אם אצלו הוא רק מילי אינו יכול למוסרן לשליח, אבל אם אצלו אין זה מילי יכול הוא לעשות שליח אחר, והכא גבי שליח ראשון אין זה מילי, דהא הוא מוסר הגט לשלחו לשליח שני וממילא מימסרה שליחות זו לשני אף שברגע שחלה השליחות אין הגט בידו, כיון דעיקר השליחות היא למעשה למסור הגט, והגט יגיע לידו אח"כ וימסרנו להאשה

ובזה יש להבין דברי הבית שמואל באהע"ז סימן קמ"א ס"ק נ"ט שכתב ושליח הבאה שלה לא הוה מילין, כיון דעיקר השליחות נגמר בעת שנותן הגט ליד השליח, וכ"כ הט"ז שם ס"ק כ"ו ונדחקו המפרשים בהבנת דבריו, והנראה בכונתו כמו שכתבתי לעיל, דאף דבשעת מינוי השליחות אינו מקבל כלום, אך עיקר השליחות הוא לקבל הגט, ע"כ אין זה מילי, כיון דהשליחות היא לפעולה ולא לדברים ועלמא, ואין צריכים שהפעולה תעשה תיכף בעת מינוי השליחות, רק דהשליחות היא לפעולה שתעשה אחרי כן, וע"כ כתב בעיקר השליחות של הבאה שהאשה עושה דלא להוי מילי, אבל שליח הבאה הראשון אינו יכול לעשות שליח הבאה שני קודם שבא הגט לידו, מפני שאצלו הוא מילי ולא מימסרן לשליח

ונ"ל להביא עוד ראי' דחלות השליחות היא משעה שמתמנה ולא משעה שמקבל הגט, מהא דפסק הרמב"ם בפרק ב' הל' ט"ו מהל' גירושין, אמר כשהוא בריא כתבו ותנו גט לאשתי ואח"כ נבעת כו' ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא הרי זה פסול עכ"ל, ועי' במפרשי הרמב"ם שעמדו ע"ז דנקט פסול ולא בטל מפני שהוא פסול רק מדרבנן ומדאו' הוא כשר, והיינו טעמא מפני שחלות השליחות היתה כשהיה בריא אף שעדיין הגט לא נכתב, מ"מ אז התחילה השליחות בשעת האמירה, וע"כ אף דהוה אח"כ כשוטה ואינו יכול עוד לעשות שליח, מ"מ שלוחו כמותו ויכול עתה למלא השליחות וכמו שכתב מפורש בפרי חדש אהע"ז סימן קכ"א, אך אי נימא דחלות השליחות היא בשעה שמקבל הגט הא אז שתחול השליחות משום דהוה כשוטה וא"א לו לעשות שליח

ומה שכתבתי בלשון הרמב"ם בפרק ז' הל' ד' מהל' גירושין והאחרון שהגיע הגט לידו נותנו לה בפני שנים ותתגרש בו אעפ"י שמת הראשון, וכתבתי לדייק מהא דכתב שהגיע הגט לידו, דדוקא כשהגיע הגט לידו אז אין השליחות בטלה כשמת הראשון, ונראה דאין פשטות לשון הרמב"ם מורה כן, שאם היתה כונת הרמב"ם להורות שרק אם הגט כבר בידו אז כשמת הראשון לא נתבטלה השליחות, היה לו לומר והאחרון כשהגט בידו נותנו כו' אעפ"י שמת הראשון, ועוד הא מסתימת לשון הרמב"ם משמע כשהראשון כבר עשה שליח והשליח עשה שליח אחר, ובזה אף שלא הגיע עוד הגט ליד האחרון ג"כ לא נתבטלה השליחות, דהא כבר בא הגט ליד השליח השני וממילא הוא יכול לעשות שליח שלישי אף שמת הראשון, אלא דאפשר לדייק מדברי הרמב"ם איפכא דבכל מקום יכול לתת הגט ליד האשה אף כשהגיע הגט לידו אח"כ, אעפ"י שמת הראשון מקודם שהגיע הגט לידו, והא עיקרא דמילתא דמת הראשון לא נתבטלה השליחות השמיענו הרמב"ם בפרק ז' הל' כ"א מהל' גירושין דנותנו לה אעפ"י שמת השליח הראשון, ובהל' ד' כונתו להורות דבכל זמן שהגיע הגט לידו אף אחר שמת הראשון נותנו ליד האשה

גם ממה שכתב אא"ז בספר דורש לציון דרוש י"ב ודו"ז בספר שיבת ציון סימן פ"ו להקשות על שיטת ר"ת בתוס' נזיר (דף י"ב) שכתב דמה שמחוסר מעשה אף שבידו לעשות, מ"מ מקרי לא מצי למיעבד השתא ולא מצי למשוי שליח, דתקשה על כל הגיטין הנהוגים על פי הפוסקים כשהבעל נחפז לדרכו שממנה שליח להולכה קודם שיכתוב הגט, הוא הוי מלתא דלא מצי עביד השתא שהרי אין הבעל בעצמו יכול ליתן הגט לאשתו שהרי עדיין לא נכתב כו' ודבר זה מפורש בש"ס בכמה מקומות שיכול למנות שלית להולכה קודם שיכתב עכ"ל. מזה משמע דנעשה שליח תיכף בעת המינוי אף קודם הכתיבה, וכן הוא מפורש