תשובה שלמה - ב סט

דסנהדרין (דף ע"א ע"א) דר' יוסי בר' יהודה ס"ל גבי בן סורר ומורה דעד שיגנוב משל אביב ומשל אמו. ופריך שם אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה, והא התם בבן סורר ומורה מדאורייתא קא בעי ר' יוסי בר' יהודה דיגנוב גם משל אמו והא מדאורייתא הפירות הם שלה ורק מדרבנן מה שקנתה אשה קנה בעלה ומאי קפריך, ועוד הא דמשני שם מדמי סעודה המוכנת לאביו ולאמו ופירש"י שהיו מעות מוכנים לקנות מהם סעודה לאביו ולאמו דכיון דלכך נזדמנו משל אמו קרינן בהו דאיהי נמי שייכא בהם מדינא דבעלה חייב במזונותיה עכ"ל. והא לדעת הרמב"ן והר"ן והרא"ש והמגיד דמזונות מדרבנן עיין באהע"ז סימן ס"ט בח"מ ס"ק ג' ובבית שמואל ס"ק א' א"כ מדאורייתא אין של אמו, ותקשה אמו מנא לה

ועוד הא דכתבו התוס' ביבמות (דף ס"ו ע"א) ד"ה אלמנה כו' עבדי מלוג לא יאכלו אפילו למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי לא חשיב בהכי קנין כספו כיון שאין הגוף שלו עכ"ל. ולפי דברי כת"ר עדיפא היה להם למימר, כיון דאין הפירות קנויות לו אלא מדרבנן וקנין דרבנן אינו אוכל בתרומה, כמבואר ביבמות (דף ס"ח ע"א) וברמב"ם פרק ח' הל' ט' מהל' תרומות

ועוד דאמרי' בב"ק (דף פ"ט ע"ב) דעבדי מלוג אין יוצאין בשן ועין לא לאשה ולא לאיש ואפסקא כן ברמב"ם פרק ה' מהל' עבדים וביור"ד סימן רס"ז סעיף ל"ח וביבמות (דף ס"ח ע"ב) דעבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה, ואי קנינו אינו אלא מדרבנן אמאי עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין, הא מן התורה אינן שלו, ובעבדי מלוג אמאי מעכב שלא יצאו בשן ועין לאשה הא מדאורייתא כספו המיוחד לו קרינן בה

והנראה לענ"ד דמה שקנתה אשה קנה בעלה לא דמי לשאר דברים שאין בהם קנין אלא מדרבנן ושנחלקו הפוסקים אם קנין דרבנן מועיל לדאורייתא, דהכא אין הכונה דקנין הבעל הוא מדרבנן, רק דעיקר הדבר הוא מתקנת חכמים שתקנו כן דמה שקנתה אשה קנה בעלה, היינו דתקנו דבכל נשואין יהיה כן באופן זה דמה שקנתה אשה יקנה בעלה, ומכיון דתקנו כן דהנשואין תהיינה באופן זה, ממילא קנין הבעל הוא מדאורייתא, כיון דאדעתא דתקנתא דרבנן האשה נישאת לו ובהנשואין היא מקנה לו כל מה שקנתה, וע"כ הוא קונה קנין גמור דמהני מדאורייתא, וא"כ תקנתא דרבנן היא דליקני הבעל אך עצם הקנין הוא דאורייתא, משא"כ בשאר מילי דנחלקו הפוסקים אם קנין דרבנן מועיל לדאורייתא, דהתם עצם הקנין הוא דרבנן, כגון קנין דמעמד שלשתן דנחלקו רבינו ירוחם והב"י אם קדש אשה במעמד שלשתן אם הקידושין הם מדאורייתא או מדרבנן, דהתם עצם הקנין הוא מדרבנן

וסעד לדברי נ"ל מהא דגיטין דף (מ"ז ע"ב) איתיבי ר' יוחנן לר"ל ולביתך מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו וקורא וכתבו התוס' בד"ה ולביתך ת"ל וא"ת והא מן התורה אין לבעל פירות בנכסי אשתו אלא תקנתא דרבנן בעלמא היא א"כ ע"כ גזרת הכתוב הוא, וי"ל דרך נשים שנותנות פירות לבעליהן עכ"ל. וכן כתב הר"ן שם בחידושים וז"ל י"ל דאע"ג דבעל לא אכיל פירות מדאורייתא אפי"ה דרכן היה בדורות הראשונים להיות מתנין שיאכל בעל פירות וזהו מוהר ומתן שאמרה תורה, שבראשית רבה אמרו מהר פירא מן פירא פירנין, והיינו נכסי מלוג עכ"ל. והיינו אף דמדאו' אינה מחויבת לתת הפירות, מ"מ כיון דדרכן היה להיות מתנין קנה מדאורייתא עד שמרבה מולביתך שמביא ביכורי אשתו. וה"נ כיון דתקינו רבנן דהנישואין תהיינה על אופן זה, ממילא קנה הפירות מן התורה

