תשובה שלמה - ב עא

דאין התחלת השליחות עכשיו, כיון דגם השליח הראשון אינו יכול לגרש עכשיו, א"כ כיון דעתה איהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוה, ואף דהוה שליח שניתן לגירושין, כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש, אפשר דמצי למשוה שליח רק אז לאחר ל' יום, וזה מה דקאמר שלא בפניו, היינו לאחר שלשים יום, או דלמא נימא דמצי למשוה שליח תיכף ואף דלא מצי מגרש תיכף, דכבר כתב המשנה למלך בפרק ו' מהל' גירושין, הביאו בפתחי תשובה סימן קמ"א ס"ק מ' דבזה לא שייך איהו לא מצי עביד, כיון דמכח הבעל קאתי והבעל מצי עביד ולגרשה תיכף, וזהו בפניו, דהיינו דנעשה תיכף שלית

אלא מלשון רש"י משמע דבפניו יותר סברא משלא בפניו, ויש להבין בדברי הגמרא, דא"ל מסור מילך קמי דידן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב לי' ניהלה וא"כ יעשו את השליח השני לבתר תלתין יומין, א"כ מאי פריך והא שליח שלא נותן לגירושין הוא, הא לבתר תלתין יומין כשיעשו השליח השני אז יהי' שליח שניתן לגירושין, אלא הכונה היא, דהא רבא קאמר לי' מסור מילך קמי דידן, היינו דיעשה את הב"ד שלוחים עתה, מפני שצריך לומר בפני נכתב ובפ"נ, וזה יכול הוא לעשות רק כשהגט יוצא מתחת ידו, ועל זה פריך והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא והאיך יכול לעשות עתה את הב"ד לשלוחים ושהם יעשו אח"כ שליח לגרשה לבתר תלתין יומין, ועל זה קמבעיא לי' לרבא כי משוו ב"ד שליח בפניו, היינו דהב"ד אינם שלוחים, רק שמסר להם הגט בתור פקדון עד לבתר תלתין יומין ואז יעשו השליח השני בפניו של השליח הראשון, והוא ימסור לו אז הגט בתור שליחות, ואז כשיצא הגט מת"י יאמר בפני הב"ד בפני נכתב ובפ"נ, או שלא בפניו, היינו דהב"ד בעצמם הם שלוחים מהשליח הראשון, ואף שלא בפניו משוו שליח שני, והא דהקשה הרא"ש אי בעינן בפניו למה ימנה ב"ד את השליח ימנה הוא את השליח ובפני ב"ד עכ"ל, אפשר לומר דכיון דהשליח הראשון יצטרך לומר בפ"נ ובפ"נ והשליח השני יצטרך לומר שליח ב"ד אני, ע"כ ב"ד משוו לי' שליח

ולפי"ז גם לפי פירש"י מדמשוו ב"ד שליח אף שלא בפניו א"כ הם נעשו שלוחים מקודם, אף דשליח ראשון לא מצי עביד השתא, מ"מ כיון דמכת בעל קאתי מצי משוה להו שלוחים כמו שכתב במשנה למלך שהבאתי לעיל, והכ"נ אם מת שליח ראשון אף קודם שבא הגט ליד השליח השני, ג"כ השליחות אינה בטלה, כיון דמכח הבעל קאתי

ואין להקשות ע"ז מהא דכתב הט"ז בסימן קמ"א ס"ק כ"ה דאפילו אם השליח השני תי יכול השליח הראשון לבטלו וליקח ממנו הגט, משמע דאין שליחות השני עיקר ושליחות הראשון עודנו בתוקפו, וא"כ כיון דשליח הראשון לא נסתלק מהשליחות אפשר דהשני נעשה שליח רק כשמקבל את הגט, דמזה לא קשה כלל, דהא גם כשכבר נתן הגט בידו ס"ל להט"ז דיכול לבטלו, אף דאז לית כאן שום ספק דאם מת הראשון דאין שליחות של השני בטלה, אלא דס"ל להט"ז, כיון דהראשון ידו כיד הבעל, לכן יש בכחו לבטל את השליח השני, כמו שהבעל יכול לבטל את השליח, אבל שליחות השני מתחלת בשעה שממנה אותו לשליח

