תשובה שלמה - ב סה

בפלגא דעבודה, יכול הוא לגמור את העבודה ואח"כ יקדש זו שהתקינו לו

וראיתי במראה הפנים שם בד"ה מקדשין, שכתב דאליבא דהירושלמי בקידושין לבד שמקדשה מהני. והא דתקשה אמאי אינו כונסה כתב וז"ל ושמעתי לאחד שתירץ זה משום דחופה זו אינה ראויה לביאה היום וזה שיבוש על שיבוש וכי תהמ"ט ביוה"כ אסור הוא מה"ת הלא מסקינן דקראי אסמכתא בעלמא נינהו לענין שארי ענויים כמבואר לקמן ריש פ"ח עכ"ל ומה שיש להעיר על דבריו הוא דמאי נפקותא אם תהמ"ט אינה אסורה ביוה"כ מה"ת. הא כתב בשער המלך פ"י מהל' אישות בקונטרס חופת חתנים סעי' ו' דגם אם אינה ראויה לביאה מחמת איסור דרבנן מקרי חופה שאינה ראויה לביאה. ועוד הא אסור בתשהמ"ט גם מטעמא אחרינא. דאם יהי' בעל קרי ויהי' אסור בעבודה וא"כ הוה חופה שאינה ראויה לביאה, וכמדומה שלא זכר בעת ההיא מתשובת הרמ"א שהבאתי לעיל

והנה בהלכות גדולות הלכות כתובות משמע דגריס בגמרא בכתובות מאי מברך בורא פרי הגפן שהכל ברא לכבודו כו' מזה משמע דס"ל דכוס זה הוא חוב

וראיתי בבעל העיטור שער שני שכתב וז"ל גרסינן בכלה ז' ברכות היכי מברכינן אר"י בורא פרי הגפן ושהכל כו' מיתיבי לא תשא את שם כו' והכא כיון דמברך בורא פרי הגפן הכי דעביד דטעים לי' והאמר מר שטעמו פגמו, דמריק לי' בידא ושתי כו' עכ"ל. ופירושו הוא כיון דמפסיק בברכות הו"ל הפסק כמש"כ במרדכי פ"ק דכתובות ופשיט דטעים לי' בידי' ומדפריך טעמו פוגמו מפני שבכל עת אמירת כל הברכות צריך להיות הכוס אינו פגום, ומזה נראה דצריך שיהי' גם רביעית דאל"כ לא אכפת לן כלל אם פגמו ואין לו דין כוס

והנה בספר נחלת שבעה סימן י"ב במחודשים אות ה' ס"ק א' כתב בשעת הדחק כשאין לו רק כוס אחד צריך להחזיקו לברכת נשואין ולברך ברכת אירוסין בלא כוס כדעת הר"ן עכ"ל, ואי נימא דאין צריך שיעור, איך אפשר לומר דאין לו רק כוס אחד, כיון דיכול לחלקו לשנים ואין צריך שיעור, יקח מעט יין לברכת אירוסין ומעט לברכת נשואין, דהא לברכה הראשונה אין שיעור. א"ו דכוס של חתנים צריך שיעור

סימן כ"א

בע"ה כ' שבט תרנ"ה לפ"ק טאווראג יצ"ו. למע"כ המיל"ג ידי"נ הרה"ג צמ"ס שלשלת היוחסין מהור"ר ארי' ליב נייווידעל

מה שקשה לך על דברי האבני מלואים בסימן כ"ז סק"ו דכתב דאף אם אין העדים יודעים שהבינה כל שהיא אומרת שהבינה נאמנת עפ"י דברי הר"ן (בנדרים דף ל') דהיא נעשית כהפקר כו' רצון האשה לא בעי עדים עכ"ל וקשה לך דהא הר"ן גופיה כתב איפכא בפלוגתא דצריכי שומא דכתב דאם קבלה האשה פתות משוה פרוטה ואמרה לדידי שויא פרוטה מסיק דדוקא שהעדים יודעים שדרכה להתיקר מקודשת דאם אינם יודעים הוה כמקדש בלא עדים, ואין חוששין לקידושין ואפילו שניהם מודים ע"כ. והרי הכא אנו יודעים גוף הקידושין מצד המקדש ורצונו על פי עדים ואין אנו דנין רק על דעתה ורצונה ואפילו הכי כתב שצריכים עדים. הרי גם על דעתה ורצונה צריכים עדים, ע"כ לשונך. ולפום ריהטא תמיהתך היא תמיה גדולה על האבני מלואים, אמנם הר"ן גופי' בפרק קמא בקידושין כתב מפורש כדברי האבני מלואים דהיכי דהיא עצמה אומרת שהבינה הויה קידושין, וא"כ לכאו' תקשה דברי הר"ן אהדדי דאמאי כתב דצריכים העדים לדעת אם דרכה להתיקר

