תשובה שלמה - ב ע

מובדלים עוד, וכל כמה דאפשר שתהי' לו זכות מה בחצרה אף שאין לו בו קנין כלל, מ"מ אכתי אגידי בי' וליכא כאן כריתות

סימן כ"ד

לידידי שארי הרב הגאון החו"ב כו' מהור"ר אברהם יצחק פייווילזאן

על דבר שאלתו שסידר ג"פ לשלחו ע"י שליח, ועשה שלית ראשון ע"י הרשאה והוא עשה שליח שני ע"י ב"ד שימסור הגט להאשה, אך בעוד הגט בדרך שנשלת ע"י הדואר, בטרם שבא לידי השליח שני מת השליח הראשון, ונסתפק בזה כת"ר בהא דאיתא בגיטין (דף כ"ט ע"ב) אמר רב אשי אם מת שליח ראשון בטלו כולן, אמר מר בר רב אשי הא דאבא דקטנותא היא אילו מת בעל מידי מששא אית בהו כלהו מכת מאן קאתי מכת דבעל קאתי איתנהו לבעל איתנהו לכולהו ליתא לבעל ליתנהו לכולהו וכן אפסקא בשו"ע אבהע"ז סימן קמ"א סעיף מ"א, ונסתפק כת"ר אולי זה דוקא כשכבר בא הגט ליד השליח השני, אבל כשעוד לא בא הגט לידו אפשר שאינו עוד שלית, ועיקר השליחות עוד תלויה בהראשון וכשמת בטלה השליחות

והנה לכאורה יש לדייק מהא דכתב הרמב"ם בפרק ז' הל' ד' מהל' גירושין והאחרון שהגיע הגט לידו נותנו לה בפני שנים ותתגרש בו אע"פ שמת הראשון עכ"ל דלאיזה כונה כתב שהגיע הגט לידו, דע"כ צריך להיות הגט בידו כשמגרשה, אך אי נימא דאם מת הראשון לא בטלה השליחות דוקא כשכבר הגט ביד השני, אבל אם מת טרם שהגיע הגט ליד השליח השני, אז בטלה השליחות, י"ל דזה השמיענו הרמב"ם דהאחרון כשהגיע הגט לידו אז אין השליחות בטלה כשמת הראשון

ומה שנראה בזה דע"כ נעשה השני שליח תיכף כשעושה שליח בב"ד אף שלא בפניו כדקיי"ל בגיטין (דף ל' ע"א), דמשוי שליח אף שלא בפניו וכפי שיטת הרי"ף שפי' בב"י בסימן קמ"ב דהשליח הראשון משוי לשליח שני בב"ד אף שלא בפניו של השליח השני, וכ"כ הרמב"ם בפרק ז' הל' כ"ב מה' גירושין וכ"כ רבינו ירוחם נתיב כ"ד ח"ג וז"ל ולפירש"י בבעיית הגמ' ופשטה שב"ד יכולים לעשות שליח שני אפילו שלא בפני א' ולפי גירסת רי"ף שלית יכול לעשות שליח בפני ב"ד שלא בפני שליח שני, אלא שאומר בפני ב"ד אני ממנה שליח לפלוני וב"ד יתנוהו לו ועיקר הדין של שתי הגירסאות נהגו לעשות בב"ד שליח שני שלא בפני שליח ראשון ולעשות שליח ראשון בפני ב"ד שלית שני שלא בפניו עכ"ל. וכן הוא בטוש"ע סימן קמ"ב, והנה התוס' בגיטין (דף ה' ע"ב) ד"ה יטלנו כתבו דצריך לומר בשעת נתינה בפני נכתב וכו' וקודם נתינה מספקא לר"י נמי אי מהני, ומדתנן בפרק כל הגט (דף כ"ט) המביא גט ממדינת הים וחלה עושה בב"ד שליח ואומר כו' אין ראי' דהרי אומר כשהגט יוצא מתחת ידו עכ"ל, וכן כתבו (בדף פ"ד ע"ב) בתוס' ד"ה אמר דשליח דוקא כשיאמר בשעת נתינה מידק דייק עכ"ל וכ"כ הרא"ש בפ"א דגיטין סימן ו', שמעינן מזה דשליח ראשון כשמשוה שליח שני אף שלא בפניו בפני ב"ד מוסר לו שליחותו בפני ב"ד לשליח שני וע"כ יכול הוא לומר בפ"נ ובפני נחתם, וממילא הוה השליח שני נכנס בגדר השליחות תיכף, וע"כ גם אם מת השליח הראשון ג"כ לא בטלה השליחות וכשיגיע הגט לידו יכול לתנו ליד האשה

