תשובה שלמה - ב סד

אפשר, כיון דטעונין כוס הו"ל כדבר שבחובה משא"כ ברכת אירוסין. ואפשר כיון דמ"מ עיקר היין לאו ליהנות מכוין חשיב שפיר כברכת המצות ועדיין צ"ע עכ"ל. ומ"מ חזינן דחשיב כוס נשואין לחובה, וכיון שלדידן מסדרינן ברכת אירוסין עם ברכת נשואין ומצרכינן שני כוסות, גם כוס של אירוסין הוה כשל נשואין לכל הלכותיו. וכמו שכתב בספר שער החדש על העיטור שער שני ברכת חתנים ס"ק ס"ה

והרי גם במילה דהכוס הוא רק משום דאין אומרים שירה אלא על היין ואין הכוס מעכב כמו שכתב בעל העיטור שביוה"כ ותשעה באב לא מברכין כלל אכסא ועי' בטור יור"ד סימן רס"ה, ומ"מ כתבו האחרונים שדינו ככל כוס ברביעית, ועי' מש"כ בספר חכמת אדם כלל קמ"ט סעיף כ"ה, כיון דבמקום שאפשר לברך על הכוס מצוה לברך על הכוס, הרי הוא ככוס חובה

אלא דבאמת דבר זה במחלוקת שנוי', דבב"י יור"ד סימן רס"ה מביא דברי הרשב"א דגבי מקדש בעינן מלא לוגמיו אבל גבי שאר ברכות לא בעינן מלא לוגמיו. והט"ז שם בס"ק י' הקשה ע"ז מהא דאיתא באו"ח סימן ק"ץ דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות מלא לוגמיו, וי"ל דהיינו מה שצריך כוס מדברי הגמרא, משא"כ כאן שאינו אלא מצד שאין אומרים שירה אלא על היין כמש"כ ב"י בשם המרדכי ועל כיוצא בזה אמר הרשב"א עכ"ל. ודומיא דהכי בכוס נשואין שלא נזכר בגמרא לפ"ז אין צריך מלא לוגמיו

ובספר מחצית השקל באו"ח סימן ק"ץ ס"ק ה' הביא בשם ספר באר שבע דהחתן תחת החופה כשישתה מהיין אינו יוצא אלא כשישתה רביעית ע"ש וראיתי באהע"ז באר היטב החדשים סימן צ"ד הביא ב"ש הנ"ל וסיים ובכנה"ג כתב עליו ולא ראיתי בזמננו נזהרים בכך אלא כל שטועמים טעימה אחת די עכ"ל, ובמחצית השקל כתב דלא נודע לו טעמו של הכה"ג. ואפשר שטעמו הוא כדברי הרשב"א הנ"ל דלא בעי מלא לוגמיו, ובמחצית השקל יש טעות הדפוס וצ"ל בסימן ל"ד, ס"ק ו'

ולכאורה זה הוא פלוגתא בין גמרא דידן להירושלמי, דהנה בתשובת הרמ"א סימן קכ"ה הביא דברי הסמ"ק שהביא ראי' דאסור לכנוס בשבת ויו"ט, וז"ל ומיהו נראה דאפי' אין לו בנים אסור לכנוס מההיא דפ"ק דיומא דמצריך לכ"ג לכנוס ערב יוה"כ ולגרשה על תנאי וכמה דוחקים דחקו התם, ואם איתא היה יכול מיד שתמות אשתו הראשונה יכנוס השניה, אלא ש"מ אסור לכנוס אפילו אין לו בנים, דאם איתא דשרי בשביל פריה ורבי' כ"ש הכא שיש לנו להתיר משום צורך כפרה לכל ישראל עכ"ל. והרמ"א ז"ל כתב שם לתרץ דס"ל לגמרא דידן דלא מקרי ביתו רק לאחר שהכניס לגמרי עם התשמיש תהו לא שייך ביוה"כ ואע"ג דלפי הירוש' אינן כן. דהא ס"ל דמקדשין ביוה"כ. והא בלאו הכי פליג אגמרא דידן כדאיתא התם כו' עכ"ל הרמ"א. והגאון ר' יהונתן ז"ל בספרו בני אהובה הלכות אישות פרק י' הל' ד' תירץ קושית הסמ"ק לפי דברי הרא"ש דצריך כוס לנישואין ואם יכנוס אותה ביוה"כ צריך לברך שבע ברכות דלא תהי' כלה בלא ברכה וביוה"כ א"א, דבעי כוס דוקא, עכ"ל, וא"כ לפי"ז להבבלי דא"א לקדש ביוה"כ, היינו משום דכוס הוא חובה כהרא"ש, ולהירוש' דמקדש ביוה"כ הוי כוס רשות כהרמב"ם. והנה אף לדברי הרמב"ם אין ראי' מהירושלמי לפי מה שכתב הרמב"ם בפרק י' הל' ו' מהל' אישות, אירס וכנס לחופה ולא בירך ברכת חתנים הרי זה נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים עכ"ל. א"כ אין מזה ראי' דאפשר דכניס לה ביוה"כ בלא ברכות והברכות אומר אחר יוה"כ ובכוס, וכן פסק הטור באהע"ז סימן ס"ב, א"כ גם לדידי' אין ראי'

