תשובה שלמה - ב ו

ובמשנה למלך פרק י"ז הל' י"א מהל' גירושין שכתב לתרץ דברי הריב"ש בתשו' סימן ש"פ שהביא ראי' דעכו"ם כל שידענו שאינו מתכוין להעיד נאמן, מהא דיבמות (דף קכ"ב ע"א) דפריך ודלמא צרה היא, ולא פריך ודלמא עכו"ם הוא, והקשה מהרלב"ח בתשו' דהא פריק דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין, ותו ליכא להקשות דילמא עכו"ם הוא. וכתב שם במשנה למלך וז"ל דראית הריב"ש מפירכת המקשה אדמותיב ודלמא צרה היא. דיש לדחות שלא היתה לו אשה אחרת כשיצא מכאן וע"כ צריכין אנו לומר דאף שלא היתה לבעל אשה אחרת, ליחוש שמא הבעל נשא אשה אחרת במקום שהלך, ומה לו כל הצער הזה, לותיב ודלמא עכו"ם הוא במקום פרכת צרה. א"ו דמת פלוני סתם הוי מסיח לפי תומו עכ"ל. וגם בזה יש להבין איך ליחוש שנשא אשה במקום שהלך לשם הא אסור לישא אשה במדינה אחרת. אך אי נימא דהאיסור הוא רק אם יש לו בנים מאשתו הראשונה, אבל אם אין לו בנים ממנה יכול לישא אשה אחרת במקום אחר. כל זה ניחא דהכא הא אין לו בנים מאשתו הראשונה יכול לישא אחרת ולכן יש לחוש שמא נשא אשה אחרת

אלא לפי דברי הרמב"ם שהבאתי לעיל לא משמע לכאו' כן. דהא אף באין לו בנים מאשתו הראשונה אכתי יש לחוש שישא אחות אביו או אחות אמו. והנלענ"ד דלא תקשה לדידהו מדברי הרמב"ם. דהא כתבו התוס' ביבמות (ל"ז ע"ב) ד"ה יחודי כו' ומשום נושא אשה במדינה אחרת נמי ליכא למיחש שאם היה אירע שבא עליה ונתעברה ממנו היה מוליכה לעירו עכ"ל. וא"כ כשכונתו להוליכה לעירו אין כאן שום חששא. ובכה"ג יש לחוש שמא נשא אשה במדינה אחרת על מנת להוליכה למדינתו, ובאופן זה יש לחוש שמא נשא אשה. ולא עוד אלא שמדברי התוס' ראי' דהיכי דאין לו בנים מותר לישא במדינה אחרת, דהא כתבו דרק אם נתעברה אז היה מוליכה לעירו, אבל אם לא נתעברה היה מניחה שם, ואי נימא דגם באין לו בנים ממנה איכא איסורא, א"כ מאי משני דיחודי הוה מיחדי להו, הא גם זה אסור, ואף שגרשה אח"כ, חדא דכבר הוכחתי דגם בגרושה גזרו. ועוד הא אנן על שעת אישות דייקינן ולא מהני מה שמגרשה אח"כ. דאל"כ יתרץ דמגרשי אח"כ. דהא מאן בעיא ליומא קאמרי, א"ו דבאין לו בנים ממנה יכול לישא במדינה אחרת וזהו מאי דקאמר יחודי הוה מיחדי להו

שוב נתישבתי שמדברי הרמב"ם לא קשה כלל, דהיכי דהאב במדינה אחת והאם במדינה אחרת יש לחוש לתקלה שמא ישא את אחותו ואז חוששין שמא יבואו לתקלה גם בשאר עריות. אבל כשאין לו בנים מאשתו הראשונה ולקח אשה אחרת והוליד בנים והאב והאם הם באותה מדינה בכה"ג לא גזרו. דאל"כ היה להם לגזור דאף מי שאין לו אשה, שלא ישא במדינה אחרת שמא יבואו לתקלה בשאר עריות, א"ו משום חששא דשאר עריות לחוד לא גזרו

וגם מדברי אא"ז בנודע ביהודה שהבאתי לעיל משמע דאם אין לו בנים מאשתו הראשונה יכול לישא אחרת, דהא כתב ואם כבר הוליד מאשתו ראשונה איכא חששא דאת נושא אחותו, משמע דאם לא הוליד ליכא האי חששא