אך ממה שכתב הטור באע"ז סימן קמ"א בשם הרמ"ה דאם מת השליח השני לא נתבטלה בכך שליחות של ראשון ויכול לטלו מיורשיו של שני ויוליכנו לה או ישלחנו ביד אתר, וכן פסק בשו"ע אבע"ז סימן קמ"א סעיף מ"ב, משמע מזה לכאורה דעדיין שליחות של הראשון קיימת, וא"כ כיון שמת הראשון קודם שיגיע הגט ליד השני בטלה השליחות, אלא דבאמת א"א למידק מזה כלום, דהא הרמ"ה מיירי כשכבר הגט ביד השליח שני ובזה כ"ע מודו דאם מת השליח ראשון שלא בטלה שליחות של השני משום דמכוח הבעל קאתי, והתם בדינו של הרמ"ה הטעם הוא, כיון דעיקר השליחות הוא לתת הגט ליד האשה ואז נגמרה השליחות, וא"כ כיון שהשני מת קודם שקבלה האשה הגט הרי השליחות בטלה מפני שהוא לא יכול לקיים עוד את שליחותו וחזרה השליחות אצל הראשון מכיון ששליחות של השני בטלה ושליח הראשון עשאו שליח רק למען יעשה השליחות ויתן הגט ליד האשה, והוה כגונא אם עשה השליח ראשון שלית שני שאינו יכול לקבל עליו השליחות, דודאי השליחות שלו בטלה ומפני זה לא נתבטלה שליחות הראשון, כיון שמה שעשה לשליח שני אין בכך כלום ונשארה השליחות אצלו

ובזה מדויק מה שכתב הרמ"ה וז"ל ולא נאמר בזה כבר עשה שליח שלוחותו כדאמרי' גבי עדים שחתמו בשטר ונאבד השטר, לפי שלא נגמרה שליחות זה עד שיגיע גט לידה עכ"ל דהתם בחו"מ סימן מ"א סעיף א' גבי עדים שחתמו בשטר עשו שליחותם במה שחתמו השטר, שעל זה נעשה שלוחים לחתום, ואף שנמחק השטר וא"א לגבות בו, על הגוביינא לא נעשו שלוחים, ומכיון שכלתה שליחותם במה שחתמו על השטר שוב אינם יכולים לחתום שטר שני, אך בשליח הגט העיקר הוא לעשות שליח שני לתת הגט ליד האשה ומכיון שמת ולא יכול עוד לתת הגט ליד האשה, נתבטלה עשיית השליחות ההיא, והראשון לא כלתה עוד שליחותו, והוה כמו שכתב הרא"ש והטור בחו"מ סימן מ"ט שאם טעו בכתיבת השטר ונתבטל השטר נמצא שלא עשו שליחותם במה שחתמו וחוזרים וחותמים על שטר שני, אבל אם השליח ראשון עשה שליח שני אף שלא בפניו, הרי השליחות עתה על השני, ואף שמת הראשון בזה לא נתבטלה שליחות השני וכשגיע הגט לידו יכול הוא לתנו ליד האשה, ודמי הך דינא דהרמ"ה להא דאיתא בגיטין (דף ס"ג) דלא עשו שליחותן אף שכבר נתנו לה כיון דנכתב בטעות

ובזה יש להבין לפי שיטת הרי"ף הא דאיבעיא לי' לרבא כי משוה שליח בב"ד בפניו או שלא בפניו, דצדדי הספק הם, כיון דהשליח הראשון צריך לומר בפ"נ ובפני נחתם, וזה דוקא בשעה שהגט יוצא מת"י ונמסרה השליחות לאחר, על כן קמבעיא לי' אי זה דוקא בפניו של השליח השני ואז הוא נעשה שלית, אבל כשאין לפניו אינו נעשה עוד שליח ואין הגט יוצא מרשותו של שליח הראשון ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפ"נ, או דלמא אפילו שלא בפניו ואף שאין הגט בידו נעשה תיכף שליח והגט יוצא מרשות השליח הראשון ושפיר יכול לומר בב"ד בפני נכתב, כיון דהגט יוצא מתחת רשותו לרשות השליח השני אף שלא בפניו

ולשיטת רש"י היה נראה לכאורה דרבא קמבעיא לי' כי משוו ב"ד שליח בפניו קאי על הך עובדא דלעיל דהשליח היה יכול ליתן הגט לאחר שלשים יום, וצדדי הספק הם כך, דהנה השליח הראשון יכול לעשות שלית שני לתת הגט דוקא לאתר ל' יום, וקמבעיא לי' מתי היא התחלת השליחות של השני, אם תיכף או לאחר ל' יום דאפשר לומר