ולענ"ד לא אבין, איך אפשר להעלות על הדעת דכונת הירושלמי היא דמקדשין ביוה"כ מיד כשתמות הראשונה. הא תקשה דמאי תקנתא היא, אפשר דתמות אשתו בפלגא דעבודה ואז לא יכול הוא להפסיק את העבודה ולקדש את זו, ומכ"ש כשיהי' בבית קדשי הקדשים ועביד עבודה בלא בית, וגם אי עביד פלגא דעבודה בלא בית חיישינן כמפורש בתוס' ישנים יומא (דף י"ג ע"ב) ד"ה מאי איכא למימר, ואפילו אם נאמר דיעשה שליח לקדש אשה והשליח יקדשנה תיכף כשתמות אשתו, וזה אפשר לפי שיטת הרא"ש שפסק בבכורות פ"ב סי' ד' כר' יוסי דבידי אדם אפשר לצמצם. אך לפי מה שפסק הרמב"ם בפרק ט' מהל' רוצח דאפילו בידי אדם אי אפשר לצמצם, א"כ א"א לצמצם כשיקדשנה תיכף כשתמות אשתו. ועוד הא מפורש איתא בירושלמי שם דלר' יהודה מקדשה על תנאי, וא"כ פשוט דאינו מקדשה ביוה"כ דאז לא היה צריך תנאי, אלא מחורתא דלהירושלמי מקדשה קודם יוה"כ על תנאי אם תמות אשתו ואז ממילא חלו הקידושין אז באותו רגע שתמות אשתו ביום הכפורים. ולפי זה מקשה ויקדש מאתמול בלא תנאי, וכמו שפי' כן בפני משה שם

והנה ביומא (דף י"ג ע"ב) בתוס' ד"ה ולחדא כתבו דלפי דברי הירושלמי מתקינן לו מזמנין אותה שאם תמות אשתו ביוה"כ שיקדש זאת ביוה"כ, והנה פשוט הוא שלא היתה להם הגירסא שלפנינו בירושלמי מקדשין לו אשה אחרת על תנאי. אך תקשה שמא תמות בפלגא דעבודה וא"א לו לקדשה אז ותהיה פלגא דעבודה בלא בית, וי"ל דלשיטתם דס"ל בחולין (דף כ"ח) דהלכה כר' יוסי הגלילי דבידי אדם אפשר לצמצם, א"כ מיירי שעושה שליח לקדשה תיכף באותו רגע שתמות אשתו

עוד עולה על הדעת דאפשר לומר דלא אכפת לן כלל שיצטרך בכל העבודה להיות לו בית רק אם בפלגא דעבודה הוה לי בית סגי בזה אף אם בפלגא אחרינא של העבודה לא היה לו בית, כיון דמ"מ העבודה כפרה על בית אחד. ולא דמי להך דיומא (דף י"ג) דאם מתה חברתה בפלגא דעבודה ואיגלי מלתא למפרע דגיטא דהא לאו גיטא הוא ועבד לה עבודה בשני בתים, והך עבודה היינו פלגא הראשונה מהעבודה, דהתם עכ"פ בזמן העבודה היו לו שני בתים וכל העבודה מכפרת וא"כ כפרה העבודה על שני בתים. וכן נמי הא דאמרי' שם מאי איכא למימר דלמא מייתא חברתה בפלגא דעבודה ועבד לי' עבודה למפרע בשני בתים, דהתם נמי עביד פלגא הראשונה דעבודה בשני בתים, דשתיהן היו אז נשיו, אבל הכא כיון דסוף סוף כפרה העבודה על בית אחד לא אכפת לן כלל אם בחלק מן העבודה לית ליה בית, כיון דכבר כפרה העבודה על ביתו

ומדברי התוס' ישנים שהבאתי נמי אין ראי' שכתבו וז"ל ודוקא לתרוייהו, אבל אם לא אמר אלא לחדא הרי זה גיטך על מנת שאכנוס אני לבהכ"נ איכא למיחש שמא תמות חברתה בפלגא דעבודה ואי לא אזיל לבהכ"נ עבר פלגא דעבודה בשני בתים, ואי עייל נמצא דה"ל בלא בית עכ"ל. דאין החששא דהו"ל בלא בית בפלגא אחרונה דהעבודה, דזה לא אכפת לן כיון דכבר כפרה העבודה על בית אחד בפלגא הראשונה, רק דהחששא היא דישאר בלא בית ביוה"כ בעת העבודת האחרות שצריך עוד לעבוד, ואז יהי' בלא בית בזמן כל העבודה, ולפ"ז אפשר לומר דאף שתמות אשתו