תשובה שלמה - ב סח

מפירש"י בב"מ (מ"ח ע"א) ד"ה קאי באבל, ומהתוספות בכמה דוכתי וכן הוא בטור ח"מ סי' קצ"ח, ועי' באהע"ז סי' כ"ח בב"ש ס"ק ג' וס"ק ו' וס"ק ל"ה. והשתא הא דפרכינן בגיטין שם מה שקנתה אשה קנה בעלה ואמאי היא מגורשת, ע"כ צ"ל דכל עיקר הקושיא אינו אלא אמאי קתני במתניתין הרי זו מגורשת גמורה, הלא מדרבנן אינה מגורשת, דהא מדרבנן מה שקנתה אשה קנה בעלה, וא"כ נהי דמדאורייתא היא מגורשת ואם נשאת לא תצא מ"מ כיון דמדרבנן אינה מגורשת, הרי אסורה היא להנשא לכתחילה, וכיון דכן הוא תו ליכא לתרוצי כמ"ש האבני מלואים שם דמשו"ה פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה אפילו למ"ד דאין לבעל פירות משעת חתימה, משום דהא בהא תליא, כיון דמשועבדת לו לפירות הרי לא נתגרשה וכיון שלא נתרגשה הרי עדיין הפירות שלו, דז"א הלא כיון דמה"ת שפיר הוא מגורשת ורק מדרבנן היא אינה מגורשת א"כ הרי אין לבעל פירות משעת חתימה משום דאין אני קורא בה ואהדרינך לאנתו כמו שהוכחנו למעלה מסוגיא דגיטין (י"ז ע"ב) דבגט כשר מדאו' ופסול מדרבנן שוב אין לו לבעל פירות עכ"ד כת"ר

ולכאורה הא בגיטין (ג' ע"ב) כתבו התוס' בד"ה כתב בכתב ידו כו' וא"ת בשלמא כו' אבל למאן דמפרש התם דתקינו זמן משום פירי קשה לר"י מה תשש יש בכתב ידו ואם יש לחוש שיקדים זמן לטובת האשה אע"פ שבא לגרשה ולעשות עמה קנוניא שתגבה מלקוחות שמכר להם פירות בינתים מאותו הזמן הכתוב בגט עד עכשו כו' א"כ לא נסמוך עליו לטרוף לקוחות מזמן הכתוב בו וי"ל דודאי אינו נאמן ולכך פסלהו דלפעמים תפסיד האשה שלא כדין כשיכתוב הבעל יום שעומד בו ולא יקדים הזמן ואז היה לה לטרוף לקוחות מזמן הכתוב והיא לא תוכל לטרוף לפי שאנו חושדין אותו שהקדים הזמן ולכך פסלוהו דהשתא בדין לא תטרוף האשה מזמן הכתוב כיון שהגט פסול, דדוקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה עכ"ל והרי התם בשלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר כתבו שבדין לא תטרוף האשה מזמן הכתוב, ולפי דברי כת"ר כיון דמדאורייתא כשר הפירות הם שלה. והטור באהע"ז סימן קי"ט כתב בשם הרמ"ה בנשתטית שאפילו גירשה שחייב במזונותיה וכל תנאי כתובה לבד מתשמיש המטה שאסור, דאי אמרת פטור מה הועילו חכמים בתקנתן כו' עכ"ל, ומסתמא כיון דיש עליו חיובי דתנאי כתובה בודאי הוא אוכל פירות, אף דמדאורייתא היא מגורשת, ומה שכתב בפרי חדש באהע"ז סימן קי"ט על דברי הרמ"ה וז"ל ולדידי לא קשה דהועילו חכמים דלכתחילה לא מצי מפיק לה והכי אמרינן ברפ"ב דגיטין גבי ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן, ומשני אהני דלכתחילה לא תנשא וה"נ דכותה עכ"ל לענ"ד אין מזה תפיסה על הרמ"ה, דהתם כיון היכולת בידו לגרש בגט הכשר לכתחילה אהנו תקנתן דלכתחילה לא תנשא וא"כ יגרשה בגט כשר ולא יעבור על תקנת חכמים, אבל בנשתטית, כיון דאינו יכול לגרשה בשום אופן, אי אמרת פטור מה הועילו חכמים בתקנתן דאז בודאי יעבור ויגרשה