וגם אין להקשות מהא דכתב בתשובות מהרי"ט ח"א סוף סימן ל"ה וז"ל ופשיטא דלאו דוקא דא"ל שוי שליח שתרצה, אלא כיון שא"ל שהוא יעשה שליח אעפ"י שיחדו הרי מכח שלית ראשון נעשה שליח שני שאם מת ראשון לא מצי שליח שני יהיב לה, כיון שעדיין לא עשאו שלית בב"ד כו' עכ"ל, דאם כפשוטו הרי התם מיירי שכבר הגט ביד שליח שני, א"כ לכ"ע זהו נגד דברי הגמרא שמסיק מר בר רב אשי דאפילו מת ראשון מצי שלית אחרון יהיב לה. אלא דכונתו היא דהנה בא"י שאינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם יכול לעשות שליח אף שלא בב"ד ואז אף אם מת שליח ראשון יכול האחרון לתת לה הגט, אך בחו"ל שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ בפני ב"ד, אז אינו יכול לעשות שליח שלא בפני ב"ד מפני שצריך לומר בפניהם בפ"נ ובפ"נ ואז עושה שליח בפניהם אפילו שלא בפניו וממילא אלים אז כח שליח שני אף אם מת ראשון, והתם מיירי שלא אמר עוד בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ ורק שעשה אותו שליח שלא מפני ב"ד ומשו"ה הוא עוד לא נסתלק משליחותו וע"כ אם מת אין השליח השני מצי יהיב לה. אבל אם עשה אותו שלית בפני ב"ד ואמר בפניהם בפ"נ ובפ"נ, אז אף אם מת השליח ראשון מצי השליח שני יהיב לה כשהגיע הגט לידו וכמו שמסיק שם כיון שעדיין לא עשאו שלית בב"ד, דמשמע דאם עשאו שליח בב"ד שפיר דמי

והנה גוף דבר זה אם שליח ראשון כבר נסתלק כשעשה שליח שני ונגמרה שליחותו שס"ל להט"ז דלא נגמרה עוד שליחותו, וכן היא דעת הב"ש בסימן קמ"א ס"ק נ"ח, והמשנה למלך מסתפק בזה, ושארי הגאון בספר יד המלך על הרמב"ם פשיטא לי' דשליח ראשון נסתלק משליחותו תיכף כשעשה את השליח השני, הנה כבר העיר בב"ש שם דדעת הרשב"א אינו כן דמשמע מדבריו דהראשון נסתלק משליחותו תיכף כשעשה את השליח השני, ובספר תורת גיטין בסי' קמ"א סעיף מ"ב כתב על זה דכונת הב"ש היא על מה שכתב הרשב"א כשאמר לאשה כי מטית התם שויא שליח להולכה דצריך שתאמר בפ"נ קודם שיצא הגט מתחת ידה אלמא דכבר נגמר שליחותה, ואין הנידון דומה לראי' דשאני התם שהאשה לא נעשה שליח לגירושין, רק לעשות שליח להולכה וכיון שעשתה שליח להולכה ומסרה בידו ודאי כבר נגמרה שליחותה, משא"כ הכא דשליח נעשה שליח לגירושין וכל כמה דלא מטי הגט ליד האשה עדיין לא נגמרה השליחות עכ"ל, והנה הרא"ש בפ"ק דגיטין סימן ו' משוה דין האשה דצריכה לומר בפ"נ לדין שליח שעושה שליח דצריך לומר בפ"נ בשעה שעושה השליח השני, ומשמע דגם אז נגמרה שליחות הראשון וכמו שכתבתי לעיל, ומהך דסימן קמ"א סעיף מ"ב דבמת שליח שני יכול שליח ראשון ליטלו מיורשיו של שני ולתת ליד האשה אין ראי' כלל דהיכא דהשני עומד מוכן ורוצה לתת הגט ליד האשה דשליח ראשון יכול ליטלו מידו, דאפשר דשליח ראשון כבר נסתלק משליחותו כמו שכבר כתבתי לעיל, דכשמת השני ולא יקיים עוד את השליחות, הרי שליחותו היתה בטעות, דהא נעשה שליח לגרש, וברור הוא שלא יעשה השליחות ולא יגרש, ומשו"ה חזרה השליחות אצל השליח הראשון, דהא נסתלק הוא מהשליחות בטעות, וע"כ יכול הוא לגמור שליחותו, וזו היא כונת הרמ"ה שהביא הטור שכתב ולא נאמר בזה עשה שליח שליחותו כדאמרינן גבי עדים שחתמו בשטר ונאבד השטר, דנאמר דהשליח הראשון כבר עשה שליחותו כשעשה שליח שני ונסתלק מזה לפי שלא נגמרה שליחות זאת עד שיגיע גט לידה, היינו דשליחות השני היתה להגיע הגט לידה, וכיון שמת ולא יגיע הגט לידה ממנו, א"כ חזרה שליחות להראשון ולא נגמרה שליחותו דשליחות השני היתה בטעות

והגע בעצמך, אם האשה שאינה שליח לגירושין, רק לעשות שליח להולכה, אם היא עשתה שליח להולכה דכבר גמרה שליחותה, אם אותו שליח להולכה שעשתה מת או התחרט מהשליחות טרם שנתגרשה, הלא פשוט הוא דהשליחות שעשתה לא נגמרה, ובודאי שיכולה לעשות שליח