תשובה שלמה - ב סז

את הגנבה ע"מ לקנות לעצמו ולחברו לא אמרינן מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' מפני שאין שליח לדבר עברה גם בכה"ג, א"כ ליכא לתרץ כן, ועצם הקושיא תירץ כבר אא"ז בנו"ב שם סימן ע"ז

והנה כת"ר תי' לפי שיטתו ג"כ קושית המקנה בקידושין ס (דף נ"ב) דמאי מדייק הגמרא ש"מ אשה נעשית שליח לחברתה אפילו במקום שנעשית צרה דלמא מיירי דאחת מן האחיות היתה השליח והיא אינה מקודשת דהא אין אחיות מקודשות, ולכן היא נעשית שליח כיון דאינה צרה, וגם בספר אור חדש הקשה כן וכתירוץ כת"ר כתבו ג"כ בספר ברכת יצחק והגאון ר' זאב אברך ז"ל בספרו רביד הזהב סימן י"ז, ואנכי כתבתי להגאון הנ"ל, ונדפסת תשובתי זאת בספרי הנ"ל חלק או"ח סי' י"ז, דלענ"ד קושיא מעיקרא ליכא, דלו יהא נמי שקבלה אחת מהאחיות, מ"מ מדייק שפיר דאשה נעשית שליח לחברתה במקום שנעשה לה צרה, דאם לא נעשה שליח במקום שנעשה צרה, א"כ רק אותה שקבלה היא מקודשת ולהאחרות אינה נעשה שליח ואינן מקודשות, וא"כ אף אם אחת מהאחיות קבלה ע"י כולן, היה הדין שהיא מקודשת והאחרות אינן מקודשות, כיון שלא נעשה שליח במקום שנעשה לה צרה, אם כן לאחותה ג"כ לא נעשה שליח ואין אחותה מקודשת ולא הוו קדושין שאין מסורין לביאה, והיא לבדה מקודשת ולא אחותה ולא האחרות, ומדקאמר דהנכריות מקודשות והאחיות אינן מקודשות, מסתמא נעשה שליח אפילו במקום שנעשה צרה, ואף לאחותה נעשה שלית ושייכים הקדושין גם לגבי אחותה, ושפיר קאמר דאין אחיות מקודשות דהוו קדושין שאין מסורין לביאה. אך הנכריות מקודשות דהויא שליח להן

ואף דאמרינן בגמרא לעיל (בדף נ"א ע"ב) דמיירי באמר הראויה מכם או אחת משתי אחיות, כי היכי דלא יהוי קני את וחמור, והלא הרא"ש בקדושין פ"ב סימן כ"ו כתב דמיירי שהיא שתקה וקבלה סתם, והשליחות תלויה בדעתה, ואף אם אחת מהאחיות קבלה בודאי היא חשבה שגם היא מקודשת, דהא קאמר ואמרו חכמים דאין אחיות מקודשות, משמע דהן חשבו דגם הן מקודשות, מזה שפיר דייקינן דאשה נעשית שליח לחברתה אפילו במקום שנעשית לה צרה, ואפי' לרבא דמתרץ דמיירי דאמר ואחת מן האחיות, מסתמא סברה דכיון שהיא מקבלת הקדושין היא תהוי המקודשת דלא שבקה דידה להיות שליח רק לאחותה, א"כ הרי נעשית שליח להאחרות אף שחשבה שנעשה צרה להן, רק דאמרו חכמים דאין אחיות מקודשות, משום דלא ידעינן על איזה מהן נתכוין הוא, ולו יהא נמי דאם קבלה אחת מהאחיות ואם הוא אמר אחת משתי אחיות, מסתמא לא נעשית שליח לאחותה, וממילא אין אחותה מקודשת, אך גם היא אינה מקודשת משום דלא ידעינן על איזה מהן התכוין