אלא דבפרק ו' הל' ל' מהלכות גירושין מסיק הרב המגיד דמגורשת ואינה מגורשת אין לה שאר תנאי כתובה, ולפי"ז גם אין הבעל אוכל פירות עכ"ד, והנראה לענ"ד דאדרבה מדברי התוס' שהבאתי לעיל דהיכא דהגט פסול לכתחילה ואם ניסת אין הולד ממזר דאין הבעל אוכל פירות, דהא כתבו וז"ל והשתא בדין לא תטרוף האשה מזמן הכתוב כו' דוקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה עכ"ל משמע מדבריהם דדוקא מיום הכתיבה אינה גובה, אבל מהיום דידעינן בודאי שהוא יום הנתינה, שפיר גובה, כיון דאם ניסת אין הולד ממזר, והרמ"ה שכתב בנשתטית שאפילו גירשה שחייב בכל תנאי כתובה, היינו דוקא בכה"ג, דהתם הוא מטעם זה דמה הועילו חכמים בתקנתן דבודאי יגרשנה, כיון דאין לו עצה אחרת, אבל בהנך דתקנו חכמים דהגט פסול ואם ניסת הולד כשר, כיון דיכול לגרשה באופן הכשר לכתחילה אהני דלכתחילה לא תנשא ושוב לא יגרשנה בגט כזה וכמו שכת"ל. וא"כ ג"כ דאין להבעל הפירות

והנה כת"ר מחזיק בהתירוץ של האבני מלואים בסימן קפ"ז ס"ק י"ד שתירץ על הקושיא שעל הירוש', וז"ל לפי מה שכתבתי ניחא, דהא דאין לבעל פירות משעת חתימה, היינו משום דמפקי לקלא, והנה מסתמא כל הגיטין ביום שנכתבו נמסרו דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' וכשהנתינה היא ביום החתימה עדיין יש לו לבעל פירות דעדיין לא מפקי לקלא אלא מסוף היום דלא כתבינן שעות, וכמ"ש הר"ן בפרק מי שהיה נשוי, בהא דתנן היו כולן יוצאין בשעה אחת כולן שוין וכתב שם לפי ששטרי הלואה אפילו לוה מזה תחילה וכתב ומסר לו ואח"כ כתב ומסר לשני, אפי"ה חולקין בשוה, לפי שאין שיעבוד השטר תל אלא משעה שמוכח מתוכו, והיינו מסוף היום, דהא שטר שכתוב בו ניסן סתמא אינו טורף ממשעבדים אלא בשביל הקול, ואין הקול יוצא אלא מן הזמן שמוכח וע"ש וכיון דאין הקול אלא מסוף היום, א"כ בגט שנמסר ביום החתימה עדיין יש לבעל פירות, ושפיר פריך בירושלמי ולכך בעי ר' יוחנן לאוקמי בכותב לה דו"ד אין לי בנכסיך עכ"ל

ולענ"ד תקשה לפי שיטת בעל העיטור במאמר ראשון זמן, שפסק דהלכתא דזמן הוא משום אכילת פירות ויש לבעל פירות עד שעת חתימה, ועיין מש"כ הרא"ש בגיטין פ"ב סימן ד', דהא איתא בגיטין (דף ע"ז ע"ב) ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא ולא הספיק למיתבי' לה. למחר תקיף לי' עלמא, אתו לקיימיה דרבא אמר להו זילו אמרו לי' ליקניה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב בי' גיטא כו' א"ל רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה כו' והא התם כבר בסוף יום דמעלי שבתא מפקי לקלא ואין לבעל עוד פירות למ"ד דאין לבעל פירות משעת חתימה ולמחר כשקנתה החצר שוב אין לבעל פירות, ומאי הקשה מה שקנתה אשה קנה בעלה

וכמו כן תקשה לשי' הרשב"ם ב"ב (קמ"ו ע"ב) שפ' דמשנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות. ג"כ תקשה מאי מותיב לי' רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה, הא כבר אין לו פירות משנתן עיניו לגרשה והא בגיטין (דף י"ח) רבא גופי' קאמר מאי טעמא דר"ש כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות, אלא מחורתא, דאף למאן דס"ל דמשעת חתימה או משעה שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות היינו דוקא כשקבלה הגט ואז למפרע אין לו פירות משעת חתימה. אבל כל זמן שלא קבלה הגט יש לו לבעל פירות

והנה מה שכתב כת"ר וז"ל והנה הא דבפירות של נ"מ הוא להבעל אינו אלא מתקנת חכמים כו' וכבר הכריעו הפוסקים דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא כו' והשתא הא דפרכינן בגיטין שם מה שקנתה אשה קנה בעלה ואמאי היא מגורשת צ"ל דכל עיקר הקושיא אינו אלא אמאי קתני במתניתן הרי זו מגורשת גמורה, הלא מדרבנן אינה מגורשת דהא מדרבנן מה שקנתה אשה קנה בעלה. וא"כ נהי דמדאורייתא היא מגורשת ואם נשאת לא תצא. מ"מ כיון דמדרבנן אינה מגורשת הרי אסורה היא להנשא לכתחילה, עכ"ל. והנה לפי דברי כת"ר תקשה אהא