אלא דאחר העיון נראה לענ"ד דהנה האמירה בקידושין אינו מעכב רק דצריכין להבין דנתרצתה, והא בעסוקין באותו ענין אף אם נתן ולא אמר כלום מקודשת, זהו משום שמבינים דעתה שעשתה עצמה כהפקר לגביה והוא זוכה אותה אך עכ"פ בלא קנין איך יזכה בהפקר, ולכן היכא שאומרת שהבינה ונתרצתה נאמנת כיון דהיא נעשית כהפקר, ועל זה שעשתה עצמה כהפקר נאמנת. אך אף אם ידעינן בבירור דעשתה עצמה כהפקר מ"מ צריכין קנין, היינו מעשה הקידושין ומתנאי הקנינים הוא דדוקא בפרוטה מקודשת. אבל בפחות מפרוטה אין זה קנין, ולכן נהי נמי דחזינן שנתרצתה מ"מ על עיקר הקנין צריכין עדים, ולכן צריכים עדים ע"ז דדרכה להתיקר, דאל"ה נהי נמי דחזינן דדעתה ורצונה להתקדש, בזה חזינן רק דמסכמת דעתה ונעשית כהפקר. אבל על עיקר הקנין איך נאמין לה והא בלא קנין אינו זוכה בה ואף אם תחפוץ להתקדש בפחות מפרוטה אינה מקודשת, וזה ברור, ולחכם שכמותך די הקיצור

ובזה ניחא מש"כ הרשב"א בחי' בקדושין (דף נ"ו ע"ב) עלה דהמקדש בערלה כו' אינה מקודשת וז"ל וא"ת עוד והא ערלה וכלאי הכרם בשריפה ותנן שלהי תמורה כל הנשרפין אפרן מותר כו'. ומסתברא דלעולם אינה מקודשת אפילו קדשה בסאה של פירות ערלה משום דהשתא מיהא לית להו דמים דאסור למוכרן ואי משום אפרן האי אינו בעולם ולכי קלי ליה ה"ל כגופא אחרינא ולאו זהו מה שקדשה בו הלכך אינה מקודשת ואע"ג דאסיקנא בפרק האומר לקמן גבי הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי התם הוא דאין הגוף משתנה אבל כאן שהגוף משתנה לגמרי לא עכ"ל. וראיתי מקשים ע"ז דא"כ למ"ד אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם א"כ לדידי' המקדש בערלה מקודשת משום אפרן ומ"ט קא סתם במשנתנו וכן נמי ראיתי בספר שואל ומשיב שמקשה לשיטת הרמב"ן ז"ל בטעמי' דמלתא דהמקדש במלוה אינה מקודשת אף דאח"כ היתה צריכה לשלם לו הלואתו וכתב משום דהוה דבר שלא בא לעולם. והקשה בספר הנ"ל הא רב ס"ל בקידושין (דף מ"ז) דהמקדש במלוה אינה מקודשת. ורב הא ס"ל ביבמות (דף צ"ב) דאדם מקנה דבר שלא בא בעולם. ולפי מש"כ לא קשה ולא מידי, דאף למאן דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא בעולם, מ"מ הקנין שבו מקנה הוא עתה בעולם, דאי לאו הכי במאי יקנה. אבל הכא כיון דעיקר הקידושין אינם בעולם אז אף למ"ד דאדם מקנה דבר שלא בא בעולם מ"מ כיון דעיקר הקנין, היינו הקידושין אינם עתה בעולם ודאי דלא הוה קידושין דבמאי מקדשה

גם על עיקר דברי האבני מלואים קשה לך, עפ"י דברי הרי"ף ביבמות פרק החולץ דכתב גבי אשתמודענה כו' והלכתא גילוי מלתא בעלמא הוא ונאמן אפילו קרוב ואפילו אשה דלאו אמילתא דאיסורה ולאו אמלתא דממונה קא מסהיד רק מלתא בעלמא הוא דמגלי דהדין גברא פלוני והא ניהי איתתא פלוניתא וכיון שכן הרי אתחזק מפומא דהאי איתתא דהא נינהו פלוני והא ניהי פלוניתא הלכך שרי