סימן כ"ג

תרע"ח לפ"ק. דארפט יצ"ו. להרב הגאון המפורסם ר' זאב אברך ז"ל הרב דמאזייק

מה שהקשה כת"ר על הירושלמי (גיטין פרק ח' הל' א') וגינתה וחצרה אינן משועבדין לאיש לאכילת פירות, ר' יוחנן בשם ר' ינאי עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך, והנה בבבלי (דף ע"ז ע"א) גבי הא דתנן התם הזורק גט בתוך חצרה מגורשת, פרכינן התם בגמרא מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני ר"א בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך כו' וכתב הפני יהושע שם דהיינו דוקא למ"ד דיש לבעל פירות עד שעת נתינה, אבל למ"ד דאין לבעל פירות רק עד שעת חתימה, בלא"ה לא קשה מידי. דהא גם קודם נתינת הגט, משחתמו העדים שוב אין לבעל פירות ומשו"ה שפיר מגורשת עכ"ל. והקשה כת"ר מהא דבירושלמי גיטין (פרק ב' הל' ב') קאמר ר' יוחנן דמשום אכילת פירות ואין לבעל פירות משעת חתימה, א"כ מיד שנחתם הגט שוב אין להבעל שיעבוד כלל בחצרה לאכילת פירות, וא"כ אמאי הוצרך ר' יוחנן לאוקמי בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך, הרי לשיטתו גם בלא"ה שפיר מגורשת כדפי' עכ"ל. וכאשר ראיתי דבריו אמרתי לתרץ דאף למאן דס"ל דאין להבעל פירות משעת חתימה, היינו דוקא כשקבלה את הגט, אבל כשלא קבלה הגט פשוט הוא דיש לו פירות, דאין חתימת הגט לבד הגורמת שיפסיד הפירות, כ"א גם הנתינה היא הגורמת להפסיד להבעל הפירות וכשמטא גיטא לידה אמרינן שאין להבעל פירות למפרע משעת חתימה, וכמבואר דבר זה בהראשונים, ולפי"ז לא תקשה כלל, דהא בשעת הנתינה צריך להיות תשמיש החצר שלה, כדי שתוכל לקנות הגט בו, ואז ממילא אין הפירות להבעל למפרע משעת חתימה, ולכן הוצרך ר"י לאוקמי בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך, כי אז יכולה לקנות הגט, אבל אם לא כתב לה כן. נהי דלאחר שתקנה הגט ותתגרש בו אגלאי מילתא למפרע דהפירות כבר היו שלה, אך כל זמן שלא נתגרשה הפירות הם של הבעל, וכל זמן שלא נתגרשה אינה יכולה לקנות הגט ואינה מגורשת וממילא הפירות הם של הבעל

וראיתי שכת"ר מביא שכבר תירץ כן בספר אבני מלואים בסימן קל"ט, וכת"ר כתב ע"ז וז"ל אבל לענ"ד הא ליתא, משום דבב"מ (י"ב ע"ב) גבי מגורשת ואינה מגורשת כתב השמ"ק שם בשם הרמ"ך וז"ל וקרוב הדבר לומר שאם נשבית אינו חייב לפדותה, כיון שהיא ספק מגורשת, ואין אני קורא בה ואהדרינך לי לאנתו וה"ה שאינו אוכל פירותיה כיון שנתן לה גט, ואפשר לומר כיון שאינה מגורשת ודאי עדיין אשתו היא לכל דבר עכ"ל. ונראה דדוקא במגורשת ואינה מגורשת דהוה ספק דאורייתא ואם נשאת תצא הוא דמספקא לי' להרמ"ך ז"ל אם הוא אוכל פירותיה וחייב לפדותה, אבל אם נתגרשה בגט הכשר מדאורייתא ופסול מדרבנן דאם נשאת לא תצא לרוב הפוסקים כמבואר בב"ש באהע"ז סימן קכ"ח ס"ק ג', ודאי דאינה כאשתו לכל דבר ואינו חייב לפדותה וגם אינו אוכל פירותיה, כדמוכח בגיטין (י"ז ע"ב), דפריך אביי לרב יוסף ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן, ופירש"י דלתרווייהו פריך בין למ"ד משום בת אחותו ובין למ"ד משום פירות דכיון דבדיעבד שפיר דמי אכתי יתן לה גט בלא זמן ולא תוכל לטרוף הפירות מלקוחות יע"ש. ואי נימא דבנתגרשה בגט פסול מדרבנן הוי כאילו לא נתגרשה כלל והפירות של הבעל, א"כ מאי פריך למ"ד משום פירות הלא בדין אינה יכולה לטרוף מהלקוחות דהא גט שאין בו זמן פסול הוא מדרבנן, א"ו כיון דמדאורייתא כשר הוא אין לו להבעל פירות עוד וגם אינו חייב לפדותה, והנה הא דהפירות של נ"מ הוא להבעל אינו אלא מתקנת חכמים בעלמא, אבל מה"ת אין לו להבעל פירות, וכבר הכריעו הפוסקים דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא והוכיחו כן