וכן נראה מדברי הר"ן בחי' גיטין (דף ע"ז ע"א) ד"ה אמרי, וז"ל אבל בעל שאמר אחר שנשאה הריני פודה ואיני אוכל פירות לא מהני דנשואה ידו כידה כדאיתא בפרק הכותב, כלומר שהוא זוכה בגוף הנכסים ובפירותיהם, הלכך לא מהני לשון חלוק אלא הקנאה גמורה עכ"ל. והיינו שהוא זוכה בנכסיה בקנין גמור דמהני אף מדאורייתא

ולכאורה תקשה ע"ז מהא דכתבו התוס' ביבמות (דף ל"ו ע"ב) ד"ה קנין וב"ב (קל"ו ע"ב) תוד"ה ר' יוחנן, שהקשו לר"י דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי איצטריך תקנת אושה דאשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה דלא עשתה ולא כלום ותי' דקנין פירות לא הוי אלא מדרבנן ולא הוי כקנין הגוף לכך איצטריך תקנת אושה ע"ש, משמע מדבריהם דעצם הקנין אינו אלא מדרבנן ומשום הכי לא הוי כקנין הגוף, והנראה לענ"ד לומר דכונתם דאף שתקנו שקונה בפירות הוא קנין גמור מדאו', אך כיון דרבנן תקנו האי תקנתא דליקני הפירות, תקנו שבאופן זה יקנה דלא להוי כקנין הגוף, כדאשכחן בכתובות (דף פ') דבעל שמכר קרקע לפירות לא עשה ולא כלום, והתוס' בב"מ (דף צ"ו ע"א) ד"ה שאל כתבו דאין הבעל יכול להשאיל או למכור פירות נכסי מלוג בלא רשות האשה, והיינו דהכי הוה תקנתא דליקני רק באופן זה שלא ישאיל ושלא ימכור, ומשו"ה אינו ג"כ כקנין הגוף, אף דלבתר האי תקנתא עצם הקנין הוא דאורייתא

ועוד נראה לענ"ד דאפילו אי נימא דהקנין שקנה הבעל הפירות הוא מדרבנן ומדאורייתא גם עכשיו אין לו קנין בפירות כלל, ג"כ לא תקשה הא מדאורייתא הוה גיטא, דכיון דיש לו קנין פירות אף דהקנין הוא מדרבנן גם מדאו' לא הוה גט, מדאמרי' בבבא מציעא (דף ז' ע"א) האי סודרא כיון דתפיס בי' שלוש על שלוש קרינן בי' ונתן לרעהו דכמאן דפסק דמי ומאי שנא מדרב חסדא דאמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת, התם כריתות בעינן וליכא, הכא נתינה בעינן ופי' רש"י כריתות הבדלה, שיהיו מובדלים זה מזה והרי אגודים הם בחוט זה עכ"ל. חזינן מזה דאף דלענין קנין אין חוט זה מעכב כלום, וכמו שכתבו ג"כ התוספות בכתובות (דף ל' ע"ב) ד"ה ואי וז"ל, דדוקא לענין הגט אמרינן היכא דיכול לנתקו דלא הוי גט, משום דבעינן כריתות והא אגידי בי' כו' וכיון שאינו זוכה מטעם זה, ה"ה דאינו מגרע זכיית האחר שהוא מונח בתוך ידו עכ"ל מ"מ לענין גט מעכב משום דבעינן כריתות וליכא, א"כ בכל אופן שיש להבעל זכות בהקנין, אף שהוא רק מדרבנן, גם מדאורייתא ליכא כריתות, דלא גרע מחוט בידו, אף דאין בו כלל משום קנין, אך כיון דאגידי בי' בחוט זה אין כאן כריתות, והכא נמי כיון דיש להבעל זכות בהחצר בכל אופן שהוא, אף שהזכות הזה אינו מה"ת, אך כיון דמדרבנן יש לו הזכות, אכתי אגידי בי' ואין כאן כריתות, ולכן אף מדאורייתא אינה מגורשת

אחר זה ראיתי באבני מלואים סימן קל"ח שכתב ג"כ כעין זה, ומעתה נראה לענ"ד לתרץ גם הקושיא שעל הירושלמי בגיטין (פ"ח הל' א') שהבאתי לעיל, אמאי אצטריך ר' יוחנן למימר עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך, הא ר' יוחנן ס"ל בירושלמי גיטין (פ"ב הל' ב') דאין לבעל פירות משעת חתימה, דנהי דמשעת חתימה אין לבעל פירות, אבל כריתות אין כאן, דהא אכתי יכול הבעל לבטל הגט ותו הדר יש לו פירות, א"כ עדיין אגידי בי' ואינם