גם מה שכתב שם בשם ארי' בכונת המבי"ט ז"ל שכתב בתשו' ח"א סימן ר"י להתיר למי שעלה לא"י לישא אחרת ולמסור גט ליד השליח, שתמה בכנה"ג דאם חשש לחרם דרגמ"ה מה מהני הגט דלמא לא תרצה לקבלו ואיכא חדרגמ"ה שלא לגרש בעל כרחה. ולפי הנ"ל י"ל דלאו משום חדרגמ"ה חשש הר"ם מטראני, רק דחשש להא דראב"י דלא ישא במדינה אחרת עכ"ל וכנראה שלא עיין בגוף התשובה, ששם בתשו' מבי"ט כתב מפורש שהוא חושש לתקנת רגמ"ה ולא משום הא דלא ישא במדינה אחרת. ולתרץ קושית הכנה"ג נראה לענ"ד, כיון דחשבה למורדת אפשר שס"ל כהנך פוסקים דבמורדת לא החרים רגמ"ה שלא לגרש בע"כ

והנה כת"ר כתב דלפי המבואר בגמרא שם שאני רבנן דפקיע שמייהו והכי קיי"ל בשו"ע, וי"ל כיון דבנשתטית צריך לזה היתר מאה רבנים קלא אית להו עכ"ל. ולענ"ד נראה דלא דמי, דהא מבואר ברמב"ם פרק כ"א הל' כ"ט מהל' איסורי ביאה ואם היה אדם גדול ששמו ידוע והרי זרעו מפורסמים וידועים הרי זה מותר עכ"ל. וכ"כ רש"י ביבמות (ל"ז) קורין לבתו על שמו. וביומא (י"ח) כתב רבנן קלא אית להו ושמם קרוי על בניהם עכ"ל. וא"כ העיקר הוא שיהיה הפירסום לזרעו שמתיחסים אחרי אביהם וידעו בני מי הם לא אתי תקלה לישא אח את אחותו. אבל הפירסום של ההיתר של מאה רבנים אינו מועיל כלל לזרעו. ואטו זרעו יתיחסו שאביהם היה לו היתר ממאה רבנים. וא"כ אפשר שלא ידעו מי אביהם ונמצא אח נושא את אחותו. והרי ביבמות (ל"ז ע"ב) ברש"י ד"ה יתר על כן ז"ל דאפי' הכא דע"י נשואין הוה והדבר מפורסם גזר ראב"י עכ"ל וא"כ הפירסום בעת הנשואין אינו מועיל. והכ"נ הפירסום של ההיתר ממאה רבנים הוא רק בעת הנשואין ופירסום זה אינו מועיל להבנים

והנה לכאו' קשה לי דמאי פריך אראב"י מהא דרב כי איקלע לדרדשיד מכריז ואמר מאן הויא ליומא ורב נחמן כי איקלע לשכנציב מכריז ואמר מאן הויא ליומא. הא כתבו התוס' בגיטין (דף ו' ע"א) ד"ה ומכי דארדשיד היא בבל, וגם שכנציב היא קרובה לנהרדעא עירו של רב נחמן כדמשמע באגרת רב שרירא גאון, וא"כ מאי מקשה אדר' אליעזר בן יעקב דקאמר דלא ישא במדינה אחרת והם מכרזו באותה מדינה

והנראה לענ"ד בזה דהא דאמרו שאני רבנן דפקיעי שמייהו ואז יקראו להבנים בשמו כמש"כ רש"י והרמב"ם. וא"כ חזינן דהעיקר הוא אם לא תהיה לו התחברות עם בניו מאשתו הראשונה ואז ברבות הימים לא ידעו אם היה לאביהם בנים מאשתו השנית שנשא במקום אחר ויבואו לתקלה לישא אח את אחותו. דהא אם פקיעי שמייהו וידעינן מי אביהם ליכא שום חששא והאיסור הוא רק אם לא ידעו מי אביהם. וע"כ מקשה מרב ורב נחמן שמכרזו מאן הויא ליומא ומסתמא לא היה להם עוד שום התחברות עם הנשים ואף שנולדו להם בנים מהנשים אפשר שישכחו מי אביהם, וע"כ משני דפקיעי שמייהו ולא ישכח הדבר והבנים יתיחסו אחריהם ולא יבוא לידי תקלה. וכבר כתב בשו"ת חתם סופר חלק אהע"ז ח"א סימן נ"ח ובעוד תשו' שעכשיו נשתנה הענין ממה שהיה בדורות הקדמונים, מפני שעתה קבוע בי דואר בכל מקום ואפשר להתודע תיכף התחברות עם כל המקומות. וכמו דאמרי' ביבמות (דף קכ"א) דצורבא מדרבנן קלא אית לי'. בזמננו כל אדם דינו כמו צורבא מדרבנן דקלא אית לי'. והכ"נ דמשני דרבנן פקיעי שמייהו ובזמננו כל אדם פקיע שמי', ויתודע הדבר בכל המקומות וליכא למיחש לתקלה

שוב ראיתי בספר עין יצחק חלק אהע"ז סימן א' באשה שנאסרה על בעלה ויש לה בנים ממנו והוא נסע למרחקים אם יכול לישא אשה שם. וכתב להתיר אליבא